בזמן שבקצא"א היו עסוקים בסקר הסיכונים שלהם, שקבע כי הסיכון לדליפת נפט גולמי במפרץ אילת הוא כמעט אפסי - או ליתר דיוק אחת ל-1,111 שנה, בארגונים הירוקים היו עסוקים בלהכין חוות דעת מומחים משלהם. את חוות הדעת כתבו מומחי "חברת אנטראס שירותי ים בע"מ", והיא מעלה שורה של סיכונים שמהם התעלמו בסקר של קצא"א, שנכתב על ידי חברת "הזמט".
בינתיים, ראש הממשלה נפתלי בנט וראש הממשלה החליפי ושר החוץ יאיר לפיד דנים בהשלכות ההסכם עם איחוד האמירויות לשינוע נפט ממפרץ אילת לאשקלון, כשברקע העתירה לבג"ץ שהגישה החברה להגנת הטבע וארגונים נוספים לביטול ההסכם, שכבר יצא לדרך. בממשלה חששו מהשלכות שבהקפאת ההסכם, ולכן המדינה ביקשה ארכה של יותר משלושה חודשים על מנת להגיש את תגובתה לבג"ץ. בנוסף המדינה התנגדה למתן צו ביניים. אז האם מקבלי ההחלטות, שחוששים להקפיא את ההסכם, יהיו אמיצים דיו לבטל אותו? ימים יגידו.
אך חוות דעת המומחים, המתפרסמת ב-ynet לראשונה, מעלה שורה של סיכונים שקצא"א לא התייחסה אליהם. בחוות הדעת, שהוכנה עבור עמותת "צלול" והחברה להגנת הטבע, נסקרו הגורמים לסיכונים של תאונה ודליפה ממכליות נפט בנמלי אילת או אשקלון. החדשות הטובות? מניסיון מצטבר של שנים, וממה שנראה בשטח, נמלי האנרגיה של ישראל אילת ואשקלון נוקטים בנהלים למניעת אירועי זיהום ים. יותר אוניות פוקדות את אשקלון מאשר את אילת מפני שמרבית הדלק הגולמי מגיע לאשקלון ולא לאילת.
תוספת של עשרות מכליות ענק באילת, מכליות המכונות VLCC, היא משמעותית לעומת המצב כיום. לגבי אשקלון, הדבר מחייב היערכות, אך תוספת הסיכונים פחות קריטית כי מרחבי הים גדולים. אבל הדבר המעניין בחוות הדעת הוא הסיכונים שהם בחרו להציף, סיכונים שלא קיימים בסקר של חברת "הזמט", שפירטה שלושה תרחישים עיקריים של אירועים בהם להיווצר דליפה של נפט גולמי.
בחוות הדעת של "אנטראס" הציגו שורה של תרחישים נוספים אפשריים. בין היתר, אפשרות לעליה על החוף, התנגשות בתשתית הנמל, תקלה באמצעי הנעה, תקלה בגנרטורים ועוד. ישנים סיכונים בהליך של פריקת המטען, במקרה הזה הנפט הגולמי, כתוצאה מהליך חיבור הצינור לאוניה (סיכון שנלקח בחשבון בסקר הסיכונים של "הזמט"), דליפות בזמן חשיכה, קריעת חבלים, דליפות גזים נפיצים, תת לחץ במכלים ועוד.
על אלה הוסיפו סיכונים שעלולים לקרות גם לאוניות באשקלון, ואף הוסיפו אפשרות של זיהום ים בזמן הוצאת מי נטל מהאוניה. בחוות הדעת פירטו גם מצבי סיכון נוספים, בין היתר כתוצאה מסופות. בעונת החורף מתפתחת לעיתים סופה באזור ים סוף, ובהיעדר שוברי גלים בנמל אילת ובנמל עקבה, סופות דרומיות שכאלה מכתיבות לעיתים מצב שבו יהיה על האניות ברציפים לעבור למקומות עגינה או לשוט בלב ים עד שוך הסערה, מה שמעלה את הסיכון להתנגשות בין אוניות.
