מבול של התנגדות להיטל הבצורת

עצירת הגשמים הייתה אחת הסיבות שבגללה קידמה רשות המים את היטל הבצורת. הוא נכנס לתוקף ב-15 ביולי וגרר מבול של ביקורת והתנגדות. "היטל הצריכה העודפת" נועד לטענת רשות המים לעודד את הציבור לחסוך במים, אך המנגנון השנוי במחלוקת, שנכנס עמוק לכיסם של הצרכנים, מעורר זעם רב בציבור עוד בטרם נגבו בפועל הכספים בחשבונות המים.

אם בוחנים את דרך החתחתים שעשה היטל הבצורת מרגע לידתו, ניכר שהוא לא זכה אף ליום אחד של חסד. בזמן הקצר שחלף מאז שאושר בכנסת, הוגשו נגדו לפחות ארבע עתירות לבג"ץ. מרכז השלטון המקומי יצא נגדו בקמפיין ציבורי מתוקשר, והציבור - אם לשפוט על פי התגובות לכתבות באינטרנט - מאוד לא אוהב את המהלך.

עוד על היטל הבצורת:

• עדת הכספים אישרה את "היטל הבצורת"
• ח"כים: "היטל הבצורת" - מס נוסף על הציבור
• היטל הבצורת: המס שיטביע אתכם בביורוקרטיה
• למה ישראל מתייבשת? כי הפקידים טוחנים מים
• משרד התשתיות: ירידה בצריכת המים הביתית באוגוסט
• במה שונה חשבון המים מחשבון הבנק? / עדי וולפסון
• כן, מגיע לנו מס על המים / יובל ארבל
  

אין לטעות: כולם מסכימים כי בחלוף חמש שנות בצורת המשבר במשק המים חמור, ודורש פתרון מיידי, אך מעטים מסכימים על הדרך. עיקר הטענות אינן מופנות נגד העיקרון של עידוד חיסכון במים באמצעים כלכליים, אלא נגד יעילות המנגנון, אופן היישום שלו וטוהר מטרותיו.

כך למשל תושבי עשרה יישובים קהילתיים, שעתרו נגד ההיטל בטענה כי הוא יוצר אפליה בין היישובים הכפריים (קיבוצים ומושבים) לבין הישובים הקהילתיים. אלה האחרונים טוענים כי היישובים הכפריים זכו לדחייה בתשלום עד ינואר 2010, וגם זוכים להקצבת מים גדולה יותר מזו הניתנת להם.

עתירה אחרת הוגשה על ידי 118 תושבי יישובים מרחבי הארץ, שטוענים כי יש לעכב את ההיטל עד לסיום עבודתה של ועדת החקירה הממלכתית בנושא משק המים. עוד הם טוענים שההיטל יפגע "פגיעה בלתי הפיכה" בבעלי יחידות דיור צמודות קרקע, משום שאינו כולל תקצוב להשקיית גינות - כלומר שכל גינה פרטית, גם הקטנה ביותר, תחייב בתשלום גבוה.

גם תאגידי המים מתנגדים למהלך - מטעמים כלכליים. הם טוענים כי גביית ההיטל השנוי במחלוקת תגרום לקריסתם, משום שהיא מעוררת התנגדות בציבור שיסרב לשלם את חשבונות המים. לדברי התאגידים, המהלך היה צריך לכלול גם מתן תמריץ לצרכני מים חסכניים, ואת הכסף שייגבה מהבזבזנים צריך להעביר למשק המים.

וגם תושבי אילת מתנגדים להיטל. לטענתם, מאחר שהם צורכים אך ורק מים מותפלים ואינם נהנים ממערכת המים הארצית, אין זה צודק להטיל עליהם מס בגלל הידלדלות מאגרי המים הארציים.

מדוע הכסף זורם לאוצר ולא לבארות מיובשים? 

חוץ מהסוגיות הטכניות, ההיטל עורר גם לא מעט שאלות עקרוניות. מדוע, למשל, הוא חל רק על צרכני המים הפרטיים ולא על התעשייה, הנחשבת לצרכנית מים גדולה גם היא? שאלה נוקבת לא פחות היא מדוע מאות מיליוני השקלים שצפוי הציבור לשלם במסגרת ההיטל מיועדים לעבור לקופת האוצר, ולא יוקדשו לשידרוג תשתיות המים המיושנות, לטיפול בבארות מים שזוהמו או להאצת ההקמה של מתקני ההתפלה? גם בנושא זה הוגשה עתירה לבג"ץ.

מי שניצב במוקד ההתנגדות להיטל הוא יושב ראש מרכז השלטון המקומי שלמה בוחבוט. "(זהו) צעד לא מוסרי שפוגע בזכות התושבים לקבל זכות יסוד למים", הוא אומר בשיחה עם ynet, וטוען כי לו המטרה האמיתית של המהלך היתה חיסכון במים, הייתה המדינה ממהרת לנצל את מלוא כושר ההפקה של מתקני ההתפלה באשקלון ופלמחים - והיא לא עושה כן.

