שתף קטע נבחר

אגמון: לבנת רוצה להשתלט על "הבימה"

מנכ"ל התיאטרון הלאומי שעומד לפרוש החודש מנקה שולחן. בראיון מיוחד ל-ynet הוא תוקף בחריפות את לבנת ("היא מנסה להשתלט על מוקדי כוח"), את הנאמן הציבורי של התיאטרון עו"ד שחר ("הוא לא עשה כלום חוץ מלטנף אותי") ואת ציפי פינס ("אשת מדנים, סכסכנית ובוחשת"), שסומנה בעבר כיורשת שלו. משרד התרבות בתגובה: "אנו מצטערים על כך שזקנתו של האיש, שתרם רבות בעבר לתרבות הישראלית, מביישת את נעוריו". פינס: "הדברים אינם ראויים לתגובה"

בסוף החודש יפרוש מתפקידו יעקב אגמון, מנכ"ל תיאטרון "הבימה" שכיהן עד לפני כשנה גם כמנהלו האמנותי. במקביל ייצא לחנויות ספר אוטוביוגרפי על חייו, שנכתב בשיתוף עם ירון פריד ועתיד להסעיר את הביצה התיאטרונית. רגע לפני הפרישה וימים ספורים לאחר פסיקת ביהמ"ש העליון לפיה תוארך בשישה חודשים כהונת עו"ד שלמה שחר, הנאמן הציבורי של "הבימה", אגמון פותח את הפה. ממונולוג הפרידה של האיש שנחשב לאחד היצריים ומעוררי המחלקות שידע התיאטרון ולאחד המשפיעים ביותר על צביונו, אף אחד לא יוצא טוב.

 

במהלך החודשים האחרונים בהם נאבק על עתיד התיאטרון, רמז מנכ"ל הבימה על ניסיונות השתלטות של גורמים פוליטיים על "הבימה" במטרה להכתיב את תכניו. הכוונה היתה לשרת החינוך, התרבות והספורט לימור לבנת והוא מסביר: "לכאורה אין בסמכותו של שר להתערב במינוי המנהל האמנותי של התיאטרון, אלא רק באישור משרת המנכ"ל. הדרך לעקוף את המכשלה היא במינוי מנכ"ל שהוא גם מנהל אמנותי וזה בדיוק מה שהיא מתכננת, או בכל מקרה כך מתכנן עוזרה, צח גרניט, שמאחוריו היא מסתתרת".

 

אגמון תפקד כמנהל אמנותי לצד תפקידו כמנכ"ל עד השנה, אז מינה לצדו כמנהל אמנותי את הבמאי אילן רונן, בניגוד לדעתו של הנאמן. ההערכה בעולם התיאטרון היתה שבמינוי זה מבקש אגמון לחסום את האפשרות למינויה של ציפי פינס, מנכ"לית בית לסין, לתפקיד מנהלתו של תיאטרון "הבימה" שכן פינס ידועה כמי שדורשת לכהן בשני התפקידים.

 

לטענת אגמון, באמצעות מינוי אנשי שלומה לוועדה המייעצת לנאמן הציבורי, מנסה לבנת להשפיע על עתיד התיאטרון. "היא מינתה ועדה מייעצת לנאמן הציבורי שאותה היא רוצה להפוך למועצת הנאמנים שתחליף בסופו של דבר את הנאמן. זו ועדה מכורה, מלוהקת, שהיושבים בה נתונים בידיה. לראיה לאחר הדיון הקודם בעליון, נציגי המשרד יצרו קשר עם פרקליט 'הבימה' וביקשו פשרה – ביטול משרת הנאמן תמורת זה שנאשר את מינוי הוועדה למועצת הנאמנים החדשה. שבע שנים עוסקת הפרקליטות בשינוי המבנה המשפטי של התיאטרון, הנושא נידון בביהמ"ש, אבל במשרד התרבות רוצים לסגור את זה מתחת לשולחן. אני שואל למה? מה המניע? והאם הרכב הוועדה שהם תפרו הוא ההרכב הטוב ביותר לתיאטרון? בפרקליטות הסכימו ששני נציגים של 'הבימה' יצורפו לוועדה אבל זה טורפד על-ידי יועץ השרה ולמה? כי הוא יודע שזה יפריע לו לבחור את ציפי פינס למנכ"ל".