מחברי חוות הדעת, רב חובל עמוס כהן והמהנדס הימי ניקולס ביאליסטוקי, ציינו כי בסקר הסיכונים של "הזמט" יש שורה של "חורים". הסקר מפספס את השורש לתאונות ימיות: הגורם האנושי. "מחקרים מראים כי מעל 80% מהתאונות בים מקורן בגורם האנושי, אשר הסקר איננו מתייחס אליו כלל. הכוונה לתחזוקה לקויה, חוסר בביקורת, בדיקות של מערכות, עייפות אנשי צוות ועובדי נמל, תגובה איטית לאירוע ועוד. ניהול סיכונים בלי אף מילה על הגורם האנושי מפספס את המטרה", הם אמרו.
למעשה, הסקר שהזמינה קצא"א מתעלם גם מסיכונים נוספים. מפרץ אילת יושב על השבר הסורי אפריקני, ולכן המזח, הנמל וכל המבנים באילת חשופים יותר לסיכוני רעידות אדמה. מסיכונים של אירועי טרור הסקר של "הזמט" מתעלם כי כך "מקובל לעשות בתעשייה".
סיכונים נוספים מהם מתעלמים בסקר של קצא"א הם המצב ה"מתפורר" בצינור מאילת לאשקלון. דו"ח פנימי של המשרד להגנת הסביבה, שהגיע לידי צלול, מציין אלפי פגמי איכול (קורוזיה) בצינור אילת לאשקלון. מעבר לכך, היום הנמל והרשויות אינם ערוכים לעלייה הצפויה בכמות המכליות, טוענים ב"אנטראס". גורמי החירום, כמו המשרד להגנת הסביבה, לא מוכנים לגידול ולסיכונים הנוספים כתוצאה מכך.
פעולות שיקום, לאחר אסון הנפט בעברונה
(צילום: חיים דוד/ליקוויד גז)
בנוסף, אין הערכה לנזקים כלכליים מאירועי שפך של נפט, או התייחסות להיקף הפגיעה בחופי סיני. כמו כן, את התייחסות לפגיעה בתיירות מעצם העלייה בפעילות התעשייתית סמוך לחופי רחצה.
לפי חוות הדעת נמל אילת כשלעצמו איננו מהווה מרכיב משמעותי בסך התעבורה הימית באזור כעת, אולם תוספת של למעלה מ-100 אניות בשנה מסוג VLCC, יכולה להוות גורם משמעותי ומכריע בכל הקשור לבטיחות השייט באזור מוגבל זה. "מפגש האניות החולפות במצרים, יחייב להערכתנו פיקוח, כפי שנעשה במקומות רבים בעולם. הדבר ידרוש תאום בין מדינתי, מצרים, ירדן, סעודיה וישראל, על מנת להסדיר שיט בטוח ונטול סכנות ככל האפשר".
בנוסף, את המפרץ חוצות מעבורות עמוסות בנוסעים ממערב למזרח וחזרה בין מצרים לירדן ולסעודיה. עליהן יש להוסיף אוניות החולפות בדרכן לשני הנמלים, חלקן עמוסות בדלקים וחומרים מסוכנים. "כל זאת במרחב ימי מצומצם, המגביר את הסכנה לתאונה ימית".
התעבורה הצפויה בנמלי אילת ואשקלון של עשרות מיליוני דלק גולמי כתוצאה מההסכם, שבו מכליות ענק מהאמירויות יפרקו נפט באילת לקצא"א, אשר תשאב אותו לאשקלון, שם המטען יועמס על מכליות לייצוא מערבה, טומן בחיקו סיכונים סביבתיים רבים. מומחי "אנטראס" סבורים כי יש לבצע התאמות רבות של הרשויות כדי למנוע זיהום ים. אך השורה התחתונה היא זו: "על אף אמצעי בטיחות ופיקוח רבים ככל שניתן, אי אפשר להבטיח ב-100% שלא תתרחש תאונה ימית או דליפת דלקים".
האם מדינת ישראל יכולה להרשות לעצמה לאבד את אחד מנכסי הטבע היקרים ביותר שלה? בנט ולפיד יאלצו לענות על השאלה הזו.
