כולנו מכירים את התרגיל: לחסוך, להפריש לפנסיה, לבדוק כמה יישאר בקרן ההשתלמות, לחשב מתי "אפשר לפרוש בלי לדאוג". זה תרגיל חשוב, אבל הוא מתעלם לגמרי משאלה אחרת, הרבה יותר מטרידה: מה בעצם עושים עם שלושים השנה האלה שמחכות ליותר ויותר אנשים אחרי שהם עוזבים את העבודה?
מכון המחקר למדעי הגיל החדש שהוקם בישראל בימים אלה, ביוזמת מגדלי הים התיכון ובשיתוף בית החולים שיבא והמרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט, מתכוון לחקור בדיוק את זה. הוא יבדוק מה באמת קובע אם השנים שאחרי גיל 70 יהיו טובות, ולא רק כמה זמן הן יימשכו. כחלק מהמיזם הזה ישיק המכון בקרוב את "מדד הגיל החדש", מדד לאומי שיציג לראשונה תמונה מספרית על איכות החיים של בני 70 ומעלה בישראל.
אבל לפני שמדברים על מדדים ומחקרים, שאלנו כמה מומחים שאלה אחת, פשוטה וישירה: אם הייתם צריכים לומר לאדם בן 40 דבר אחד שהוא חייב להתחיל לתכנן כבר היום, מה זה יהיה?
גלריה
מימין לשמאל: רועי קורן, פרופ' ענת זוהר, עומר ברקין, דורון ארנון, ד״ר יוחאי שביט, יאיר קרני פרופסור רחלי דנקנר
(קרדיט: גלעד קבלרצ'יק)
התשובות שקיבלנו לא עסקו בכסף בכלל.
"אל תתכנן רק ממה תחיה, תתכנן בשביל מה תחיה"
דורון ארנון, מנכ״ל מגדלי הים התיכון פותח ואומר לנו "פרישה היא לא רק שינוי בהכנסה או בלו"ז. היא שינוי בזהות. הרבה אנשים היו במשך שנים מוגדרים דרך עבודה, אחריות, תפקיד, משפחה. ואז פתאום נפתח פרק חדש, והשאלה היא מה ממלא אותו".
ההמלצה שלו: להתחיל לבנות, עוד הרבה לפני הפרישה, מה שהוא קורא לו "מפת משמעות". מה חשוב לי, מה אני רוצה ללמוד, עם מי אני רוצה להיות, איפה אני רוצה לתרום, ואיזה אדם אני רוצה להיות בעשור הבא. "זו לא שאלה רומנטית", הוא מבהיר. "זו שאלה מאוד מעשית לחיים ארוכים".
"תתחיל לבנות הרגלים לפני שאתה צריך אותם"
ד״ר יוחאי שביט, מומחה ללונג׳ביטי מאוניברסיטת סטנפורד מציג בפנינו זווית מעשית יותר: "אל תחכה למשבר כדי להתחיל לזוז, לפגוש אנשים, לאכול נכון, ללמוד, למצוא קהילה או לחשוב מה עושה לך טוב".
לדבריה, בשטח רואים שהרגלים טובים פועלים כמו רשת ביטחון. "כשיש שינוי או קושי, מי שכבר יש לו שגרה, קשרים, תנועה ומשמעות, יש לו ממה להחזיק". והעצה המעשית שלה: לא לבנות תוכנית גדולה מדי. "להתחיל מדברים קטנים שנכנסים לחיים ונשארים בהם".
"לא לוותר על הסקרנות". שולמית פצ׳ניק
(קרדיט: גלעד קבלרצ'יק)
"אל תחכה שמישהו אחר ימלא לך את החיים"
דווקא שולמית פצ׳ניק, דיירת במגדלי הים התיכון הצביעה על הרגע שבו רוב האנשים נתקעים: "כשפורשים, פתאום יש זמן. וזה יכול להיות נפלא, אבל זה גם יכול להיות מבלבל". העצה שלה היא לחשוב מראש: מי האנשים שאני רוצה סביבי, מה תמיד רציתי ללמוד, מה משמח אותי, ואיפה אני מרגישה שאני עדיין נותנת משהו.
אבל המשפט שנשאר איתנו הוא זה: "לא לוותר על הסקרנות. גם בגיל 60, 70 או 80 אפשר להתחיל דברים חדשים. לפעמים דווקא אז יש יותר אומץ להיות מי שאתה באמת".
עומר ברקין, דורון ארנון, ד״ר יוחאי שביט
(קרדיט: גלעד קבלרצ'יק)
"תכנון פרישה אמיתי הוא לא רק פנסיה"
רועי קורן, מומחה מדיניות כלכלית, חיבר בין כל הדברים האלה לתמונה הגדולה: "תכנון פרישה אמיתי הוא לא רק פנסיה. הוא גם בריאות, בית, קהילה, משפחה, תפקוד ומשמעות".
"אנשים בודקים כמה כסף יהיה להם, וזה חשוב מאוד", הוא אומר. "אבל פחות שואלים איפה אחיה, מי יהיה סביבי, איך אשמור על תפקוד, האם הבית מתאים לי, האם הילדים יודעים מה הרצונות שלי, ואילו שירותים קיימים בקהילה שלי".
ולדבריו, זו בדיוק הסיבה שצריך כלי מדידה לאומי: "אם אנחנו מבינים שפרישה היא מעבר חיים רחב ולא רק אירוע כלכלי, אפשר לבנות סביבו מערכות הרבה יותר חכמות".
אז בפעם הבאה שתשבו לבדוק את תלוש הפנסיה, אולי שווה לשאול גם את השאלה השנייה, זו שהרבה יותר קשה לכמת: בשביל מה אני בעצם רוצה לחיות את שלושים השנים הנוספות האלה
מוגש מטעם מגדלי הים התיכון בע"מ