 

עדיין לא ברור אם הוועדה המייעצת לנאמן, שמונתה על-ידו בסוף חודש נובמבר, אכן תהיה זו שתהפוך בסופו של דבר למועצת הנאמנים הראשונה של התיאטרון - מועצה שעתידה להחליט על מינוי יורשו של אגמון. מה שברור, כך לדברי עו"ד שחר, הוא שהרכב הוועדה יישאר לעת עתה כמות שהוא. "הוועדה המייעצת נשארת על כנה. בשבוע הבא נתכנס ובין היתר ניגע בשאלה האם נעסוק בחיפוש מנכ"ל. אין לי כוונה להכתיב לוועדה את דעותיי, הקמתי את הוועדה בכדי לדון ולהתייעץ עם חבריה בכל דבר ועניין", אמר.

 

על הרכב הוועדה יש לאגמון הרבה מה לומר. לדבריו: "שלמה

בר-שביט, שלכאורה מייצג את שחקני 'הבימה', פרש מהתיאטרון לפני עשור. האיש הזה, שאתו אני בחברות מגיל 8, אמר בריש גלי שהוא מתנגד למינויו של אילן רונן כמנהל האמנותי מכיוון שאילן לא ליהק אותו לתפקידים בהצגות שביים. נו באמת, זה גורם אובייקטיבי? אורה גולדנברג, אשה מאוד יקרה שהקימה את אגודת ידידי התיאטרון ומעניקה פרס שנתי לשחקניו, היא לכאורה בחירה ראויה. אבל איך אשה שמונתה כראש מדור במועצה לתרבות ולאמנות הכפופה לשרה, יכולה להיות אובייקטיבית? היא תעשה כל מה שהשרה תורה לה".

 

אגמון ממשיך: "את איציק יושע, משרד התרבות הציג כמינוי בהמלצת 'הבימה', אבל זה קשקוש. לפני מספר חודשים ביקשו מאתנו להציע מועמדים לחברות במועצה לתרבות ולאמנות. צח גרניט, יועץ השרה, ביקש ממני באופן אישי להמליץ על יושע כמועמד למועצה והסכמתי. המלצתי עליו למועצה לא לוועדה המייעצת לנאמן הציבורי. הקשר החברי בין יושע לגרניט ידוע ומוכר וברור מאליו שיושע ייעשה מה שיאמר לו. זלמן שובל הוא איש הליכוד ולשעבר שגריר ישראל בוושינגטון, ברור שהוא איש שלה. איך ייתכן שאין כאן ולו שחקן אחד של התיאטרון? זה לא קיים בשום תיאטרון אחר. זהו ניסיון נורא להשתלט על מוקד הכוח ולהכתיב את צביונו, לקשור בין הון-שלטון-תיאטרון ולבלוע אותנו בתוך זה, להשתלט על המוח שזו הצנזורה הגרועה ביותר".

 

לדברי אגמון גם במינוי קודם של ועדה לחיפוש מנכ"ל, בה ישב בין היתר חיים פרלוק, הוא מצא טעם לפגם. "פרלוק מונה לאחרונה כיו"ר המועצה לתרבות ובעברו כיהן כחבר דירקטוריון של תיאטרון 'בית ליסין' והמבין יבין. יש כאן שיטה שהמטרה שלה להשתלט באמצעות סילוקם בגסות רוח, וולגריות ובהמיות של אנשים שתרמו מזמנם ומכשרונם והחלפתם באנשי שלומה. ראינו את זה בסילוקו המחפיר של אלי זהר מתפקיד יו"ר מועצת הקולנוע ומינויו של רוני מילוא מקורבה של השרה תחתיו, ראינו את זה בניסיון להחדיר את פרלוק לוועדה לחיפוש מנכ"ל ב'הבימה', ראינו את זה בניסיון ההשתלטות הכוחנית שלה על הטלוויזיה הלימודית, על ניהול המתנ"סים ועל פרס ישראל שיינתן או לא יינתן מסיבות פוליטיות.

לפעמים זה מצליח לה ולפעמים, תודה לאל, לא. התוכן אינו מעניין אותה, עובדה, במשך כל שנות כהונתה היא הגיעה ל'הבימה' פעם אחת".