"בלחיצת כפתור אחת ניתן להגדיל ב-15 מיליון קוב את קיבולת מתקן ההתפלה בפלמחים - אך המדינה לא מעוניינת במים, היא מעוניינת בכסף שייכנס לקופתה", אמר בוחבוט. באותה נשימה הוא מדגיש כי העובדה שכספי ההיטל יוזרמו ישירות לקופת האוצר אינה משרתת כלל את טובת משק המים. "מדוע שלא יקצו את הכספים הללו לטובת פעולות שקשורות למים - כמו התפלה או טיוב בארות למשל?".   

בוחבוט כבר הצהיר מעל כל במה אפשרית כי לא יהיה שותף לגביית ההיטל. הוא הורה לראשי הרשויות ותאגידי המים שתחת אחריותו לשלוח לציבור הצרכנים שני חשבונות מים, שאחד מהם לא יכלול את המס עבור צריכה עודפת, ולהשאיר בידי הציבור את ההחלטה האם לשלם. אתמול הוא אף הנחה את ראשי הרשויות שלא לגבות את ההיטל אלא בחודש נובמבר - כפי שמתיר להם החוק. בוחבוט מקווה שהדחייה תאפשר לו ולעמיתיו מרווח זמן להמשיך ולהילחם בהיטל עד לביטולו. אגב, אפשר שמדובר בהימור מסוכן: אם לא תצלח התוכנית וההיטל לא יבוטל, יידרש הציבור לשם חשבון מים כפול (עבור ארבעה חודשים ולא חודשיים) והסכום יהיה גדול למדי.

רשות המים: אין מנוס ממס על הצרכנים

ברשות המים דוחים בתוקף את טענותיו של בוחבוט ואומרים כי הוא מטעה את הציבור.

לעניין כושר ההתפלה אמרו ברשות כי מלוא פוטנציאל ההתפלה מהמתקנים הקיימים ממוצה עד תום. גם במשרד האוצר אמרו כי כבר בחודש אפריל הוסכם על הרחבת פעילות מתקני ההתפלה, "כך שלטענותיו של בוחבוט אין בסיס".

באשר לעובדה שההיטל חל רק על המגזר הביתי אומרים ברשות המים כי המגזר הביתי - להבדיל מהמגזר החקלאי והמגזר התעשייתי – הוא צרכן המים השפירים הגדול ביותר במדינה. "בשנת 2008 צרך המגזר הביתי 755 מיליון קוב, לעומת החקלאות שצרכה 490 מיליון קוב והתעשייה שצרכה רק 88 מיליון קוב".

ברשות המים אמרו כי המגזר החקלאי ספג קיצוצים ניכרים במכסות המים שלו, וספג בשל כך פגיעה ממשית. "היות וגם לאחר ביצוע כל הקיצוצים האפשריים נותר מחסור גדול, והיות והמגזר הביתי הינו הצרכן העיקרי של המים השפירים, נדרשים כולנו לצמצם את צריכת המים עד למינימום ההכרחי".

ברשות טוענים עוד כי רבים מצרכני המים בישראל כלל לא יידרשו לשלם את המס משום שהם לא יגיעו לסף הצריכה העודפת (תעריף ג') כל עוד הם פועלים על פי הנחיות הרשות וצורכים מיום באופן יעיל ומושכל.

"היטל הצריכה העודפת מהווה אם כן כלי אפקטיבי לצמצום צריכת מים בקרב ציבור הצרכנים 'הכבדים'. ברוב המכריע של המקרים מדובר במחזיקי גינות פרטיות גדולות ובריכות שחיה, או מי שמפריזים בשימוש במים ללא הצדקה ואינם נוהגים בחיסכון וביעילות הנדרשים. מטרת ההיטל היא אחת בלבד: להקטין את צריכת המים".

משרד האוצר: זה מס ככל המסים

במשרד האוצר לא מכחישים שמדובר במס, שככל מס אחר עובר לקופת המשרד, "כדי לממן את הצרכים השונים בתקציב המדינה.

בתקציב הממשלה שאושר לקראת שנת 2009 ההיטל היה אחד ממרכיבי ההכנסות, ולכן הוא לא מופנה להשקעה ספציפית".

יחד עם זאת, באוצר מציינים כי רשות המים הכינה תוכנית חירום להתמודדות עם המשבר, ועל פיה תוקצבו יותר ממיליארד ש"ח להקמת מפעלי קולחין, הסברה, חינוך ועוד. 

"אין לנו ספק כי ראשי הרשויות מבינים את חשיבות נושא החסכון במים והצורך בגביית מס הבצורת וימלאו את תפקידם בגביית המס כראוי", אמרו באוצר. "אנו מקווים שלא יהיה צורך בגביית ההיטל אם התושבים יקפידו לחסוך במים ולא לחרוג מהמכסות שהוקצבו".