"ילדים זה שמחה" אומר השיר המוכר, ולא בכדי. הרצון בהורות ובהקמת משפחה טבוע בישראלים עמוקות, אולי יותר מבכל עם אחר, וכנראה שבשל כך הדבר לעולם לא נלקח אצלנו כמובן מאליו.
מדי שנה מאות זוגות בישראל מגשימים את חלומם והופכים להורים טריים בהליכי פונדקאות. הנושא נמצא באופן תדיר על סדר היום, והמודעות נמצאת במגמת עלייה תמידית. אין ספק כי היום יותר מאי פעם, הזכות להורות היא כבר נחלת כולם.
ובעוד הליך הפונדקאות הופך נגיש יותר ויותר, נראה כי גם יעדים חדשים תופסים את מקומם של הישנים. אם בשנים האחרונות רוב תהליכי הפונדקאות התבצעו באוקראינה, הרי שכיום, עקב המלחמה והמצב הפוליטי באזור, יותר ויותר ישראלים פונים לתהליכי פונדקאות בגיאורגיה, המאפשרת הליך בטוח, מקצועי, קרוב גיאוגרפית ומשתלם.
על כך אמונה חברת תמוז, מחברות הפונדקאות, תרומת הביצית והפריון המובילות בעולם, המעניקה שירות כולל ומקיף להורים המיועדים לכל אורך תהליך הפונדקאות. ב-2 בדצמבר, תערוך החברה מפגש מיוחד בנושא "פונדקאות בגיאורגיה" בהשתתפות צוות המרפאה אשר יגיע במיוחד לישראל. שם תינתן גם הזדמנות לשמוע את דבריהם של מנכ"ל הסוכנות, והורים טריים שהגשימו את חלומם בהליך פונדקאות בגיאורגיה.
אחת הדוברות במפגש תהיה שמרית עמית, שהביאה לעולם, יחד עם בן זוגה ערן, את ילדתה ניקה בהליך פונדקאות בגיאורגיה. עמית עברה לא מעט קשיים בדרכה לאמהות, אך כיום היא וערן חובקים ילדה בת 8 חודשים.
"הניסיון שלנו להביא ילדים התחיל לפני עשור בערך, בגיל 40", היא נזכרת. "עברנו הכל, מניסיונות טבעיים עד לטיפולי IVF. ניסינו כל מה שיכולנו, אך ללא הצלחה. לפני 6 שנים שמענו על גיאורגיה דרך מישהי שעברה שם הליך פונדקאות בסוכנות מסויימת, ידועה למדי. הלכנו לאותה סוכנות ובילינו שם שנתיים אך גם זה לא צלח. התקשורת הייתה מאוד קשה, החל מדוחות שקיבלנו רק בגיאורגית ללא תרגום לאנגלית, ועד לשיחות פנים מול פנים שלא עלו יפה. התייאשנו. החלטנו שאנחנו מפסיקים ומחשבים מסלול מחדש".
אל סוכנות תמוז הגיעו השניים דרך המלצה. "נפגשנו איתם וראינו שיש עם מי לדבר, ופשוט הלכנו עם הלב שלנו", אומרת עמית, "באותו הזמן עברנו תקופה לא קלה, מאחר ומיד כשהתחלנו את התהליך אמא שלי חלתה בסרטן וממש לא היה לי ראש לכל הטיפולים וההחזרות. הרגשתי שאני צריכה להיות שם, עם אמא שלי, ובנוסף הייתי כבר חסרת תקווה ומיואשת מכל הטיפולים. אמרתי למלווים בתמוז שאני כבר עם רגל אחת בחוץ, אך לזכותם ייאמר שהם לא התייאשו. הם אמרו לי 'תתעסקי בעניינים שלך, ואנחנו נדאג לכל השאר', וזה באמת מה שהיה. נתתי להם את כל המושכות וגם אמרתי להם שלא יעדכנו אותי ויודיעו לי רק כשמשהו מתקדם, אחרת אני לא מעוניינת לדעת. עברנו כל כך הרבה כישלונות ואכזבות בדרך שכבר לא הייתי שם".
ואז, כששמרית ובן זוגה קיבלו את ההודעה על ההיריון המיוחל, הם דווקא הגיבו באיפוק. "כמובן שלא התלהבנו כי היינו ספקטיים", מודה עמית, "אמרנו שנדבר בעוד כמה חודשים אחרי בדיקות האולטראסאונד, וזה מה שהיה".
פשוט המשכתם בשגרה כאילו הכל כרגיל?
"ככל שהתקדמנו לקראת התאריך כבר היינו ממש בתוך זה. לא סיפרנו לאף אחד כמעט כלום. למשפחות סיפרנו רק חודש או חודשיים לפני. עשינו את זה ממש מתחת לרדאר כי היינו כל כך מלאי אכזבות מרוב נסיונות שלא צלחו במקומות אחרים".
את היום המיוחל שבו ראתה לראשונה את בתה שמרית לא תשכח. "הגענו יומיים לפני לגיאורגיה ונכחתי בלידה. איך שהיא נולדה שמו אותה עליי. היינו חודשיים בגיאורגיה. היה לנו מאוד כיף. יכולה להגיד שזו מדינה מהממת עם אנשים מקסימים. כיום הילדה שלנו ניקה כבר בת 8 חודשים. ילדה מהממת, חיונית ושמחה. אנחנו מאושרים להיות הורים".
