דלקת היא דרכו של הגוף להתגונן מפני חיידקים, נגיפים ופרזיטים. אלא שלא כל הדלקות זהות, וכבר לפני כמה עשורים אובחנו סוגי דלקות שונים, ובראשם דלקת מסוג 1 ודלקת מסוג 2. הראשונה והמוכרת יותר מופיעה בתגובה לזיהומים ולמחלות מסוימות. לעומת זאת דלקת מסוג 2 מאפיינת מצבים אחרים, כגון תגובה אלרגית לחלבונים חיצוניים שונים, או לעיתים מתפתחת גם כתוצאה מגירוי חיצוני. במצבים כאלה הבקרה על מערכת החיסון משתבשת מסיבה שאינה ברורה לחלוטין.
רובנו מכירים את המחלות הנגרמות מדלקת סוג 2, בהן אסתמה, דלקת עור אטופית (אטופיק דרמטיטיס), דלקת סינוסים כרונית עם פוליפים באף (נזאל פוליפוזיס), דלקת אאוזינופילית של הוושט (EOE) ואורטיקריה ספונטנית כרונית (CSU). ניתן להעריך, שמקור המחלות הינו בשילוב של גורמים גנטיים וסביבתיים. השפעת הסביבה ניכרת בכך שבמדינות מפותחות שכיחות מחלות האופייניות לדלקת סוג 2 גבוהה יותר. ההנחה היא שהופעת המחלה נקשרת עם היגיינת יתר, שימוש יתר באנטיביוטיקה ולחץ נפשי, המאפיינים מדינות מערביות. במקביל לכך ניתן לראות גם תחלואה כתוצאה מגורמים גנטיים.
פרופ' ארנון אליצור, מנהל היחידה לאימונולוגיה ואלרגיה באסף הרופא ומזכיר האיגוד הישראלי לאימונולוגיה ואלרגיה, מרחיב על דלקת סוג 2: "במהלך התגובה הדלקתית מופעלים תאים שונים של מערכת החיסון, שמפרישים ציטוקינים (חלבונים המתווכים את התגובה הדלקתית). למערכת החיסון יש דרכים שונות להילחם בסוגים שונים של זיהומים, כך שכל סוג של זיהום מפעיל תאים וציטוקינים ייחודיים. למשל התאים המופעלים בזיהום חיידקי או ויראלי והציטוקינים המופרשים על ידם, נקראו באופן מסורתי דלקת סוג 1, בעוד התאים שמופעלים בזיהומים של פרזיטים והציטוקינים המופרשים על ידם, נקראו מסורתית דלקת סוג 2. במצבים מסוימים תהליכי דלקת מופעלים בגוף גם בהיעדר זיהום. דלקת מסוג 2 עלולה להתפתח במחלות על רקע אלרגי או אטופי, אך גם במחלות ללא רקע כזה. המחלות השכיחות בדלקת סוג 2 יכולות להתבטא בפגיעה באיברים שונים, אולם התהליכים הדלקתיים המובילים למחלות אלו והציטוקינים המופרשים במהלכן – דומים". שכיחותה של דלקת מסוג 2 והמחלות הנגרמות ממנה גבוהה. חלק מהמחלות, דוגמת נזלת אלרגית, אסתמה ודלקת עור אטופית, עלולות להופיע בקרב 20-10% מהאוכלוסייה. אחרות כמו דלקת אאוזינופילית של הוושט נדירות יותר. באשר לנטייה גנטית לפתח דלקת סוג 2 מסביר פרופ' אליצור: "המחלות אינן נגרמות על ידי גן אחד, אלא על רקע אינטראקציה בין מספר גנים ובין חשיפות סביבתיות שונות במהלך החיים. כלומר אין במחלות תורשה גנטית ברורה, אולם הן שכיחות יותר במשפחות מסוימות". בעשורים האחרונים, לדבריו, רואים עלייה משמעותית בשכיחות המחלות הנגרמות על רקע דלקת סוג 2.
כיצד משפיעות מחלות שקשורות לדלקת סוג 2 על שגרת החיים?
