שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    במקום בחינת בגרות: דיאלוג יצירתי

    כמה מהחומר שילדינו לומדים למבחנים הם באמת זוכרים בהמשך החיים? בית הספר הניסויי "רמות חפר" בנה שיטת לימוד אחרת, שבה הילדים באמת מעבדים את החומר ומשתמשים בו ובחינת הבגרות משקפת הבנה אמיתית. שווה לנסות

    "מעבר לעומקים שאנחנו מגיעים אליהם דרך הלימוד החוקר, אנשים כמוני שבאים למבחן אחרי שלמדו חודש ופשוט בוכים כי שכחו הכול, יכולים למצוא את עצמם דרך הדיאלוג שהיא הדרך הכי טובה להתבטא", אומרת סטף פפיסמדוב, תלמידת יב' בכיתת מב"ר בבית הספר הניסויי העל יסודי רמות חפר שבקיבוץ מעברות.

     

    הכתבות הקודמות בסדרת בתיה"ס הניסויים:

      

    "אין דבר יותר אימפוטנטי מהפוטנציאל"

    חדרה של ברוריה סלע המנהלת את בית הספר כבר מעל ל-18 שנים, צנוע ומלא בפלקטים וסטיקרים. סיקרן אותי במיוחד סטיקר קטן שרוח רעננה ושקטה של מרד נושבת ממנו: "אין דבר יותר אימפוטנטי מהפוטנציאל". המילה פוטנציאל, הטומנת בחובה הבטחה, הפכה עם השנים ואופן השימוש בה במערכת החינוך, למילה שאד חמצמץ של החמצה עולה ממנה. "אני טוענת שאסור להשתמש במונח הזה פוטנציאל", אומרת סלע. "כי כל אדם נמדד על פי מה שהוא עושה ולא על פי מה שהיה יכול לעשות אילו. זו ממש אמירה לא חינוכית בעיני".

     

    ואולי ההבנה החשובה והעמוקה הזו היא שגרמה לסלע להוביל תהליך מהפכני של ממש בו שונתה צורת הלמידה וההערכה בבית הספר.

     

    "לפני כ-15 שנים, בית הספר שהיה בעבר הלא כל כך רחוק פנימייה בה למדו ולנו ילדי קיבוצי השומר הצעיר, מנה כ-300 תלמידים והוכר כבית ספר אזורי של עמק חפר. בעקבות השינוי, צוות בית הספר החל בחשיבה על דרכים לשיפורו והתאמתו לעידן החדש. היה משבר ההיי טק הראשון, האינטרנט נכנס והיה ברור שהתלמידים יצטרכו לסגל להם מיומנויות נוספות", נזכרת סלע.

     

    גנית ויינשטיין, כיום מנהלת אגף בתי ספר ניסויים במשרד החינוך, דחפה אותנו לכיוון היצירתי כי היו לנו כבר אז מגמות אומנות, מחול ותיאטרון. בעזרת פרופ' עדנה אפק, יועצת אקדמית שלקחנו במימון בית הספר, חקרנו ובדקנו לאן אנחנו רוצים ללכת. היות וכחלק מהמסורת הקיבוצית נתנו גם אז מענה אישי והסתכלנו קצת אחרת על החינוך, היה לנו ברור שאנחנו צריכים לחדש בנושא ההוראה. בדקנו תיאוריות אקדמיות שונות ובסיוע ההורים ובאמצעות וועדה מיוחדת שהוקמה לכך, התגבשנו בהדרגה לכיוון של הדיאלוג היצירתי".

     

    חשיבה על חשיבה

    הדיאלוג היצירתי הוא דרך למידה המבוססת על הבניה פעילה של ידע. במודל 3 שלבים מובנים: חיפוש ועיבוד הידע, ייצוג הידע בדרכים יצירתיות והצגת הידע בפני תלמידים, מורים והורים. שלושת השלבים מלווים במשוב ובהערכה.