הסיפור של שמרית אינו נבדל מזה של הורים אחרים. גם מירב מצאה עצמה בסיטואציה דומה ומייאשת במסעה להביא ילד לעולם. "אני ובן זוגי בעצם בזוגיות שנייה", היא מספרת. "לבעלי יש 2 בנים בוגרים מנישואים ראשונים, וגם לי יש בן בוגר מהנישואים הראשונים. יחד נולד לנו בן לפני עשר שנים, אך רצינו עוד ילד".
הניסיונות המרובים להרות לא צלחו. "ניסינו הכל, טיפולים, הורמונים וכל מה שצריך, עד שלבסוף התחלתי תהליך פונדקאות באוקראינה", נזכרת מירב. אלא שהתהליך מול הסוכנות המקומית הערים לא מעט קשיים משל עצמו. "בגדול לא היה היריון. ממש רציתי ילד, וגם כשבעלי היה פחות בעניין, אני החלטתי שאני לא מוותרת. אחרי לא מעט אכזבות חיפשתי סוכנות והגעתי לויוה (מבית ׳תמוז׳)".
אלא שאז, במרץ 2020, משבר הקורונה פקד את העולם והקפיא את כל התוכניות. "הקורונה די עצרה לנו הכל. הכל נדחה. במשך כל הזמן הזה הסוכנות עבדה בצורה מאוד מכבדת. כל הזמן היו איתי בקשר ועדכנו אותי. חיכינו בסבלנות יותר משנה, ועל אף המון אי ודאות, באפריל 2021 חתמנו סוף-סוף הסכם. אני אדם אופטימי, האמנתי בכל מאודי שיהיה בסדר".
נראה היה שדברים מתחילים להסתדר, וניסיון הקליטה הראשון של העובר עבר בהצלחה. "הייתי בחלום, חשבתי שזה לא אמיתי", נזכרת מירב, "הכל עבד ממש לפי הספר".
בנובמבר אותה שנה נולד בנם אייל. "היה מאוד מאוד מרגש. ממש הגשמת חלום. אני מאחלת את זה לכולם. אנשים לא מבינים כמה זה לא מובן מאליו. הרבה מזה בזכות הסוכנות. הרגשתי שיש על מי לסמוך. מישהו שמלווה ואתי ולא עוזב אותי לשנייה. היושר, הכנות, הכל עבד. ההמתנה הייתה שווה".
מה הייתן אומרות להורים שנמצאים כרגע בתהליך?
מירב: "קודם כל אני רוצה להגיד שזו טעות לא להתייעץ עם אנשים ולא לשתף . אני התביישתי ולא שיתפתי וזו הייתה טעות. חשוב להאמין, לא להתייאש ולא לוותר. כל זוג מוזמן לדבר איתי".
שמרית: "וואו זה מורכב מאוד. צריך לקחת נשימה עמוקה. לא להתייאש ולא לוותר. זה מאוד אינדיבידואלי. אנחנו למשל היינו ממש עם רגל אחת בחוץ, אך בסוף, על אף הקשיים, הדברים הצליחו לנו. אני מהאנשים שחושבים שיש פתרון לכל דבר".
המטרה: להנגיש את הפונדקאות לכמה שיותר זוגות
במפגש הקרוב שייערך בתחילת דצמבר יקח חלק גם מנכ"ל סוכנות תמוז - רועי רוזנבלט-ניר. בשנים האחרונות היה אמון רוזנבלט-ניר על הגשמת חלומם של אלפי הורים ברחבי העולם, במסלולים השונים של החברה. "למסלול בגיאורגיה פונים מדי שנה מאות זוגות ישראלים שמבקשים להביא ילד לעולם. הכנס בעצם יציג את האפשרויות שעומדות בפני ההורים שמעוניינים להתחיל את התהליך שם", הוא מסביר.
"ד״ר נינו הנפלאה, שמטפלת במסעות הפונדקאות שלנו בגיאורגיה, תציג את הפן הרפואי והיתרונות הגדולים הטמונים בפונדקאות בגיאורגיה. מעבר לכך, נציג את הצד המשפטי וכמובן את הליווי המאד אינטנסיבי שאנחנו מעניקים. ישתתפו גם הורים שיספרו על התהליך שלהם ויחלקו מהחוויות שעברו. לבסוף נציג בהרחבה את התוכניות השונות שלנו, שמטרתן היא בעצם להנגיש את הפונדקאות לכמה שיותר זוגות".
למה דווקא גיאורגיה?
קודם כל היתרון הגדול הוא שיש שם חקיקה מסודרת מזה הרבה שנים, כך שההליכים נעשים על קרקע מוצקה מבחינה משפטית, ובסביבה תומכת להליכי פונדקאות. יש שם מרפאות פריון ברמה גבוהה עם הרבה מאוד שנות ניסיון, כמו גם מבחר של תורמות ביצית והיצע גדול של פונדקאיות. כל התנאים האלה, בצירוף הנוחות המתקבלת מיעד יחסית קרוב לישראל, מייצרים תהליך נגיש יותר מבחינה כלכלית.
אנחנו בחרנו לעבוד עם אחת המרפאות היותר נחשבות בטביליסי, והיתרון הגדול שלנו הוא העובדה שאנחנו דואגים לכל המסע מתחילתו ועד סופו – מהרגע שיוצאים לדרך ועד החזרה הביתה בידיים מלאות, דרך כל שלבי התהליך. רובנו היינו שם, ואנו מודעים היטב לרכבת ההרים של רגשות ותחושות שמלווה את הליך הפונדקאות. איתנו יש בעצם מי שעוטף את ההורים לאורך כל הדרך".