"בדרך כלל לא מדובר במחלות קטלניות, אולם השפעתן על איכות חיי החולים ניכרת. בשל אופיין הכרוני, החולים נזקקים בדרך כלל למעקב רפואי ארוך טווח, תרופות קבועות ולעיתים בדיקות פולשניות וניתוחים".
עוד מציין פרופ' אליצור, כי פעמים רבות אדם הסובל ממחלה אחת על רקע דלקת סוג 2, עלול לסבול ממחלות נוספות ממשפחה זו בשלב אחר בחייו. כך למשל הסובלים בינקות מדלקת עור אטופית, נוטים לסבול בהמשך גם מנזלת אלרגית ואסתמה.
לאבחן את הטריגר האלרגי
"מאחר שמחלות אלו פוגעות באיברים שונים, הטיפולים בהן מתחלקים בין רופאים מתחומי מומחיות שונים - עור, ריאות, אף־אוזן־גרון וגסטרו. התרומה הייחודית של האלרגולוג היא בכך שהוא מכיר ומטפל בכלל המחלות הנגרמות על ידי דלקת סוג 2, ויכול לזהות ולאבחן טריגר אלרגי, ולפיכך הוא זה שנמצא לעיתים קרובות במרכז הטיפול בחולים אלה.
אילו טיפולים זמינים כיום לחולים במחלות על רקע דלקת סוג 2?
"אחד הטיפולים המקובלים הוא סטרואידים, המדכאים תהליכי דלקת. אלו ניתנים בשלב ראשון באופן מקומי בצורת משחה, משאף, תרסיס או כדורים. מאחר שהסטרואידים ניתנים בתכשירים ייעודיים, הם בטוחים יחסית לשימוש ואינם גורמים לתופעות הלוואי, הנגרמות על ידי סטרואידים סיסטמיים (בכדורים או זריקות). טיפולים אלה יעילים בחלק גדול מהחולים, אולם בחלקן הם אינם מצליחים לדכא את התהליך הדלקתי ואינם מספקים שליטה במחלה.
במחלות כמו אסתמה ואטופיק דרמטיטיס, ישנם טיפולים טופיקליים (על פני העור) סטרואידיאלים וגם לא סטרואידיאלים ומשאפים רבים שגם ביניהם כאלו מבוססי סטרואידים וכאלו שלא.
בנוסף, קיימות תרופות המדכאות את התהליך הדלקתי ברמות שונות. הוותיקות שבהן עושות דיכוי כללי יותר של תהליכי דלקת, ואילו החדשות יותר מדכאות מסלולים דלקתיים ספציפיים, או בתוך התא עצמו, כגון מעכבי JAK או באמצעות דיכוי של הציטוקינים הספציפיים המעוררים דלקת סוג 2.
בשנים האחרונות חלה התקדמות ניכרת בתחום הטיפול בדלקת סוג 2 עם הופעה של תרופות ביולוגיות, המכוונות כנגד ציטוקינים ספציפיים וחוסמות את פעולתם. מאחר שתהליכי הדלקת והציטוקינים, העומדים בבסיס מחלות על רקע דלקת סוג 2, הם דומים, תרופות החוסמות ציטוקינים ספציפיים יכולות לשמש כטיפול למספר מחלות הפוגעות באיברים שונים; למשל, תרופה ביולוגית אחת יכולה לטפל במקביל בדלקת עור אטופית וגם באסתמה.
"התרופות הביולוגיות, שניתנות בזריקות הביאו תקווה חדשה והציגו יעילות בחולים שלא הגיבו לטיפולים המקובלים בדלקת עור אטופית קשה, אסתמה וסינוסיטיס כרוני (רינוסינוסיטיס) עם נזאל פוליפוזיס (CRSwNP). לאחרונה ניתן אישור FDA גם לטיפול בדלקת אאוזינופילית של הוושט (EOE). היכולת להשתמש בתרופה בודדת לטיפול במספר מחלות שונות היא יתרון משמעותי נוסף לטיפול", מסכם פרופ' אליצור.
למידע נוסף או שאלות יש לפנות לרופא.ה המטפלים.
