האיש החושב

איתי טיראן, שחקן. "אני אוהב דברים ששווים כישלון מפואר ואנשים שיודעים להכשל בחן. יש בכשלון קסם לא פחות מאשר בהצלחה"

קראו לו מטאור, יהלום ונסיך הכתר, הגדירו אותו כהבטחה והוא מיהר לפרוע את הצ'ק ולהמשיך הלאה. בגיל 27 איתי טיראן הוא אחד השחקנים המחוזרים ביותר בארץ. במאים אוהבים אותו, שחקנים רוצים לשחק איתו. אפילו המבקרים מתמוגגים והקהל רק מחכה להזדמנות לחבק אותו באהבה. טיראן נולד ב-23 במרץ 1980 בפתח תקווה לאב ממוצא הונגרי ואם ממוצא שבדי. את החוש האסתטי והאהבה למוזיקה הוא אומר שקיבל בירושה מאביו, מעצב גרפי, צייר ונגן. בגיל שש החל ללמוד נגינה על פסנתר. במשך 11 שנים ויתר, לטובת הפסנתר, על משחקי הכדור עם ילדים בשכונה ("כדי לא לפגוע בידיים").

בעוד שהתיאטרון בעיניו הוא אינטואיציה שנזקקת לליטוש, המוזיקה היא אמנות-על שדורשת אחוז אחד של כשרון מול 99 אחוזים של טכניקה שנרכשת באימונים. בכיתה ז' נרשם ללימודי ג'אז בסטודיו השכונתי למחול ומאוחר יותר הקים להקת רוק בשם "אבוקדה", אקט מרדני שבעט קצת בשורשים הקלאסיים שינק וקצת במוסכמות. את התיכון העביר במגמת המוזיקה של תלמה ילין ובבית הספר נהגו לכנות אותו: "ילד-זקן". בגיל 17, תקופה מבולבלת משהו, החליט לפרוש מבית הספר, עבד כברמן וחיפש עבודה בתחום הדוגמנות. כשהגיע לזימון בלשכת הגיוס החליטו שני הצדדים לוותר על המשכיות הקשר וטיראן שוחרר מעול המדים. בראיונות מאוחרים יאמר: "העובדה שלא התגייסתי לא קשורה לסרבנות אידיאולוגית למרות שעקרונית תמכתי בסרבנים ובבחירה של אנשים ללכת בדרך בה הם מאמינים".

ללימודים בבית הספר למשחק "בית צבי" נרשם אחרי שצפה עם אביו בקלטת וידאו של "המלט" בכיכובו של קנת בראנה. מתחילת הדרך נחשב כשחקן כוכב, ממשיך דרכו של השחקן דורון תבורי ובן טיפוחיו של גרי בילו, מנהל בית הספר. "אלוהים נגע בו", אמר בילו על טיראן, "לשאול מה מיוחד בו זה כמו לשאול מה מבדיל בין זהב למתכות אחרות. הוא הדבר האמיתי. אחד בדורו".

למרות שבשנים האחרונות אפשר היה לראות את פניו מחייכים אליכם מפרסומת לבורקס של זוגלובק או מתשדיר לשירות הטלפונים של הוט, ספק אם תראו אותו בזמן הקרוב בטלנובלה או בתכנית ריאליטי. לאודישן לטלנובלה "לחיי האהבה" אפילו לא טרח לגשת. גם לא מעניין אותו ממש מי זכה ב"כוכב נולד". מאז סיים את לימודיו בבית צבי נחטף טיראן לתיאטרון הקאמרי ושיחק בתפקיד קטן ב"אמא קוראז". מייד אחר כך לוהק לתפקיד הראשי בהצגה "עד ראייה" מאת יהושע סובול שזיכה אותו בפרס השחקן המבטיח, תואר שרודף אותו בכל כתבה אפשרית בעיתונות. בהצגה הרביעית של "עד ראייה" התעלף על הבמה ונשלח למיטה. תיאטרון הקאמרי נאלץ לבטל את שתי ההצגות שתוכננו לאותו השבוע. "קוויאר ועדשים", "עוץ לי גוץ לי", "נתן החכם" הן רק חלק מההפקות בהן השתתף לפני שלוהק לתפקיד המלט האלמותי בעיבוד העכשווי של עמרי ניצן. לתפקיד זה, שזיכה אותו בפרס שחקן השנה, אין לטיראן שחקן מחליף לגיבוי ובמידה והוא חולה ההצגה מתבטלת.