 

חברי הוועדה המייעצת לנאמן הציבורי, אורה גולדנברג ושלמה

בר- שביט, אומרים בתגובה: "מונינו על-ידי משרד התרבות, איננו רואים את עצמנו כצד בעניין ולכן כל בקשה לתגובה ראוי שתופנה למשרד התרבות". יושע מגיב ואומר: "אין לי עניין להגיב לדבריו של אגמון רק להצטער שהוא נגרר לסילופי עובדות בדרכו החוצה מהתיאטרון הלאומי". שובל אומר בתגובה: "את מרבית הנפשות המוזכרות בכתבה בהן ציפי פינס וצח גרניט אינני מכיר. גם את אגמון אני מכיר בחטף. הטענות שאני כפוף לשרה כזו או אחרת רק מפני שאני חבר ליכוד אינן רציניות. אני מעריך ומקווה שנבחרתי לתפקיד בשל ניסיוני בנושאי ניהול מסגרות גדולות ובכללן האופרה הישראלית שבה כיהנתי כיו"ר ההנהלה במשך שנים רבות. אין לי דעה קדומה לכאן או לכאן, אני לומד את התיק, אך בכל מקרה אני לא בעד ולא נגד דעותיו של אגמון". חיים פרלוק, לשעבר חבר בוועדה לחיפוש מנכ"ל, אומר: "יעקב אגמון הוא איש שתרם הרבה מאוד לעולם התיאטרון הישראלי ולכן הייתי מצפה ממנו שיחגוג את פרישתו מ'הבימה' בעם רב ועם כל הכבוד שמגיע לו ולא יתעסק בפנקסנות".

 

"לא אתן יד להשתלטות"

 

אגמון אינו נוהג לשמור את דעותיו לעצמו ובכל זאת רק כעת, לקראת פרישה, הוא מתיר את הרסן ואומר: "אני מפחד מהשרה לבנת ומההשקפות שלה. אנשים לא משתנים, לפעמים ההתנהגות כלפי חוץ שונה, אבל מי שאמר על ההצגה 'סינדרום ירושלים' את המשפט 'זה מחזה מבחיל ומעורר פלצות השובר את כל המוטיבים הלאומיים על פיהם גדלנו', מפחיד אותי. מפחיד אותי כשאני קורא ואני מצטט: 'אני בעד דמוקרטיה וחופש ביטוי, אבל הצגה כזאת, אם רוצים שיעלו בתיאטרון פרטי ולא בתיאטרון מסובסד... אעשה הכל בכדי שתיאטרון חיפה לא יסובסד מקופת המדינה'. לא ייתכן שאדם שאמר את הדברים האלה יכהן כשר תרבות במדינה שהיא חלק מהעולם המערבי".

 

אגמון טוען כי "זה לא קשור להשתייכות מפלגתית אלא לתפישת הכוח המעוותת של השרה לבנת. בעוד חודש אני מחוץ למערכת. אני יכול לעשות לעצמי חיים קלים, אבל כשאני רואה מה נעשה אני אומר: תיזהרו מהאנשים האלה. אני לא מתווכח עם בחירת הבוחר בקלפי, עם זה אני נאלץ לחיות, אבל אינני יכול לתת יד לניסיון ההשתלטות הזה. תיאטרון 'הבימה' הוא אבן מרכזית בעיצוב התרבות הישראלית. לטריקים שלה צריך להתייחס ברצינות, אין לי אמון בה, צריך להגן על מה שנבנה ולא ייתכן שאצא מהמוסד הזה מבלי לומר את דעתי".

 

תגובת משרד החינוך, התרבות והספורט לדברי אגמון: "שקריו והשמצותיו של אגמון, אינם ראויים לתגובה. אנו מצטערים על כך שזקנתו של האיש, שתרם רבות בעבר לתרבות הישראלית, מביישת את נעוריו. מסכת השקרים הזו נועדה אך ורק בכדי לפזר מסך עשן על אי הסדרים והכשלים החמורים בתיאטרון, שנחשפו לאחרונה על-ידי הנאמן הציבורי והמבקר החיצוני של התיאטרון ואשר בגינם הגיעה 'הבימה' לגירעון חסר תקדים של 35 מיליון שקל. השרה תמשיך לפעול לקידום התיאטראות בישראל, תוך הקפדה על כך שכספי ציבור יופנו ליוצרים ולעשייה אמנותית ולא לתשלום שכר מנופח למנכ"ל ולמקורביו".