     

    על פי המודל, התלמידים בוחרים וחוקרים בקבוצות של 2-4, שאלה הקשורה לחומר הלימוד במקצוע הרלוונטי. על מנת לענות על שאלת החקר, הם בודקים מקורות מידע מגוונים כגון ספריות מקצועיות, מומחים, אמנים, אוניברסיטאות ובתי חולים. רק חלק מחומר הלימוד מועבר על ידי המורה שהופך למורה מנחה במקום מורה מלמד.

     

    התלמידים כותבים את עבודת החקר על פי כללים אקדמיים ולקראת סוף התהליך מסיקים מסקנות ומתייחסים לתובנות הנוגעות לדרך בה העבודה השפיעה עליהם. כחלק מעבודה, הם מתבקשים להביע את המסקנות והתובנות שלהם בדרך יצירתית. "שיפתחו את הקופסה לאחר שהעבודה כתובה ויביעו תובנה דרך הצגה, ציור או שיר. זה יכול להיות באמצעות רעיון קטן ומבריק, אבל לא מצגת", מסבירה סלע. "אנחנו רוצים שיחשבו על עוד דרך חוץ מהדרך הרגילה וכך אנחנו מרגילים אותם לחשוב חשיבה על חשיבה, שהיא חשיבה בדרגה יותר גבוהה ומכריחים אותם להסביר את התובנות שלהם, מה שמבטיח שהם הפנימו והבינו אותן".

     

    בימת השיתוף

    "אומרים שיצירתיות היא תכונה שנולדים איתה ואנחנו טוענים שיש אנשים שנולדו עם אינטליגנציות בתחום היצירתיות, אבל אפשר לחנך כל אחד לחשוב מחוץ לקופסה ואנחנו יודעים כמה זה חשוב כיום". סלע מסבירה שכל המחקרים האקדמיים מראים שכאשר אתה מבטא את עצמך גם באופן יצירתי, אתה מעמיק את הידע שלך ומקבע אותו.

     

    בשלב האחרון, התלמידים מציגים את העבודה בפני קהל מעורב של הורים, מורים ותלמידים אחרים בערב שנקרא בימת שיתוף. הקהל מוזמן לשאול שאלות והמעמד יוצר אצל התלמידים מחויבות גבוהה.

     

    דיאלוג כבחינת בגרות

    וכאן מגיע החלק המפתיע ביותר. תהליך זה הוכר על ידי משרד החינוך ובכל המקצועות הנלמדים בבית הספר, כולל מקצועות החובה ולמעט פיזיקה, הדיאלוג מחליף את בחינת הבגרות.

    החל מכיתה ז', מכינים תלמידי בית הספר 2 דיאלוגים בשנה. הציון על דיאלוגים אלו מהווה את הציון במקצוע. התלמידים יודעים את לוח הזמנים מראש והם שולחים תקצירים למורים דרך האינטרנט. המורים בודקים ומחזירים עם משוב. במהלך התקופה המורה מנחה את התלמידים גם בכיתה. בשנות התיכון התלמידים עושים בין 2 ל-6 דיאלוגים, כאשר כל דיאלוג נמשך כ-3 חודשים.

     

    בעוד שבכיתות ז'-ט' נבנות בעיקר מיומנויות עבודת החקר, בחטיבה העליונה נוספת המיומנות הקשורה למקצוע עצמו. על פי ההסכם עם כל מפמ"ר (מפקח ראשי של מקצוע במשרד החינוך), ממירים חלק מבחינת הבגרות לדיאלוגים. במקרה זה הדיאלוגים נבדקים על ידי בוחן חיצוני של משרד החינוך. בערבית למשל ניתן לעשות 2 דיאלוגים שיחשבו כ-4 נקודות מתוך 5 הנקודות המורחבות של המקצוע.

     

    למה לא להמיר את כל הלימוד לשיטת הדיאלוג?

