אתם חובשים את משקפי ה-VR ומייד נכנסים לתוך אקווריום ענקי. ככל שאתם מתקדמים אתם יורדים עוד ועוד לעומק הים. להקות דגים עוברות על פניכם. צבי ים, טונות, סרטנים. למעשה, אתם פוגשים בפעם הראשונה את מארג החיים של מעמקי הים הישראלי – סביבה שכל כך קרובה אלינו, אבל רובנו לא נחשפנו אליה מעולם. הפרויקט השאפתני הזה הוצג בשבוע שעבר בכנס חיפה ה-8 לחקר הים התיכון של בית הספר למדעי הים ע"ש ליאון צ'רני באוניברסיטת חיפה. בפעם הראשונה הוקדש הכנס לשילוב בין חקר הים, חינוך מדעי ואמנות. שילוב זה יכול לסייע בהנגשת חקר הים (ומדע בכלל) לציבור הרחב, כך על פי מארגני הכנס, ד"ר מייקל לזר וד"ר דניאל שר מבית הספר למדעי הים, דר" נעמה חריט-יערי ממכון דווידסון וד"ר מעין צדקה, אמנית סאונד, מלחינה ומרצה בבית הספר לאמנויות באוניברסיטת חיפה.
6 צפייה בגלריה
(צילום: shutterstock)
"המחקר המדעי הוא הרבה פעמים מורכב וקשה להנגשה לציבור הרחב. החיבור של חוקרים וחוקרות עם אנשי ונשות חינוך ואמנים ואמניות יכול לפתוח עבור כולנו – חוקרים ואמנים - דרכים חדשות ומעניינות כדי להגיע לציבור הרחב", אמר ד"ר לזר והוסיף, "למרות שלשילוב הזה יש כוח עצום, שיתוף הפעולה בין אנשי מחקר ואמנות מתרחש כיום לעיתים נדירות. המטרה של הכנס היא להתחיל את שיתוף הפעולה הזה ולהראות לכולם איזה תוצרים נהדרים יכולים לצאת מזה".
"אקווריום" ה-VR הוא דוגמה לשיתוף פעולה שכזה, שנוצר במיוחד עבור הכנס. ד"ר טלי טרייביץ מהחוג לטכנולוגיות ימיות של בית הספר למדעי הים, אמן הווידאו מישל פלטניק ותמר טננבאום, מנהלת אגף החינוך מעמותת ECOOCEAN שיתפו פעולה בפרויקט שהוקדש לתחום הראיה. ד"ר טרייביץ עוסקת במחקר שלה בדרכים לשפר את יכולות הצילום והוויזואליזציה מתחת לים. עכירות המים והחדירה המועטה של אור מקשים מאוד על צילומים תת ימיים. בעזרת אלגוריתמים מורכבים, עוסקת ד"ר טרייביץ בשיפור התמונות. פלטניק הוא אמן חזותי בעל שם בינלאומי, המשלב בעבודותיו צילום, ווידאו וציור. במפגשים המשולבים ביניהם, שהחלו בזום והמשיכו במפגש פנים מול פנים, הגיעו השלושה לרעיון להמחיש לציבור מהי המשמעות של שמורה תת ימית.
"הבנו שמה שרחוק מהעין רחוק מהלב", אמרה טננבאום. "רוב הציבור לא ראה אף פעם בעיניים מה קורה בתוך הים וגם רב הצוללים לא הגיעו לעומקים של מאות מטרים. ולכן הרעיון הוא לחבר את הציבור לנפלאות הים בכך שהוא יחווה את העושר העצום שמתרחש מתחת למים. השילוב הזה של טכנולוגיה, אמנות וחינוך יאפשר לנו להביא את האנשים לעומק הים", היא אמרה. גם פלטניק אמר שהמפגש עם הגבולות של המדע סייעו לו להביט על האמנות שלו בדרך שונה. "בסופו של דבר באמצעות האמנות אני רוצה לומר משהו על המציאות. להשתמש בכלים הביקורתיים של האמנות, אבל שהביקורת הזו תפרה נושא שיש לו חשיבות – ומהשיחות שערכנו הבנתי כמה הים חשוב. עוד לא החלטנו האם לסיפור שאנחנו רוצים לספר יש סוף טוב או רע. אני חושב שהכי נכון יהיה אם הסוף יהיה פתוח כדי שאנשים יבינו שזה בכוחם לשנות", הוא אמר.