 

בכך מרמזים במשרד התרבות לנתונים שפורסמו בעבר בדו"חות התיאטרון על שכר המנכ"ל שעמד בשנת 2003 על סכום של 730 אלף שקל. במשרד מוסיפים ואומרים: "המשרד יעמוד לרשות הוועדה המקצועית בראשות השופט זיילר, שכל חבריה בניגוד לטענות אגמון, מונו על-ידי הנאמן הציבורי באישורו של היועץ המשפטי לממשלה. המשרד יסייע לוועדה ככל הניתן כדי לחלץ את התיאטרון מהמשבר הקשה שיצר המנכ"ל הפורש. החלטת ביהמ"ש העליון תסייע להביא לפתרון הנדרש ובמרכזו שינוי המבנה המשפטי ומינוי הנהלה ציבורית לתיאטרון".

 

"היא תהרוס את התיאטרון"

 

בעקבות ההערכות לפיהן החליטו הנאמן הציבורי והוועדה למינוי מנכ"ל להציע את התפקיד למנכ"לית תיאטרון בית לסין, ציפי פינס, כונסה ביולי מסיבת עיתונאים סוערת בה יצאה קבוצת שחקנים, יוצרים ועובדי התיאטרון נגד ההחלטה. באירוע שמעולם לא נראה שכמותו בתיאטרון הישראלי התגייסו עשרות לדבר בגנותה של פינס מול נציגי התקשורת הנדהמים. אף על פי שנכח באירוע, אמר אגמון בזמנו כי הוא לא היה זה שיזם את קיומו, חרף התנגדותו הנחרצת והגלויה למינויה של פינס. הדוברים בכינוס חיזקו את ידיו של מנהלו האמנותי החדש של התיאטרון, אילן רונן ואמרו כי מינויה של פינס ייחשב להדחתו. פינס מצדה הודיעה כי היא מוותרת על המינוי.

 

אגמון מכחיש הטענות כי מדובר בסגירת חשבונות אישיים ואומר: "פינס היא הליהוק הטוב ביותר שיכול להיות לשרה אבל לא לתיאטרון. פינס תהיה חד משמעית עושת דברה של לבנת. אם התיאטרון יהיה בידים שלה לא תועלינה פה הצגות כמו של הספרי על תשמ"ד או של סובול על סרבנות או 'שירת העצבים' שעלתה בסמינר הקיבוצים או 'המדריך לחיים הטובים' של יעלי רונן או המחזה על מלחמת אחים. אין בביוגרפיה של פינס ולו הצגה אחת מחוץ לקונצנזוס ואני בכלל לא מדבר על תיאטרון טוב או רע. תפקידו של התיאטרון הלאומי, דווקא בשל מעמדו, לגעת גם בדברים שמחוץ לקונצנזוס".

 

אגמון אומר כי "אני רואה בתיאטרון אופוזיציה תרבותית לשלטון ולא חשוב של איזו מפלגה וזה לא יקרה תחתיה. לבנת יכולה לדבר על קידום נשים ופמיניזם אבל את חושבת שאם הייתי מציע לה למנות את אופירה הניג לתפקיד, היא היתה מסכימה? ברור שלא. היא רוצה את פינס ולא אנשים כמו הניג או אילן רונן שיש להם דעה משלהם. ציפי פינס היא אשת מדנים, סכסכנית ובוחשת, יחסי האנוש שלה איומים וב'הבימה' זה לא יעבוד. התיאטרון זקוק לאנשים ישרים והגונים. אין כאן שום דבר אישי, היא פשוט לא מתאימה והיא תהרוס את התיאטרון".

 

פינס משיבה: "הדברים של אגמון לא ראויים לתגובה. הכתבות על שחיתות בתיאטרון שהתפרסמו בזמן האחרון בעיתונות מצביעות בדיוק על הסיבה מדוע הוא אינו רוצה שאגיע לשם. אני משוכנעת שהוא לא מעוניין שאעשה לו מה שהוא עשה לגרי בילו ושמוליק עומר, קודמיו בתפקיד. בכל מקרה סיפור 'הבימה' מאחורי".

 

"הוא לא עשה כלום חוץ מלטנף אותי"

 

ב-21 בדצמבר התפרסמה ב"מעריב" כתבה שהציגה דו"ח ביקורת פנימי שהוגש באוקטובר ותכניו מורים לכאורה על אי סדרים כספיים ומתן הטבות לאשת המנכ"ל, השחקנית גילה אלמגור. תזמון הפרסום, יום לאחר דיון בביהמ"ש העליון בעתיד התיאטרון, אינו מקרי לטענת אגמון, שכן במהלך הדיון הציע נשיא ביהמ"ש, השופט אהרון ברק, להאריך את כהונתו עד לשינוי המבנה המשפטי של התיאטרון.

 

"זו לא הפעם הראשונה ששלמה שחר מדליף לעיתונות ניירות עבודה פנימיים שלא עברו פרוצדורה של מינהל תקין. הוא יודע שזה אסור על פי חוק ואני בכלל לא נכנס כאן לכללי אתיקה מינימאלים לפיהם ראוי לקבל תגובת המבוקר. אתיקה לא מעניינת אותו, הוא יודע שאין ממש בהאשמות והכתבה נועדה למזער את הנזק שהוא חשב שנגרם לו בדיון בביהמ"ש ולטנף אותי, כמו כתבות קודמות שהוא יזם במטרה להסיט את הזרקורים מהדבר העיקרי אל הטפל. אני מתבייש שאני בכלל צריך להשיב לטענותיו, אבל אין לי ברירה", אומר אגמון.

 

בדו"ח נטען שאלמגור ניצלה את מעמדה במסגרת מסע הופעות לניו-יורק בספטמבר 2003, כשטסה במחלקת עסקים העולה 2,000 דולר יותר מכרטיס רגיל בניגוד לנוהל ובשעה ששאר השחקנים טסו במחלקת תיירים. כן נכתב כי אשת המנכ"ל קיבלה באופן חריג מהתיאטרון מכשיר סלולרי, הטבה שאמורה להיות שמורה רק למנכ"ל ולמנהל המסע. עלויות השיחות שנעשו בתקופת המסע עמדו על 1,559 שקלים. טענות נוספות התייחסו להיותה בין חמשת מקבלי השכר הגבוה בתיאטרון, לשימוש פרטי במיילים לטיסות שצבר התיאטרון ולהסכם שנחתם בינה לבין "הבימה" ב-95' לפיו שותפה השחקנית להכנסות מהצגת היחיד "הקיץ של אביה", אותה כתבה והפיקה ובה היא משתתפת.

 

אגמון משיב: "גילה טסה עשרה ימים לפני שקבוצת השחקנים הגיע לשם כדי להכין את הביקור, להתראיין לתקשורת ולהרצות בפני קהל יהודי. היא נזקקה לסלולרי כיוון שהיתה צריכה להיות נגישה לרשות הקונסוליה הישראלית. הנאמן מתעקש להיטפל לעניין ולהגדיר את זה כהטבה, אבל היא לא השתמשה בטלפון לצרכיה הפרטיים".

 

אגמון מצטט מדו"ח המסע של "הבימה" שהוציאה הקונסוליה בניו-יורק: "המוניטין המקצועי והאמנותי של אלמגור, שהיא דמות מוכרת בקרב אנשי מקצוע ומבקרים, סייעו להביא לחשיפה המבוקשת בתקשורת... המאמץ החשיפתי החל עשרה ימים לפני הגעת הקבוצה כולה אז החלה אלמגור בסדרה של ראיונות בתקשורת לצד הרצאות בפני קהל יהודי. כל זאת לא היה מתאפשר לולא עבדנו עם מוצר איכותי כ'הבימה' ולולא נכונותה יוצאת הדופן של השחקנית להעמיד עצמה לרשותנו בכל זמן. מדובר במסע תקשורתי חסר תקדים".

 

על הטיסה במחלקת העסקים אומר אגמון: "אם הנאמן מדבר על הפסד כספי שנגרם לתיאטרון, אז עם כל הכבוד לרצונו להציג את הדברים באופן דרמטי, זה קשקוש. גילה נסעה לבד והצטרפתי אליה אח"כ עם הקבוצה. למרות שאני רשאי לטוס במחלקת עסקים, טסתי במחלקת תיירים עם השחקנים, כך שמבחינה כספית ההוצאות מתקזזות. בכל הימים שקדמו להגעת הקבוצה, גילה התגוררה אצל קרובי משפחה ולא ביקשה הוצאות יומיות ובכך חסכה לתיאטרון סכום משמעותי למרות שלא נדרשה. אני ממש מתבייש בצורך לעסוק בזה, אבל מדובר ברדיפה. אין עובדה אחת שהוא מציג בדו"ח שהיא נקייה או מהימנה".