    "זה מאוד קשה. תלמידים עובדים מאוד קשה ומורים עובדים מאוד קשה. אתה לא יכול לעשות יותר מעבודת חקר אחת בו זמנית. אם היו פחות מקצועות לימוד, אולי זה היה אפשרי".

     

    האקדמיה של השדה

    "אנחנו האקדמיה של השדה", אומרת סלע. "לא המצאנו שום תיאוריה. יישמנו בפועל ובבית ספר רגיל את התיאוריות הקיימות על למידה משמעותית. בית ספר לילדים בגיל ההתבגרות הוא בית ספר שחייב לקחת על עצמו תפקיד של עיצוב הזהות. זהו גיל בו הילדים מחפשים תשובות ואנחנו רוצים לכוון אותם. הגדרנו 3 מוקדים של סביבות דיאלוגיות: בין אדם לאדם שהוא החלק הערכי והכי חשוב, בין אדם לידע ובין אדם למקום בהתייחסות הציונית, האזרחית ושל איכות הסביבה".

     

    יואב צ'ייט, תלמיד יב' במגמת אמנות ברמות חפר, עשה דיאלוג על טשטוש הזהות המינית באמנות. "הנושא הכללי היה זרם הדאדא. נתנו לנו חוברת יצירות וכל קבוצה הייתה צריכה לבחור יצירה אחת ולעשות סיעור מוחות סביב האסוציאציות שהיצירה מעלה. בחרנו תמונה של גבר מחופש לאישה שהרשימה אותנו, למרות שלא ידענו שזה גבר. אחרי שהמורה הסבירה לנו, הגענו בסיעור לרעיון. עבודות הדיאלוג הן עבודות בהן מגיעים למעמקים שבחיים לא הייתי מגיע אליהם אחרת. עכשיו אני עושה את הדיאלוג הכי רציני שעשיתי עד היום וזה בעיתונות ערבית על סוגיית הרעלה בעולם הערבי".

     

    "זהו בית הספר היחידי בו הצלחתי למצוא את עצמי", אומרת סטף פפיסמדוב. "יש לי דיסלקציה, דיסגרפיה, אני סובלת מבלק אאוטים, היפר אקטיביות ובעיות קשב וריכוז. הציון הכי גבוה שלי ביסודי היה 60. הרגשתי מטומטמת והביטחון העצמי שלי היה מתחת לבלטות. הרגשתי שלא יצא ממני כלום. עשיתי דיאלוג באנגלית על הצלחה והיינו צריכים לבחור אדם. בחרנו את סבתא שלי שהגיעה לכאן בתקופת ההעפלה ועברה את הצנע והמלחמות. עכשיו אני עובדת על דיאלוג באזרחות בנושא חתונות חד מיניות בארץ".

     

    "מה שיפה זה שכל אחד מוצא פה את המקום שלו", מוסיף יואב צ'ייט. "הדיאלוג עוזר להרבה ילדים שלא יכולים לעשות בגרות. למדתי בכיתה ז' בבית ספר אחר והיה לי שם רע מאוד. מבחינה חברתית היה כיף, אבל לא הצלחתי ללמוד שום דבר. יש פה יחס כל כך חם ואישי. גם המורים הפחות נחמדים, אין מה להשוות אותם לבתי ספר אחרים. זה קשור לדיאלוג כי הוא משפיע על כל רוח בית הספר".

     

    "הדיאלוגים משנים לגמרי את רמת ההיכרות האישית שלי עם התלמידים ועם ההורים", אומרת נילי קפלן, מורה לספרות בבית הספר. "מעבר לזה, כשאני מנחה דיאלוג, אני מתמחה בחומר הלימוד. כשעשינו דיאלוגים על ספרות שואה למדנו עם מדריכה מיוחדת שהבאנו ביוזמתנו, קראנו עשרות סיפורים וניתחנו אותם".

