נחמה? כוס יין וצלחת ספאגטי

ארי דה לוקה, סופר.

ארי דה לוקה נולד בשנת 1950 בנפולי למשפחה בורגנית. הוא מקפיד להדגיש את שורשיו הנפוליטניים, שמשמשים לו מעיין בלתי נדלה של חומרי בערה. מסלול חייו מפותל בשבילים שחרשו קמטים על פניו. עיני התכלת שלו מביטות בעולם בסקרנות רבה ובשובבות של ילד. כשהיה בן 18 החליט ארי הצעיר לעזוב את ביתו, להשאיר מאחור את המעמד החברתי לו השתייך ולארוז מעט מטלטלים בדרך לרומא הבירה. שם, ביחד עם קבוצת חברים, החל בפעילות פוליטית אך דחה את הקריירה הדיפלומטית שייעדו לו. בשנות ה-70 דה לוקה פעיל בשורות ארגון השמאל הקיצוני lotta Continua באיטליה. "הייתי אילם עד אז, השנים הללו אפשרו לי לדבר.

פחדתי והשנים הללו העניקו לי אומץ".

באותה התקופה הוא עובד כפועל בסוכנות פיאט, סבל בשדה התעופה של קאטן, נהג משאיות ופועל בניין. במסגרת עבודת הבניין הוא נשלח לאתרי בנייה ברחבי איטליה, בצרפת ובאפריקה. למרות שהחל בכתיבת פרוזה ועיתונות כשהיה בגיל 20 ומאז לא פסק, ספרו הראשון, "לא עכשיו, לא כאן", ראה אור באיטליה רק בשנת 1989 וזכה להצלחה רבה גם בצרפת. מאז ועד היום פורסם הספר ביותר מארבעים מהדורות. באופן מוזר היה "לא עכשיו, לא כאן" הכותר הרביעי שתורגם לעברית. קדמו לו ספריו המאוחרים של דה לוקה "אתה, שלי", "שלושה סוסים" ו"הר אדוני", שזכה בפרס פמינה היוקרתי וכיכב זמן רב ברשימת רבי המכר בישראל. את "הר אדוני" מעבד בימים אלה לתסריט במאי הקולנוע הישראלי אבי נשר. גרסה בימתית של הספר תעלה בעונה הבמה בתיאטרון חיפה.

במקביל ליציאת ספר הביכורים שלו המשיך ארי דה לוקה לעבוד בבניין. במהלך המלחמה במדינות יוגוסלביה לשעבר התנדב דה לוקה לסייע לארגונים הומניטריים כנהג שיירות שמעבירות אוכל ותרופות לתושבים הבוסנים. דה לוקה הוא אוטודידקט שלמד בכוחות עצמו שפות רבות בהן יידיש ועברית. את שתי השפות הללו למד מתוך רצון לקרוא את ספר הספרים בשפת המקור ולתרגם אותו. למרות שדה לוקה מעיד על עצמו כעל אדם לא מאמין, הוא מקדיש מדי בוקר בשעה 05:30 שעה לפחות לקריאת התנ"ך. "אינני בעל אמונה אך האמונה של אנשים אחרים נותת לי כוח. הספר הקדוש הופך אותי ערני מול החיים. יש לו את ההשפעה הזו עליי". את אלוהים הגדיר: "הדמות הספרותית הגדולה בכל הזמנים". את השפה הרוסית למד על מנת שיוכל לקרוא את מייקובסקי בשפת המקור וברשימת השפות הנוספות שהוא דובר ספרדית, גרמנית, דיאלקטים אפריקניים, אנגלית וצרפתית.

בין משימות הסופר הוא רואה חשיבות במציאת אפשרויות ותובנות חדשות באירועים מן העבר. במפגש אחד לאחד מתגלה איש רחב אופקים, צנוע להפליא, מלא הומור ולפרקים ביישן שמעדיף לראות את עצמו כבן ארצות הים התיכון מאשר תושב אירופה. "אירופה היא שוק גדול שאיחד את המטבעות שלו", הוא אומר, "אני חש יותר כבן ארצות הים התיכון. אני יודע ממה עשוי בית דייגים בטוניס ובמרסיי, לכן אני מרגיש הרבה יותר קרוב למרוקאי או לטוניסאי מאשר לגרמני או סקנדינבי". בקיץ ובחורף הוא נוהג לנעול סנדלים. "כך אני מרגיש קרוב יותר לטבע", הוא אומר.

דה לוקה חובב קריאה תובעני. "ספרים מספקים לי חברה, הם בשבילי כמו חומר מבודד. הם מבודדים אותי מקור, מרעש, מכעס. הם מגנים עליי. יש לי מערכת יחסים פיזית עם ספר, אלימה, סוערת". בספריו שלו חוזר דה לוקה אל זכרונות עבר מחייו. "אני כותב את הסיפור שלי, זה מה שאני יודע לעשות", הוא אומר ומוסיף: " אני לא ממציא דמויות. אני כותב בשביל לא לשכוח רגעים, מקומות, אנשים. כשאני כותב זה כמו להיפגש איתם מחדש".

ביריד הספרים הבינלאומי שנערך לפני כחודשיים בירושלים הופיע דה לוקה בערב של סיפורים ומוזיקה בשם "קישוט והבלתי מנוצחים" על שם הגיבור הספרותי האהוב עליו, דון קישוט. "אני קורא לו קישוט כי אצלנו בנפולי נוהגים לומר: שכח מהדון ותן לי עוד כסף לסוף השבוע. מחקתי לו את שם התואר המכובד שמעולם לא סייע לו לנצח בקרבות. יותר מכל דבר אחר הוא גרם לו להראות יותר מגוחך. אז אני קורא לו קישוט. בעיני הוא הגיבור הגדול ביותר בספרות. הוא הבלתי מנוצח, הוא שתמיד הפסיד בקרבות. בשבילי בלתי מנוצח הוא לא מי שמנצח תמיד או מי שמגיע תמיד למקום הראשון בתחרות. הבלתי מנוצחים הם אלה שנוצחו באופן קבוע ולמרות זאת פעם אחר פעם קמו על רגליהם מוכנים להילחם מחדש. קישוט הוא הגיבור פר אקסלנס של קטגוריית הבלתי מנוצחים. הוא יודע שהוא מגוחך ולכן הוא גיבור ענק, יחיד במינו, בלתי ניתן להשוואה. לאף אחד אין הזכות לקרוא לעצמו קישוט".

משפט מפתח: "היסטוריה היא חומר ספרותי שאין לו כל ערך מדעי. אנחנו לא לומדים דבר ממנה אלא חוזרים על אותן השגיאות. ההיסטוריה אינה שולטת בדבר, לא מלמדת מאומה. בשבילי ההיסטוריה היא ארכיב אדיר של סיפורים ומעשיות".

אסוציאציות קודמות:

רונית אלקבץ

לוק בסון  

סמי מיכאל  

זובין מהטה  

איתי טיראן  

עמוס גיתאי  

רוברט מקי  

אחינועם ניני  

דוד אופק  

סטיב רייך