 

ההסכם שנחתם מול אלמגור על ההצגה "הקיץ של אביה" הוא סטנדרטי, טוען אגמון ואומר: "זו הפקה שלה, שהתחילה בתיאטרון חיפה והיא עצמה הביאה אותה ל'הבימה'. היא גוררת אותה לבד. ההסכם מולה זהה לזה שנחתם מול שחקנים אחרים כמו אלכס פלג בהפקה 'המורה' או דודו דותן עליו השלום בהפקה 'שד קטן'. זה חוזה שנחתם הרבה לפני ששחר מונה לתפקידו ולא ברור למה הוא מתעקש להיטפל לזה. הוא מנסה לקשור בין דברים שאין להם כל קשר במטרה ללכלך את שמי. הוא מתעסק בזבל ותוך כדי הוא גורם נזק עצום לתיאטרון".

 

במסגרת ההתכתשויות בין הצדדים הוא טוען כי הנאמן ניצל את סמכותו לרעה כשהורה לו במאי האחרון לצאת לחופשה כפויה ולנצל 180 ימי חופשה שנצברו במהלך כהונתו. "הוא רצה אותי מחוץ לכתלי התיאטרון בכדי שיוכל לעשות בו כרצונו ולכן לא אישר לי לפדות חלק מימי החופשה המגיעים לי. נאלצתי לוותר על 120 יום שהגיעו לי ובלבד שלא להפקיר את התיאטרון לתקופה כה ארוכה. זו הוכחה נוספת שמדובר באדם שטובת התיאטרון אינה עומדת נגד עיניו".

 

אגמון מסכם: "לא ייתכן שאדם המכהן כנאמן ציבורי מבקר לאורך שנים רק אותי. בכל תקופת כהונתו הוא מעולם לא דיווח לביהמ"ש על מצב התיאטרון, על הנהלת החשבונות, על מצבת כוח האדם, למרות שהיה מחויב לעשות כן במסגרת תפקידו. הוא חובב שלא עשה כלום בימי כהונתו. אני מודה שאני נשמע מתגונן, אבל אינני מפחד לחשוף את חולשותיי. אני יודע שאני קונטרברסלי אבל אחרי כל כך הרבה שנים שבהם תמיד שמרתי מכל משמר על ידיים נקיות, הניסיון שלו לפגוע בשמי ובי בצורה שכזו, גורמת לי בלבול".

 

במשרד המשפטים אליו כפוף הנאמן אמרו בתגובה: "ביהמ"ש העליון קיבל את עמדת הנאמן הציבורי במלואה וקבע כי הוא יישאר בתפקידו עד להשלמת המבנה המשפטי של התיאטרון. מאחר שמר אגמון מסיים את תפקידו, אין לנו אלא להודות לו על פעילותו לטובת התיאטרון משך השנים ולאחל לו בהצלחה בכל אשר יפנה".

 

על השאלה האם בכוונת הנאמן להכיר במינויו של אילן רונן כמנהל האמנותי לפחות במהלך תקופת הביניים ועד למינוי מנכ"ל חדש עונה הנאמן: "תשובות לכל זה יינתנו בימים הקרובים. אנחנו עדיין בוחנים את משמעויות פסק הדין. אני ער לכל הבעיות, ביניהן תפקוד תיאטרון ללא מנכ"ל ומנהל אמנותי, מה שמנחה אותי זו טובת התיאטרון".

 

סוף דבר

 

במשרדי התרבות והמשפטים אולי כבר סופרים את הימים עד לפרישת אגמון, אך הוא אינו ממהר להיעלם. "אני חושב על הקמת מועצה לתרבות אלטרנטיבית כמו ממשלת צללים שכזו. יש לי כבר שמות של חברים אופציונליים ואני מדבר על אנשים מובילים בתחום. כרגע זה תיאורטי, אבל אני מכין את הקרקע להמשך פעילות בתחומים שחשוב לי להמשיך ולתרום בהם. אני לא הולך לוותר להם, זה לא ילך. אני לא מפחד מאף אחד, בגיל 75 הם כבר לא יכולים לגרום לי נזק. אני מתאפק כבר המון זמן אבל בסוף המשפט ייסגרו חשבונות, הקרב לא נגמר".

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
הבימה. לקראת תקופת ביניים
צילום: אביגיל עוזי
לאתר ההטבות
מומלצים