שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    "לָמְדוּ, אבל היזהרו לא להרוס את הילד"

    מכינים לבחינת הבגרות אבל לא שמים על זה את הדגש, מלמדים את כללי המוזיקה, אבל נותנים מקום לקול של הילד - ואפילו לימודי הקודש - הם לא "תורה מסיני". בישיבה המוזיקלית-ניסויית כינור דוד מלמדים - בלי להפריע לילדים להתבטא

    "בחינת הבגרות הוא סוג של תוצר לוואי שאנחנו מתמודדים איתו. התלמידים מגיעים מוכנים לבגרות ועם תדרוך ממוקד, אבל במהלך השנה אנחנו משתדלים ללמד אחרת. אנחנו מנסים כמה שפחות לבזבז את הזמן של התלמיד כי חשובה לנו הלמידה העמוקה יותר", אומרת אמירה ארליך, מנהלת מגמת המוזיקה בישיבה התיכונית הניסויית המוזיקלית כינור דוד שבעטרת, התנחלות בדרום השומרון. ארליך מובילה את הניסוי בישיבה מזה 6 שנים. "צריך לתת תחושה של מקום ומרחב כדי שיוצרים יביעו את עצמם וכדי לגדל דור של יוצרים", היא מוסיפה.

     

    אם נקלף את כל המילים היפות מסביב למטרות רוב בתי הספר העל תיכוניים בארץ, נגיע מהר מאוד אל המוקד אליו מוכוונת כל המערכת - מורים, תלמידים והורים - בחינות הבגרות.

     

    אכן, כך צריך, יגידו רבים, שהרי בלי בגרות לא ניתן להתקדם בחיים ולרכוש מקצוע. ובכל זאת, צריכה להישאל השאלה מה המחיר שמשלמים על כך ילדינו. האם המחיר הוא מערכת מוטת הישגים ומדדים כגון אחוזי זכאות, הרואה בעיקר את המטרה ופחות את האדם שמאחוריה; האם המחיר הוא שתלמידים רבים מתייחסים אל בית הספר כאל רע הכרחי; האם זהו מחיר השעמום; האם בתקופה משמעותית של נעורים, מערכת זו מסוגלת לתת לתלמידים ביטוי אישי ומקום ליצירתיות; האם היא מעצימה או מקטינה את ילדינו; האם מקשיבים שם מדי פעם?

     

    בישיבה הניסויית כינור דוד, הקשבה היא מילת מפתח. לפני כחמש שנים התחיל להתגבש בישיבה הניסוי, שכותרתו 'הקשבה מכוונת' ומטרתו שימוש במוזיקה ככלי ללמידה רוחנית פנימית ולגיבוש זהותם של התלמידים כאנשים וכיוצרים.

     

    בארץ אגב, כ-80 ישיבות תיכוניות המיועדות לתלמידי הציבור הלאומי הדתי בכיתות ט'-יב', המשלבות לימוד של מקצועות הליבה ולימודי קודש במסגרת פנימייתית.

     

    הכתבות הקודמות בסדרת בתיה"ס הניסויים:


     "המוזיקה נחשבת במקורות היהודיים כתחום עליון". צילום: יורם בוזגלו

     

    על דת ועל מוזיקה

    "כל אחד לדעתי מחפש חזון, משהו מעבר לעשייה שלו", אומר הרב מוטי הרשקופ, המנהל את הישיבה זו השנה השישית. הרשקופ בן ה-38, עם 9 ילדים משל עצמו, הוא פסנתרן ג'אז, שהגיע לניהול הישיבה מתחום המוזיקה. "האומנות באופן כללי וכמובן המוזיקה, הן בעיני משהו רוחני שהוא מעבר ליום יום. בתקופה שלנו, בה הכל נמדד ברייטינג, שיווק והצלחה כלכלית, רציתי להחזיר את הטוהר והנקיון ליצירה. אני רואה את היצירה כשירות לעולם, כפי שמדען שמגלה תגלית עושה שירות לעולם. המוזיקה נחשבת במקורות היהודיים כתחום עליון. יש כאלו שהגדירו אותה כתחום הכי קרוב לנבואה. בתפיסה הדתית שלי, המוזיקה היא ביטוי למשהו אלוקי".

