מחלקת קורונה בשיבאמחלקת קורונה בשיבא
מחלקת קורונה בשיבא
(צילום: AFP)
דו"ח של "מרכז המידע והידע הלאומי למערכה בקורונה" שמפורסם הבוקר (יום ה') חושף עד כמה מפגרת ישראל מאחורי מדינות אחרות בכל הקשור למערך החקירות האפידמיולוגי שלה. המרכז, שהוקם על ידי אגף המודיעין בצה"ל, ממליץ להגדיל באופן משמעותי את מספר החוקרים ולחזק את הקשר בינו לבין גופי האכיפה. על פי המחברים, ההרחבה המתוכננת במאות בודדות של חוקרים עדיין משאירה את ישראל ביחס נמוך בין מתחקרים לתושבים בהשוואה למצב במדינות מערביות אחרות.
חקירה אפידמיולוגית נועדה לגלות התפרצויות חדשות, לנטר את התחלואה ולסייע בקטיעת שרשראות ההדבקה. החוקר מברר את תנועותיו של החולה ומקבל תמונה מפורטת בשאלה היכן היה ועם מי נפגש. האתגר המרכזי הוא לייצר חקירה מהירה ככל האפשר.
על פי הדו"ח, בישראל יש חוקר אפידמיולוגי אחד על כל 300 אלף תושבים (ולאחר התגבור המתוכנן צפוי היחס להשתפר ל-1 ל-30 אלף תושבים). ועדיין, מדובר בנתונים הרחוקים ממדינות מערביות אחרות: באנגליה מדובר בחוקר אחד ל-2,200 תושבים, בגרמניה ב-1 ל-4,000, בניו יורק ב-1 ל-6,200 ובמישיגן ב-1 ל-1,400.

גם זהותם של החוקרים שונה בין המדינות. בעוד בישראל מדובר באחיות אפידמיולוגיות וסטודנטים, במקומות אחרים בעולם הבודקים לא תמיד נמנים עם שירותי הרפואה. בניו יורק ובמישיגן מדובר במתנדבים, ביפן ובגרמניה בחוקרים אפידמיולוגים ואחיות, ובאנגליה רק שליש מהחוקרים באים מתחום הרפואה והשאר מתנדבים.
בארה"ב, לדוגמה, הכשרת החוקרים נעשית באמצעות קורסים ייעודיים המועברים לתושבים. כך, אוניברסיטת ג'ון הופקינס השיקה קורס בן שש שעות ברשת על מנת להסמיך אזרחים לביצוע חקירות אפידמיולוגיות. בשיטה זו הוסמכו יותר מ-25 אלף אנשים לביצוע חקירות.
במדינות אחרות דוגמת אוסטריה ובריטניה הוקם מערך חקירות ממוכן שמאפשר למרבית הנחקרים לבצע בעצמם את מרבית ההליך באמצעות מילוי טפסים אינטרנטיים. המטרה היא לייעל את זמנם של צוותי החקירה, שיוכלו להפנות את משאביהם לאוכלוסיות מיוחדות שאינן נגישות לטכנולוגיה.
טעות בחקירה אפידמיולוגית בתל אביב
(צילום: אורי דוידוביץ)

הדו"ח מתייחס גם לפריסה הגיאוגרפית של המערכים האפידמיולוגיים בעולם. מדינות רבות ובהן יפן, סינגפור, גרמניה וצ'כיה קיימים מאות מרכזי חקירות אזוריים. לשיטה זו, נטען, יש יתרונות משמעותיים כגון היכרות מעמיקה עם האוכלוסייה ומוקדי הסיכון שבה, והבנת השפות והתרבויות הנפוצות במחוז.
אחד המרכזים האפידמיולוגיים המחוזיים בגרמניה הצליח להכיל מקרה התפרצות בשכונת מגורים תוך שישה ימים בלבד: במהלך ימים בודדים אלו הוא הצליח לזהות את מקור ההדבקה ("מפיץ על"), להטיל סגר זמני בשכונה ולבצע בדיקות לכלל הנחשפים והמעגל השני שלהם.
מנגד, באנגליה ובאוסטריה המודל הוא ריכוזי יותר, והיתרון שלו הוא שהניהול האחוד של כלל החקירות מאפשר לנתח נתונים רבים וכך לגבש הבנה עמוקה ונרחבת יותר של ההידבקות.
המלצה נוספת של מחברי הדו"ח היא לשפר את מערך שיתוף הנתונים בין מערך החקירות האפידמיולוגית לבין גורמים כגון רשויות מקומיות, מערכי הבדיקות סרולוגיות, גופי מחקר וגופי האכיפה. "כאשר קיימים ליקויים בשרשרת זו, נראה שיעילות קטיעת השרשראות מואטת, ובמקרים מסוימים הדבר אף מביא להתפרצות הדורשת שימוש בצעדים כגון סגר", צוין. "כך קרה בלסטר שבבריטניה ובמלבורן שבאוסטרליה".