כלב הדינגו – הטורף היבשתי הגדול ביותר באוסטרליה – גדל בממדיו בעשרות השנים האחרונות. ממצאיו של מחקר חדש מרמזים על הסיבה: הם מראים כי השינוי התרחש כנראה רק במקומות שבהם אוכלוסיית כלבי הפרא הייתה חשופה לרעל שהאדם פיזר.
הפרה של המאזן העדין של הטבע היא עניין מסוכן, ופעמים רבות אנחנו מבינים את ההשלכות של ההתערבות האנושית רק באיחור של עשרות שנים. מעשי בני האדם יכולים להשפיע על מערכות אקולוגיות שלמות, ואף להפעיל לחצי ברירה חזקים על מינים ולגרום לשינוי מהיר בתכונות המאפיינות אותם.
דוגמה לכך עולה מממצאיו של מחקר חדש, המראה כי פיזור רעל באזורי המחייה של כלב הפרא האוסטרלי, הדינגו, יצר לחץ ברירה באוכלוסייה שהוביל לעלייה של עד תשעה אחוזים במסת הגוף של הכלבים. הממצאים התפרסמו בכתב העת Biological Journal of the Linnean Society.
נזק לחקלאים
הדינגו (Canis dingo) הוא כלב פרא המצוי בעיקר באוסטרליה, וניזון מציד של אוכלי עשב כמו קנגורו או כבשים. בתוך כך הוא גורם נזקים קשים לחקלאים, בעליהם של אותם אוכלי עשב. בניסיון לצמצם את הנזקים האלו, פיתחו האוסטרלים שיטות רבות למלחמה בכלבים הטורפים, ובכלל זה ירי, לכידה, גידור שטחי המרעה ושימוש בפתיונות מורעלים. בשנים האחרונות הבחינו חוקרים שחלה עלייה בגודל הגוף של כלבי הפרא, אך הסיבה לכך לא הייתה ברורה. צוות מחקר מאוניברסיטאות ניו סאות' ויילס וסידני באוסטרליה יצא לבדוק את החשד שהשינוי בגודלם התרחש בעקבות חשיפה לרעל שפיזר האדם לאורך השנים.
בשנות ה-60 החלו חקלאים לפזר בשטחי המחיה של הדינגו פתיונות של נתחי בשר שהורעלו בחומר נטול טעם וריח בשם נתרן מונו-פלואורואצטאט, המוכר גם בשם "1080". מינון הרעל הדרוש להריגת דינגו תלוי במסת הגוף שלו, כך שככל שהכלב גדול יותר, מנת הרעל הנחוצה כדי להרוג אותו צריכה אף היא להיות גדולה יותר. החוקרים שיערו שפיזור הרעל יצר לחץ ברירה על הדינגו, ונתן יתרון לפרטים בעלי מסת גוף גדולה - הם הצליחו לשרוד לאחר שאכלו פתיון שהיה הורג פרטים קטנים יותר. זה יכול להסביר, סברו החוקרים, את השינוי בגודל הגוף הממוצע של אוכלוסיית כלבי הפרא בעשורים האחרונים.
כדי לבדוק את השערתם ניתחו החוקרים יותר מ-500 גולגולות דינגו מאוספי מוזיאונים, שהגיעו משלושה אזורים באוסטרליה שהיו חשופים לרעל ב-60 השנים האחרונות ומאזור אחד שבו נאסר להרעיל את כלבי הפרא. הגולגולות מתוארכות משנת 1930 ועד ימינו, כך שהחוקרים יכלו להשוות את גודל בעלי החיים עוד מלפני תחילת מבצעי ההרעלה. לשם כך הם מדדו את אורך הגולגולות, שמשמש מדד עקיף לגודלם של כלבי הפרא.
עלייה משמעותית ומהירה
ממצאי המחקר הראו כי באזורים שבהם פוזר הרעל, אורך הגולגולת של הנקבות גדל בממוצע ב-4.5 מילימטרים, ואילו הגודל הממוצע של גולגולת הזכרים גדל ב-3.6 מילימטרים, עלייה השקולה לתוספת של קרוב לקילוגרם אחד למסת הגוף הממוצעת של כלבי הדינגו. השינוי מבטא זינוק של 9-6 אחוזים במסת הגוף שלהם בתוך כמה עשרות שנים. לעומת זאת, גודלן של גולגולות שנאספו מהאזור שבו נאסר להרעיל את כלבי הפרא לא השתנה באופן משמעותי התקופה שנבדקה.
חשוב לציין שהמחקר מצביע רק על קשר נסיבתי (מתאם) בין ההרעלה לעלייה במסת הגוף של הדינגו, ולא נעשתה שום מניפולציה ניסויית שתוכיח באופן ישיר שהרעל הוא אכן הגורם לשינוי. בנוסף, מספר הגולגולות מהאזור המוגן מהרעלות היה קטן יחסית, ואיסופן בו הופסק כבר בשנת 1972. ייתכן שאילו הם היו בודקים יותר פרטים ודוגמים גם גולגולות דינגו משנים מאוחרות יותר, ההבדל בין הקבוצות היה קטן יותר, או אפילו נעלם.
עם זאת, ההסבר האבולוציוני הזה הוא נכון לעכשיו ההסבר הטוב ביותר לתופעה, שכן התחממות האקלים גורמת בדרך כלל דווקא לירידה במסה של בעלי חיים. גם הכלאות של כלבי דינגו עם כלבים מבויתים, שחלקם גדולים יותר מהדינגו, לא נראית סבירה, שכן הגולגולות שנבדקו הגיעו מאזורים באוסטרליה שבהם התופעה הזאת כמעט שאינה קיימת.
כך או כך, ההשלכות האקולוגיות של הגידול במסת הגוף של כלבי הדינגו עלולות להיות משמעותיות וחמורות, ולהשפיע על מערכות אקולוגיות רבות באוסטרליה. כלבי דינגו גדולים יכולים לצוד טרף גדול יותר, וכך להקטין אוכלוסיות של מינים אחרים, דוגמת הקנגורו.
כבר זמן רב אנחנו יודעים שריסוס של שדות חקלאיים בחומרי הדברה גורם לחרקים המזיקים להשתנות ולפתח עמידות לרעל. תוצאות המחקר מרמזות על כך שייתכן שדבר דומה קורה גם עם בעלי חיים גדולים יותר. אם נבין טוב יותר את ההשלכות של מעשינו ונשכיל לתקן אותן בזמן, אולי נוכל לעזור לשקם את האיזונים העדינים שפועלים בטבע.
יעל גרופר, מכון דוידסון לחינוך מדעי
