בסוף השבוע האחרון, עם שוך הסערה ולאחר שהתגלו ממדי האסון הסביבתי בחופי ישראל, יצאו אלפי אזרחים אל החופים לאסוף את זיהום הזפת. למעשה, הפעולה האזרחית החלה כבר כשהתגלו הסימנים הראשונים של הזיהום על החוף. אזרחים מודאגים וארגוני סביבה שונים החלו להציף את המידע והתמונות ברשתות החברתיות ולפנות לתקשורת, ובו בזמן הארגונים הסביבתיים השונים החלו להיערך למבצע ניקוי אזרחי קפדני.

האופי הדביק והרך של הזפת והרגישות של בתי הגידול על החוף, שלא מאפשרים איסוף של הזיהום בכלים כבדים, הפכו את המבצע האזרחי למורכב הרבה יותר, והמראות שהתגלו למנקים בחופים היו קשים. אולם אחרי ההלם, וככל שממדי האסון התבררו - מעל ל-150 ק"מ של חופים מצולקים בשחור, פגיעה בבתי גידול רגישים וייחודים ובאוכלוסיית צבי הים ועוד - התברר גם המחדל של הרשויות.
תאמינו או לא, מדינת ישראל לא ערוכה לטיפול באירוע של זיהום נפט מהים: לא באיתור המקור מבעוד מועד, הרבה לפני שהגיע לחוף, לא באיגום של כתמי הנפט במרחק, ולא בטיפול במפגע שכבר הגיע אל החופים. ולא רק במקרה של ספינה ששפכה את הנפט בהיחבא או בשל תאונה בלב ים, אלא גם במקרה של שפך מקידוחי הגז והנפט המקומיים, או מכלית נפט שמגיע לנמל אילת או יוצאת מנמל אשקלון. כן, אותה המדינה שיכולה לעקוב אחרי כל סירת דייגים חשודה ממרחק, שערכה רק לא מזמן תרגיל מוצלח להיערכות לאירוע חירום של זיהום שמן בים, נכשלה במשימה בזמן אמת.
2 צפייה בגלריה
צב ים שלא שרד את האסון בחוף ניצנים
צב ים שלא שרד את האסון בחוף ניצנים
צב ים שלא שרד את האסון בחוף ניצנים
(צילום: יוסף סגל, עמותת סיירת החוף)

השורשים של המחדל הזה עמוקים הרבה יותר. בשנת 1998 החל המשרד להגנת הסביבה להכין תוכנית חירום לאומית למוכנות ולתגובה לאירוע זיהום ים. בשנת 2008 התקבלה החלטת ממשלה לגבי קידום חוק התלמ"ת: "התוכנית הלאומית למוכנות ותגובה לאירועי זיהום ים בשמן", אבל עד היום החוק לא אושר. בנוסף לכך קיימים כיום פערים רבים ביכולות הניטור בים והאיתור של דליפות וכתמי שמן ו/או נפט, בכוח אדם ובציוד ייעודיים ועוד. בשנת 2013, ונוכח תגליות הגז לחופי ישראל, התריע מבקר המדינה בדו"ח מיוחד בנוגע ל"מוכנות והיערכות להשפעות סביבתיות של קידוחי גז ונפט בים", שיש עדיין פערים וחוסרים רבים מבחינת סמכויות, חלוקת תפקידים ותוכניות למניעה וטיפול במפגעים סביבתיים כתוצאה מהקידוחים.
והנה, בימים האחרונים אוזלת היד המתמשכת הזאת התפוצצה לנו מול הפנים. אפילו הפוליטיקאים, שמיומנים בדרך כלל בתקופת בחירות להגיב לכל דבר מיד ולצאת בהצהרות, לא תפסו את גודל האסון ולא מיהרו להתייחס. וגם כשכבר התייחסו הסיסמאות היו ריקות מתוכן. הגדיל לעשות ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שאחרי שלושה ימים של מחזות קשים הבטיח להביא את הנושא לישיבת הממשלה הקרובה, שמתקיימת היום, ולהכין ולתקצב תוכנית לניקוי החופים, אבל לא אמר מילה על ההכרח למנוע את האסון הבא.
2 צפייה בגלריה
פרופ' עדי וולפסון
פרופ' עדי וולפסון
פרופ' עדי וולפסון
(צילום: דוד גרינשפן)
בשבועות הקרובים ימשיך מבצע הניקוי האזרחי, והמדינה תנסה לברר מה היה המקור והאם ואיך אפשר למצות את הדין עם האשמים, אבל כל אלה, כאמור, לא ימנעו את האסון הבא. יתרה מכך, לצד זיהום החופים יש גם סכנה אמיתית לזיהום של הסביבה הימית מקידוחים מקומיים. בימים אלה תלויה בבית המשפט העליון עתירה של החברה להגנת הטבע נגד המדינה וחברת אנרג'יאן על הפקת רישיון לחפש גז ונפט באזור ימי ייחודי ורגיש שנקרא "הפרעת פלמחים". מדובר בשטח של כ-600 קמ"ר, בין חופי תל אביב לאזור פלמחים, ובו בתי גידול של הים העמוק, מינים ייחודים של אלמוגים ודגים שחלקם בסכנת הכחדה, ועוד. אם שם תהיה תקלה או יתבצע שפך, האסון יכול להיות גדול יותר.
האסון הסביבתי לחופי ישראל מחייב את הממשלה לפעול במהירות כדי שאסון שכזה לא ישנה. היא לא יכולה להסתפק בתקציבים לניקוי החופים ואפילו לא באישור תקציבים לניטור וטיפול מקדימים, או קידום חוק ייעודי בנושא-כמה שכל אלה חשובים. היא חייבת לבחון מחדש את כל התוכניות לקידוחים, להקמת תשתיות נפט בים, לתעבורת מכליות נפט וספינות ועוד. את כל אלה האזרחים לא יכולים לעשות. אבל בבחירות הקרובות, כשאתם מצביעים בקלפי, כדאי שתיקחו גם את הנושאים הללו בחשבון.
פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספר "צריך לקיים - אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).