בית הספר למדעי הים ע"ש ליאון צ'רני של אוניברסיטת חיפה הינו היום המרכז האקדמי הגדול בארץ שמוקדש כולו לחקר הים בהיבטיו השונים. "חקר הים הוא קריטי לעתיד האנושות כולה ובוודאי לעתידה של מדינת ישראל. המים שאנחנו שותים כבר כיום מגיעים ברובם מהתפלת מי ים. גם כל מולקולת חמצן שניה שאנו נושמים - מקורה מן הים. כמו כן, חשיבותו של הים כמקור מזון יעלה ככל שהתנאים לחקלאות יבשתית יהיו קשים יותר - חוסר בשטחים, עלויות אנרגיה ומים גבוהות, השלכות של התחממות גלובלית וכו'. יחד עם זאת, הים משמש היום את מקור האנרגיה המרכזי שמדינת ישראל צורכת, דרכו מובלות למעלה מ-95% מהסחורות שנכנסות ויוצאות לישראל והוא כמובן מקור לנופש ופנאי", אמרה פרופ' אילנה ברמן-פרנק, ראש בית הספר למדעי הים ע"ש צ'רני באוניברסיטת חיפה.
"לים יש חשיבות קיומית, אקולוגית, ביטחונית ואסטרטגית, אשר משפיעה ותשפיע על איכות חיינו. למרות כל זאת, אנחנו יודעים מעט מידי על הים התיכון ולכן יש חשיבות עצומה לפעילות שאנחנו עושים כאן בבית הספר. ההבנה המדעית של המערכת הימית ושיתוף הידע המדעי הזה עם כל הקהילה חיוניים לשימוש מושכל ובר-קיימא במשאבי הים. מכאן חשיבות הקשר עם הקהילה דרך חינוך ואמנות, והמוטיבציה לכנס", היא הוסיפה.
6 צפייה בגלריה
סוסון ים
סוסון ים
סוסון ים
(צילום: shutterstock)
פעילויות המחקר של בית הספר מגוונות. החל ממחקרים על חיידקים ואצות, מדוזות, שושנות ים, אלמוגים, דולפינים וכרישים בחוג לביולוגיה ימית, דרך מחקרים שממפים את התשתית של קרקעית הים בחוג למדעים גיאו-ימיים ועד לחפירות ארכיאולוגיות של ערים שקועות וספינות טרופות מימי קדם בחוג לציוויליזציות ימיות. בחוג לטכנולוגיות ימיות עוסקים החוקרים בפיתוחים חדשניים שיאפשרו את המחקר המגוון הזה וגם בתפעול ופיתוח מתמיד של הרובוט התת ימי של בית הספר (ROV) ושל הצוללת האוטונומית (AUV), שני כלים מתקדמים בעלות של מיליוני דולרים, שמסוגלים להגיע עד לעומקים של 3 ק"מ. לדבריה של פרופ' ברמן-פרנק, מכיוון שהמחקרים של בית הספר עוסקים בסוגיות אסטרטגיות של מדינת ישראל, הלימודים פותחים עבור הבוגרים דלתות רבות בשוק התעסוקה, אם זה בחברות ממשלתיות, במשרדים כמו הגנת הסביבה, בארגונים סביבתיים, בחברות האנרגיה או בחברות היי-טק וסטארטאפים שמתמקדים במשאבי הים.
יעד מרכזי חשוב של בית הספר הוא שיתוף המדע והגברת המודעות בקרב הציבור הרחב, באמצעות פעילויות בקהילה, פעילויות עם בתי ספר, עמותות ועוד.