     

    פילוסופיה זו הצטרפה לחזון חינוכי. "אני מאמין שהמוסד החינוכי צריך להיות מקום עם אנרגיות חיוביות ושהחוויה הדומיננטית לצוות ולתלמידים בו תהיה חוויה מעצימה. אני כורך את נושא השחיקה בהוראה והעוינות שתלמידים מגלים פעמים רבות כלפי מוסדות חינוך בכך שלרוב זה לא קורה כיום במסגרות החינוך", אומר הרשקופ. "הבנו שהקשבה היא מילת מפתח. זו היכולת של הבן אדם להקשיב לעצמו, להקשיב לזולתו ולהקשיב לאלוהיו. דיאלוג רוחני זה נושק בעצם למושג ההקשבה שקיים במוזיקה".

     

    שתוק, תלמד ותכיר

    "לב הניסוי הוא התפיסה שהמוזיקה היא דרך לפתוח דיאלוג עם המקומות הפנימיים ביותר אצל התלמיד", מוסיפה ארליך בת ה-32, בעלת תואר שני במוזיקולוגיה, העובדת בישיבה מעל לעשר שנים. "ללא הניסוי, היינו יכולים להיות עוד בית ספר עם מגמה למוזיקה".

     

    מה מייחד את לימודי המוזיקה בישיבה?

    "בתיאוריות מודרניות של חינוך באומנות או ביצירה מקפידים על מדרג". מסבירה ארליך. "קודם כל חושפים את התלמיד לכל מה שקיים בתרבות או במילים אחרות אומרים לו 'שתוק, תלמד ותכיר'. אותו דבר דרך אגב, בלימודי קודש. אומרים 'תקשיב מה החכמים אמרו ותשתוק. אחרי שספגת, בוא תגיד לנו מהי האמירה שלך'. לפי המודל שלנו, ההיררכיה הזו לא קיימת. מהרגע הראשון אנחנו לא אומרים 'תשתוק' או 'תספוג'. כל דבר שאנחנו מציעים להם, כל סגנון חדש או יצירת אומנות מוזיקלית, אנו מבקשים שהתלמידים יתייחסו אליה מנקודת המבט שלהם".


     הקשבה היא מושג עליון. צילום: יורם בוזגלו

     

    לא להרוס את הילד

    "ברוב בתי הספר קיימת גישה מאוד שמרנית. מורים למוזיקה ולאומנות חוששים לתת לתלמידים ליצור. מורים לקומפוזיציה מהשורה הראשונה שרציתי לגייס אמרו לי 'מה פתאום קומפוזיציה בכיתה ט' או יב'? קודם כל שיעברו את הבגרות ואחר כך אולי נתחיל בשנה א' ו-ב' באקדמיה'. בסופו של דבר, גייסתי אנשים אחרים שיש להם תפיסת עולם אחרת שמחוברת למודל שלנו. הגישה שלנו היא 'תיזהר מאוד כשאתה מלמד, שלא להרוס את הילד ואת הקול שלו'".

     

    הוכחה משכנעת להצלחת התיאוריה היא קונצרט סיום השנה, בו כמות היצירות המקוריות של התלמידים בכל הכיתות - ט' ועד יב', הינה מרשימה מאוד. על פי ארליך, היצירות המשובחות פעמים רבות לא נוצרות בסדנאות הקומפוזיציה, אלא באופן עצמאי בשעות הפנאי של התלמידים. 136 תלמידי מוזיקה החיים ביחד בתנאי פנימייה יוצרים מרחב אינסופי של אפשרויות. גן עדן מוזיקלי. אם אתם מצפים אגב, ליצירות בסגנון חסידי, תופתעו לגלות מגוון של יצירה.

     

     

    "קודם כל להקשיב פנימה"

    מה זה אומר בפועל? "העיקרון שלנו הוא תהליך מעגלי שנע בין שני קצוות של הקשבה והבעה. הקשבה היא קודם כל הקשבה פנימה ואחר כך בדיקה של מה שקורה בפנים אל מול מה שקורה בחוץ", אומרת ארליך. "כיבסנו את כל תוכנית הלימודים ובעיקר במוזיקה. הלמידה של המוזיקה צריכה להיות באוריאנטצייה של איך זה נוגע לחיים שלך כיוצר, כלומר ידע המביא לידי יישום. היום תלמידים מגיעים לשיעורי תיאוריה עם כלי הנגינה שלהם ומיישמים סולם שלמדו מהתקופה הרומנטית למשל".

     

    לרוב, בשיעורי תיאוריה בתחום המוזיקה מורים יסתמכו על השמעה או תרגילים יבשים על הנייר, מה שגורם לרוב התלמידים לשנוא את שיעורי התיאוריה ולחכות לשיעורים בהם ינגנו. בכינור דוד לעומת זאת, ישלבו את הנגינה האישית והיצירה האישית כחלק מהתהליך. כשהתלמידים בוחרים יצירה לקונצרט, הם עוברים תהליך בו עליהם להבין למה חשוב להם הקטע שבחרו, מהי האמירה שלהם בביצועו והאם האמירה הזו תצליח לעבור לקהל.

     

    גם בלימודי הגמרא נעשה הלימוד תוך דגש על התלמיד ולא רק על החומר. המורים לגמרא עובדים בשיטה בה משתדלים לתת הרבה מקום לאינטראקציה של התלמיד עם החומר והבאתו למקום אישי. הלימודים אגב, נערכים בקבוצות רב גיליות על פי נושאי העניין של התלמיד, הרמה האישית והרקע שלו.

     

    רוח א-פורמלית

    למרות שמדובר בישיבה ולא בבי"ס דמוקרטי, יש בה פרלמנט שהוא גוף דמוקרטי עם נציגי צוות ותלמידים וועדות כגון ועדת המוזיקה שהיא אחת מהועדות החשובות, ועדת כלכלה, ועדת תרבות, וועדת קודש. בועדות מתקיימים דיונים בנושאים שונים והפרלמנט הוא הגוף שמקבל החלטות ומוציא אותן אל הפועל. קפה כלנית לדוגמא, נוצר בתהליך שכזה. בקפה מופיעים במשך השנה תלמידים ברוח א-פורמלית על מנת לתת מענה לפרץ היצירות וההופעות שלהם.

     

    למרות שמדובר בישיבה תיכונית לא תמצאו כאן שטנץ של תלמידים בעלי מראה זהה. הביטוי האישי והייחודיות מתאפשרים גם בלבוש ובסממנים חיצוניים. קוקו ושיער ארוך אפשר למצוא גם כאן.

     

    הקשבה מכוונת

    "אנחנו מאמינים שהתיקון של העולם הוא ביכולת ליצור הרמוניה של בן אדם עם עצמו, עם סביבתו ושל העמים אחד עם השני", אומר הרשקופ. "אני מאמין בחינוך וביכולת של אדם לעצב את האישיות שלו. הגיל בו התלמידים מגיעים אלינו, הוא גיל מעצב ומכונן. יש קסם רב לבוא ולהיות עם האדם במקום בו הנשמה שלו מתעצבת וקורה שם משהו. בחרנו במוזיקה כשפה", מסכם הרשקופ. והתוצאות לא איחרו לבוא: עלייה משמעותית באחוזי הנוכחות בשיעורים, עלייה ברמת העניין של התלמידים וכמובן, בציונים.

     

    בשנת הלימודים הקודמת הסתיים שלב הניסוי שנערך תחת קורת הגג של משרד החינוך ובליוויו הצמוד והישיבה הפכה למרכז הפצה. המשמעות היא שהניסוי הוכיח את עצמו והשיג את מטרותיו וכעת ניתן להפיץ אותו לבתי ספר נוספים המעוניינים בכך, לא רק למתמחים במוזיקה. "במסגרת מרכז ההפצה, אנחנו מגיעים למורים בתהליך אינטימי בו אנחנו מצליחים לגרום להם להאמין שכוח היצירה נמצא בתוכם. זה יכול להוציא אותם מהבועה מבחינת היכולת שלהם ליצור קשרים אנושיים, ללמד אחרת ולהתייחס לבית הספר כאל מקום שהם באים בו לידי ביטוי ולא רק כאל מקום עבודה", אומר הרשקופ.

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים