2 צפייה בגלריה
עימותים ועצורים אחרי ההפגנה: "זו מלחמה"
עימותים ועצורים אחרי ההפגנה: "זו מלחמה"
ההפגנה בתל אביב במוצ"ש
(צילום: טל שחר)
ישראל בוערת. סוג של. ייתכן שעכשיו יותר מאי פעם. חוסר אמון, אכזבה, תסכול ופחד דוחפים רבים לעשות מעשה. בזמן קצר נוצרו התארגנויות רבות. דומות ושונות. כולן דורשות שייעשה משהו. שילוב של מתנגדי נתניהו, מאוכזבי גנץ, לוחמי שחיתות, ובעיקר כוח שצמח מהעם, לכאורה נטול עמדות פוליטיות, של אזרחים החוששים להישרדותם ולעתידם.
ממשלות ישראל, כולל אלו של בנימין נתניהו, ידעו מחאות רבות. של הנכים, של מחאת האוהלים, של בני הקהילה האתיופית, הערבים והדרוזים, החרדים והלהט"בים, ושל ארגונים מייצגים שונים. אז מה? חלק מן המחאות הולידו שינויים קלים בחקיקה ועוד פחות מכך השפעה על חיי היום יום של אלו שמחו.
הפוליטיקאים מניחים שכל זה ייגמר עם מינימום לחץ והשפעה ציבורית, עם מינימום שקיפות, וללא ביקורות על הנתק שלהם מהעם ועל טעויות חוזרות וטראגיות בניהול המשבר. הם עושים את ההצגה הנכונה ומקבלים החלטות במטרה להוריד את הזעם ולמתן את הלהבות. הם מבינים את מה שהאזרחים אינם מבינים: עולם כמנהגו נוהג, ומה שהיה הוא שיהיה.
בתקופה הקרובה תהיינה אין ספור מחאות. אזרחים רבים יצעקו מדם ליבם ברחובות וברשתות, לרגעים הם יתאחדו אולם לרוב יפעלו בפיצול. תהיה המחאה חזקה ככל שתהיה, האפקטיביות שלה מוגבלת לטווח הקצר. עם שוך האבק, כמעט דבר לא יישאר. דבר לא ישתנה מלבד כמה הטבות והקלות למובטלים ולעסקים. עבור נבחרי הציבור זו בערה לא קטנה, אולם מי כמוהם אוהבים לשחק באש.

המצב הנוכחי דווקא פותח פתח והזדמנות לשינוי עמוק יותר, ובכך צריך להתמקד. מנהיגות אזרחית חדשה שתקום ותוביל מהלך ארוך טווח היא הסיכוי היחיד לעתיד טוב יותר. לא מנהיגות שתשתלב בשיטה הקיימת, כי ראינו מה קורה לכולם מרגע שנשבעים אמונים, אלא כזו שתשנה את השיטה. זו הנוכחית אינה רלבנטית עוד. היא משקפת עולם ישן המשרת רק את השלטון, ואת בעלי ההון, ופוגעת באופן רציף ומתמשך באזרחים.
גדלנו על ברכי התפיסה הדמוקרטית שלפיה הפרדה בין הרשויות המבצעת, המחוקקת והשופטת מייצרת איזונים ושומרת עלינו. אולם זה לא באמת המצב. אף אחד לא שומר עלינו וספק אם מבקש את טובתנו ורווחתנו. אפילו הרשות השופטת. כשכל ילד יודע שבהיכל הצדק אין בהכרח צדק, אז גם זה מוטל בספק.
לכן צריך לשנות את השיטה כך שייווצר איזון אמיתי ודמוקרטיה רלבנטית. עלינו להקים רשות רביעית – רשות אזרחית - שתפעל באופן לגיטימי ואפקטיבי לצד שלוש הרשויות הקיימות. גוף מקביל לכנסת שייצג את האזרחים, יפעל ליצירת אמון, לחקיקה חדשה וישפיע על תיעדופים ותהליכי קבלת החלטות ברשויות האחרות. לא גוף הפועל נגדן, אלא בשותפות עימן.
  • עמרי גפן הוא מומחה לשיתופיות ואמון, מו"מ וגישור, שותף בקבוצת גומא-גבים
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com