     

    "הלמידה בדיאלוג היא מאוד משמעותית ורלוונטית", מוסיפה אירית ניימן, מורה לערבית ומנהלת מרכז ההפצה של הניסוי. "קחי למשל את נושא הרעלה. בערבית מדוברת התלמידים מנתחים נושאים שעולים בעיתונות הערבית. העבודה בדיאלוג מפתחת אינטליגנציות רבות. במקום לשפוך את החומר לתלמיד, הלמידה כל הזמן חדשה. אני עושה 12 שנים דיאלוגים ובכל פעם הנושא הוא אחר".

     

    האם שיטה זו מתאימה לכל התלמידים?

    "אין שיטה שתתאים לכולם. גם ההוראה הפרונטאלית לא מתאימה לכולם, אבל התרגלנו לחיות איתה", אומרת סלע. "בשיטה שלנו יש יתרונות רבים המאפשרים לרוב התלמידים להשתלב. לתלמידים חזקים יש סוף סוף הזדמנות להוציא אל הפועל את הידע ואת הסקרנות ולהגיע לעומקים שלא היו מגיעים אליהם בלמידה רגילה. לתלמידים לקויים שיש למשל קושי בכתיבה וקריאה, עבודת הצוות היא המפתח, כי כשהם עובדים בקבוצה, יש חלוקת תפקידים והחברים שלהם יכולים לעזור להם. הם עצמם פעמים רבות מביאים איתם את הכישרונות שלהם בתחום היצירתי, המחשבים או המנהיגות והחוזקות שלהם מקבלות מקום".

     

    מה לגבי תלמידים המתקשים בעבודת צוות?

    "הציוותים מנותבים על ידי המורה, בהתייעצות עם המחנך. עוזרים להם למצוא את הקבוצה שתהיה מסוגלת להכיל אותם ולתמוך בהם. נושא חברתי או עבודת צוות זה משהו שילך איתם כל החיים. מתי הם ילמדו להתמודד איתו אם לא עכשיו?" אומרת סלע.

     

    נראה כי מדובר פה במהפכה של ממש ואולי הצצה קדימה בזמן לצורת הלימוד העתידית. בשיטת הדיאלוג התלמידים רוכשים מגוון גדול של מיומנויות על: טיפוח עצמאות, גמישות מחשבתית וביטחון עצמי, יצירתיות, הכרת היכולת האישית, מיומנויות עבודה בצוות, איסוף מידע והפיכתו לרלוונטי, הבעת עמדות והצגתן. היא משנה את תפקידו הקלאסי של המורה כך שהאחריות ללמידה עוברת לתלמידים. המורה הופך לשותף, הוא לומד מהתלמידים, נדרש ליצירתיות, גמישות ויכולת עבודה רב ערוצית, כדי לסייע לצוותים שונים ובנושאים שונים, בו זמנית. שיטה זו מקרבת מורים לתלמידים ולהיפך ומחזקת קשר בין בית הספר להורים.

     

    "בבימת השיתוף ההורים נותנים משוב מיידי למורה ולרוב זה משוב חיובי. הדיאלוג הוא אינטנסיבי, מחבר את כולם והשכר של המורים הוא בעניין ובמשוב החם. למרות שזה תהליך קשה שדורש הרבה יותר עבודה, זו עבודה שיש שכר בצידה", אומרת סלע.

     

    כבר 5 שנים מאז שהפך למרכז הפצה בית הספר מפיץ את המודל בבתי ספר המעוניינים בכך. נשאלת השאלה מדוע לא אומץ המודל על ידי משרד החינוך בכלל בתי הספר? אם וכאשר זה יקרה, ההצלחה תותנה בהכשרה, באופן היישום וההטמעה בשטח.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    התלמידה סטף פפיסמדוב והמחנך שלה, רונן לוי
    צילום:לין גרנרוט-קפלן
    המנהלת ברוריה סלע
    צילום:לין גרנרוט-קפלן
    ד"ר רק שאלה
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים