ב-1996 התגלה במפתיע פסיפס יוצא דופן באיכות הבנייה, התכנים ומצב ההשתמרות שלו, כחלק מחפירה לפני הרחבת אחד הרחובות בלוד. הפסיפס כוסה בתום החפירה, עד שבשנת 2009 קיבלה רשות העתיקות תרומה נדיבה מקרן לאון לוי ושלבי ווייט לטובת חשיפתו המחודשת, הוצאתו לשימור והחזרתו לאתר בתור מרכז ארכיאולוגי.
הפסיפס, אשר הוצא ממקומו באופן זמני, הוצג מול מאות אלפי מבקרים במוזיאונים החשובים בעולם, ביניהם המטרופוליטן, הלובר, הארמיטג' והמוזיאון הישן בברלין. רענן כסלו, לשעבר ראש מנהל השימור של רשות העתיקות אשר ניהל את פרויקט הפסיפס וממשיך לנהל אותו גם היום מתפקידו כמנהל בית הרשות, מספר כי "בזמן שהפסיפס שימש שגריר שלנו בחו"ל, החלה הסדרה של השטח והשלמת החפירות, הודות לתרומה הנדיבה של שלבי ווייט".
עם הפתיחה המרגשת של מרכז הפסיפס ע"ש לאון לוי ושלבי וויט ע"י רשות העתיקות ועיריית לוד, הפך המרכז למוקד משיכה מרכזי עבור מבקרים מישראל ומהעולם.
רצפת טרקלין עם בעלי חיים ותמונות טבע - כך חיו הרומאים בוילה מרווחת לפני אלפי שנים
הפסיפס שימש כרצפת אולם הטרקלין של וילה רומית מסוף המאה ה-3 או תחילת המאה ה-4 לספירה, שהיתה חלק משכונה של בתי אמידים. אורכו כ-17 מ' ורוחבו כ-9 מ' והוא כולל תיאורים מפורטים של בעלי חיים, צמחים וכלי שיט, בעיצוב המושפע מסגנון צפון אפריקאי. "בחפירות ההשלמה נמצא פסיפס נוסף, אשר היה רצפה של חצר פריסטילית, שהיא סוג של מרפסת מקורה של הוילה, אשר מוצג גם הוא במרכז החדש", מסביר כסלו.
מבחינת שימור, שחזור וטיפול בפסיפסים, "מדובר באחד הפרויקטים הכי מורכבים שנעשו בישראל על ידי מינהל שימור ברשות העתיקות, מבחינת היכולת להוציא, לשחזר, להחזיר ולהציג את הפסיפס", אומר כסלו. הפרויקט נוהל על ידי רשות העתיקות שסיפקה רבע מהתקציב, יחד עם התורמת, אליהם הצטרפו העירייה והחברה הכלכלית בהמשך.
לדברי כסלו, ההחלטה המרכזית ביותר היתה לבנות את המרכז במיקום המדויק בו נמצא הפסיפס, על מנת להשאיר אותו בהקשר ההיסטורי האותנטי, "ולהציג אותו באופן הכי מכובד, בלי לפגוע בפסיפס ובקונטקסט, אבל גם לאפשר למבקרים לראות אותו, להתרשם ולהבין את הצדדים השונים שלו".
חיבור לקהילה ויצירת מוקד משיכה תיירותי-תרבותי כחלק מהתנופה של העיר
היבט חשוב נוסף עבור הגופים המעורבים בפרויקט ועבור התורמת, היה יצירת מרכז שישלב בין האוכלוסיות המגוונות של לוד. "ממש כמו שהפסיפס משלב אבנים לכדי תמונה מרהיבה, כך המרכז שואף להיות חלק מפעילות המשלבת בין האוכלוסיות המורכבות של לוד", אומר כסלו. "היה חשוב לכולם שהמקום יהווה גשר לחיבורים באוכלוסייה".
ניצן אילוז, סמנכ"ל פיתוח עסקי של החברה הכלכלית לוד, אשר שימשה בתור הגורם המבצע של הבינוי ואף אחראית על הפעלת המרכז, אומר כי "במסגרת התכנון וכחלק מתפיסת העולם של המרחב כולו, היו מספר היבטים הנדסיים ותכנוניים המבטאים את האסטרטגיה של חיבור לקהילה ולשכונה. למשל, המרכז נבנה ללא גדרות, עם שטח ציבורי פתוח, גינת משחקים וחצר, וגם אפשרות כניסה לתושבים להשקיף על הפסיפס ממרפסת פנימית ללא תשלום". בנוסף, האולם של המרכז והחצר יוכלו לשמש לאירועים ופעילויות עבור תושבי השכונה והעיר, כגון מופעים לתושבי השכונה, אירועי מוזיקה וקולינריה, הרצאות, סדנאות ועוד. התוצאה, לדברי אילוז, "היא מרכז שמצד אחד פונה לאותנטיות היסטורית, מושך תיירות פנים וחוץ, ומצד שני מתקשר עם התושבים המקומיים והעיר כולה".
בנוסף, "אם מסתכלים ברמה הרוחבית, הפסיפס נמצא בלב העיר העתיקה, שם נמצא ריכוז של מוקדי עניין ומשיכה הנמצאים בעבודות שיקום ופיתוח אינטנסיביות, כמו בית הקשתות, חאן חילו מהתקופה העותומאנית ומשולש הדתות. לכן, המרכז הוא חלק מתפיסת עולם תיירותית רחבה יותר, ופועל בהקשר של הסביבה כולה". המטרה הכוללת, אומר אילוז, "היא לא להביא תיירים באופן נקודתי למרכז, אלא לפתח תיירות ותרבות לאזור העיר העתיקה באופן תואם לפיתוח הנדל"ן של העיר, הכולל התחדשות עירונית ושכונות חדשות. אנחנו שואפים להעשיר את התוכן למרחב ולספק חוויה תרבותית כוללת אשר עם הפיתוח הנדל"ני, יפרה את האזור כולו".
חוויה רב-שכבתית של ידע ומשחקים עבור המבקרים
יובל קליין, מנהל ובעלים משותף של חברת ZUZU, יחד עם יוסי גרייבר, מספר כי "כחלק מפיתוח מוקדי משיכה בכל העיר העתיקה של לוד, החברה שלנו מתפעלת ומפעילה את המרכז מבחינת תכנים וחוויה, וממשיכה לפתח וליצור יוזמות תיירותיות עבורו". קליין אומר כי השאיפה היא להפוך את המרכז למוזיאון מוביל בארץ המושך תיירות פנים ותיירות נכנסת, "לצד הגעה של קבוצות, בתי ספר, סטודנטים, חברות הייטק, ארגונים, חיילים ועוד".
בכל הנוגע לפסיפס עצמו, קליין אומר כי "אחד המאפיינים החשובים שלו הוא שאין לו כיתוב או סממן דתי כלשהו, כך שהוא שייך לכולם. הוא שכיית חמדה אמנותית נדירה, ששייכת לכל התושבים בלוד ולהיסטוריה העתיקה של העיר. לוד עתיקה יותר מירושלים, אבל ישראלים רבים לא יודעים את זה. המרכז צפוי להפוך לעוגן תיירותי שיפיץ את הידע על ההיסטוריה המפוארת של העיר".
חוויית המבקרים מחולקת לשני חלקים מרכזיים. "הראשון הוא סיור מוזיאוני ארכאולוגי, עם 6 תחנות הכוללות הסברים דיגיטליים על הרקע, ההיסטוריה, מי גר בוילה ומה עומד מאחורי הציורים", אומר קליין. שכבה נוספת של חוויה היא שורה של משחקים דיגיטליים, המתאימים למשפחות עם ילדים ולקבוצות, הנעים סביב הפסיפס וההיסטוריה של לוד. "אחד המשחקים שהכי התחברתי אליו הוא הרכבת דמות מאבני פסיפס קטנות על שולחן שעליו קווי מתאר של ציורים מתוך הפסיפס, עם תחרות שחזור פסיפס בין קבוצות בזמן קצוב. הרעיון הוא להיכנס לראש של בונה הפסיפס וליישם עבודה קבוצתית ושיתוף פעולה. בסופו של דבר יש מחשב שסורק את הפסיפס ומכתיר את מי ששחזר את הציור בצורה הכי מדויקת".
מעבר לתצוגה של הפסיפס עצמו, כל המרכז צפוי לרחוש פעילות במהלך כל השנה. "בנוסף לאירועים לקהילה כמו הרצאות לאזרחים ותיקים והופעות של תושבים מקומיים מוכשרים במיוחד, אנחנו מתכננים להביא לאולם של המרכז כנסים, ישיבות דירקטוריון ואירועים של שגרירויות. בחצר החיצונית אפשר לעשות סדנאות אמנות, הרכבת פסיפס ועוד, מה שיאפשר לנו לארח קבוצות גדולות המחולקות למספר פעילויות במרחב. המטרה היא לשלב מצד אחד את הקהילה ולתת לה מקום, ומצד שני למשוך גורמים חיצוניים".
בתור אטרקציה תיירותית, מרכז הפסיפס יכול להיות חלק מביקור בעיר העתיקה של לוד, "וגם כחלק מביקור בבריכת הקשתות או סיור טעימות בשוק של רמלה הסמוכה", אומר קליין. "אנחנו עובדים על מגוון שיתופי פעולה וחבילות תיירותיות המשלבות את מרכז הפסיפס".
בשורה התחתונה, "אין עוד מקום בארץ שמציג פסיפס ומספר את הסיפור שלו בצורה כל-כך מיוחדת וחווייתית", אומר כסלו. "יש פה שילוב בין עירייה, חברה כלכלית, רשות העתיקות ותורמת מחו"ל שיצרו פרויקט ייחודי ולא מובן מאליו, שיכול להיות נקודת אור בלוד וצריך לתמוך לחבר ולשווק אותו, ולאפשר לקהל גדול להגיע ולהכיר את הצדדים היפים של העיר ושל ההיסטוריה שלה".