באופן טבעי, יעד זה בא לידי ביטוי רב בכנס. ארז גרטי ויוסי אלרן ממכון דווידסון, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע דיברו על הנגשת מדע לציבור; יוסי חיימס, עומר פרטר ויעל אלנתן סיפרו על הקמת התיכון החברתי בבת גלים שבחיפה ועל המגמה הימית שבו; פרופ' דרור אנג'ל מאוניברסיטת חיפה סיפר על המיזם "מדוזות בעם", אתר המאפשר לציבור לדווח ולהתעדכן על הימצאותן של מדוזות ככלי של מדע אזרחי והשימוש במדוזה כאמצעי לחשיפת הציבור לחי ולסביבה הימית; יוחאי פלצור מרשות הים של עיריית חיפה דיבר על סירת המפרש ככתת לימוד ועוד. גם מחו"ל הצטרפו דוברים לכנס – עדיין באמצעות הזום – כאשר ד"ר ג'רי ברת'ולומיו מאוניברסיטת אורגון דיברה על השימוש באמנות ובמוזיקה על מנת להבין אקולוגיה של טפילים; פרופ' פני צ'יסהולם מ-MIT ומולי באנג, סופרת ומאיירת מוודס הול דיברו על מחזורי האוקיאנוס והחיים בים בספרי ילדים מאויירים, ועוד.
היום השני של הכנס הוקדש כולו לפעילויות בקהילה בכל רחבי הארץ, מחיפה ועד אילת: הרצאות במוזיאון הימי בחיפה, הכנת לחם אצות עם תלמידי התיכון החברתי בבת גלים, סיורים לנוער בעקבות מדעי הים בכפר ג'יסר א-זרקא בשיתוף עם עמותת רואד להרחבת הנגישות להשכלה גבוהה בחברה דוברת הערבית, מפגש על ספינת המחקר Mediterranean Explorer של עמותת ECOOCEAN בהרצליה, סיור אחר פסולת שזורמת אל הים בשפך נחל הירקון ועוד.
אבל אין ספק שהצוותים המשותפים של אנשי ונשות מדע, אומניות ואומנים ואנשי ונשות חינוך היו גולת הכותרת של האירוע. "איך נשמע עידן הקרח?" שאלה האומנית מעיין צדקה את הקהל. צדקה, אומנית סאונד ומרצה בבית הספר לאומנויות של אוניברסיטת חיפה חברה לנעמה חריט-יערי ולורד שפירא ממכון דווידסון לפרויקט משותף שעוסק בסאונד וצלילים. שיתוף הפעולה בינן הוליד את הרעיון ליצור ציר זמן אבולציוני המבוסס על צלילים. לכן, הן היו צריכות לחשוב איך נשמע תהליך ההתמצקות של כדור הארץ מגזים, לנסות לשחזר איך נשמעות תופעות גיאולוגיות כמו שבירה טקטונית ואפילו לנסות לדמיין איך נשמעה היווצרות מולקולת החמצן הראשונה בכדור הארץ. הפרויקט שלהן כלל יצירת צלילים ממקורות שלא בהכרח היו קופצים לרובנו לראש, כמו כתישת בייגלה, שבירת ענפים או הקלטה של הצליל של תמיסות שונות מתמוססות בתוך המים.
"אנחנו כמדענים משתמשים ברוב המקרים בעיניים שלנו. פתאום מעיין שאלה יחד איתנו כיצד אנחנו חווים ומבינים תופעות טבעיות דרך הצלילים. אף פעם לא חשבנו במושגים של צלילים ופתאום היינו צריכות לפתוח לגמרי את החשיבה שלנו", אמרה חריט-יערי. שפירא, שעוסקת בפעילותה החינוכית בהנגשת מדע באמצעות צירי זמן אבולוציוניים אמרה גם היא שזו הייתה הפעם הראשונה שהיא הייתה צריכה לחשוב במושגים של צלילים. "זה חייב אותנו לחשוב מחוץ לקופסה", היא אמרה.
"השילובים שיצאו כאן, העובדה שחוקרים ואמנים נפגשו וראו שהם יכולים ליצור שלם שגדול מסכום חלקיו – זו התחלה מצויינת מבחינתנו. אני מקווה כמובן שחוקרים וחוקרות ואמנים ואמניות נוספים יראו את התוצרים הללו וישתפו גם הם פעולה", סיכם ד"ר לזר. הרצאות הכנס רובן ככולן זמינות ביו-טיוב ומתורגמות לעברית, ערבית ואנגלית, וכן לשפת הסימנים.


פורסם לראשונה: 10:07, 20.07.21