גם עם הטלוויזיה פלרטט טיראן - בין אם בתפקידי אורח בסדרות "הבורגנים", "פרנקו וספקטור" ובין אם בדרמה "קשר באדי" שביימה הדר קליינמן צדוק. טיראן אמור היה להשתתף בסרטו של איתן פוקס, "הבועה", אך בחר בסופו של דבר בתפקיד ראשי בסרטו מעורר המחלוקת של אודי אלוני, "מחילות", שהוקרן בבכורה בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בירושלים ואמור היה לפתוח את פסטיבל הסרטים הישראלי בצרפת אך בשל לחצים מכיוון השגרירות הוחלף בסרט פחות בועט. טיראן, שמגלם בסרט בחור אמריקני צעיר ממוצא יהודי, נדרש לעבוד לא רק על התפקיד אלא גם על המבטא.

שנה אחר כך הצטרף לצוות השחקנים בסרטו של יוסף סידר, "בופור", שגרף לפני שבועות ספורים את פרס הבמאי בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין. טיראן, שמגלם בסרט לוחם בחטיבת גבעתי, היה ביחד עם שחקנים נוספים בקאסט, מטרה לביקורת חריפה שטענה כי לאנשים שלא שרתו בצבא אין הזכות המוסרית לגלם חיילים ועל אחת כמה לוחמים. לטענה זו ענה טיראן בשאלה: "מישהו היה חושב לבקש משחקנית שמגלמת זונה לרדת לכביש?". עם תום הצילומים לסרט של סידר הצטלם טיראן לסרט סטודנטים "בית אבי" של דני רוזנברג מבית הספר לקולנוע סם שפיגל ובו הוא מגלם ניצול שואה. לטובת התפקיד נדרש ללמוד פונטית את הטקסט שמבוצע ביידיש.

לחתול שלו קוראים מזא"ה (על שם הרחוב בו נמצא). הוא מעשן כרוני וחובב וויסקי. בסלון ביתו ניצב פסנתר שעליו הוא מנגן לפעמים. בשיר הנושא של הבורגנים "אלוהים נתן לך במתנה" הוא חלק מיקרופון עם חני פירסטנברג. כשנחה עליו הרוח הוא ממלא לוטו. ליד המיטה מונח לו הספר "הקומדיה האלוהית" של דנטה שעד כה לא דופדף. הוא כותב למגירה. מתעניין בבימוי. היפוכונדר. סובל מפחד טיסות. הנחה את תחרות ארתור רובינשטיין הבינלאומית לפסנתר. אמר לא לעמוס גיתאי וויתר על התחככות עם ז'ולייט בינוש שלוהקה לסרטו "התנתקות". מייקל לואיס, האיש והקוביות, אמר עליו: "הוא תקוע בתיאטרון. צריך להוציא אותו לטלוויזיה כדי שכולם ידעו מי הוא". גילה אלמגור, עם תפישת מציאות קצת שונה, אמרה עליו: "נסיך כמו איתי טיראן צומח פעם בדור. גם יפה וגם אינטליגנטי ומוכשר להפליא. אני מתה לשחק איתו".

דברים שאמר על עצמו: "אני טיפוס חושש, טוטאלי, אימפולסיבי, בעל הרגלים זקנים. לא טיפוס של מועדונים, לא מאלה שעושים באנג'י, אני מאבד דברים, אוכל ג'אנק, צורך רעלים. אני לא מהאנשים המאושרים. אני רוב הזמן עצוב. השכלתנות שלי מכסה על הרבה סערות. אני מעדיף להיות בן אדם ששואל וחוקר, בן אדם בהתהוות".

אסוציאציות קודמות:

רונית אלקבץ

זובין מהטה

סמי מיכאל

עמוס גיתאי