שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    לפעמים חלומות מתנפצים - עשור למשבר הבועה

    "הטירוף היה מוחלט". לפני יותר מעשור פרחו פה סטארט-אפים בהמוניהם, ועובדי היי-טק בארץ ובעולם שכשכו בפינוקים וזלזלו בכלכלה הישנה. ואז הכל נגמר. חמי פרס, יוסי ורדי, סבר פלוצקר וכוכבים אחרים של בועת ההיי-טק שהתפוצצה בשנת 2000, נזכרים בימים ההם, ומנתחים את הסדקים שהובילו לשבר

    "אנשים זקוקים לחלומות והטכנולוגיה הציעה אותם", כך תמצת חמי פרס, בנם הצעיר של סוניה ו שמעון פרס, את החיבור הפנטסטי בין הביולוגיה האנושית עם העולם הדיגיטלי, זה שניפח לפני עשור את בועת ההיי-טק. הבועה שהתפוצצה בפני עשרות מיליוני משקיעים, ועדיין מרחפת כחלום בלהות בשמי שוק ההון.

     

     

    פרס הבן הוא המייסד (עם רמי קליש) של פיטנגו ונצ'ר, קרן ההון סיכון הגדולה והמובילה בישראל, המנהלת השקעות של 5.2 מיליארד שקל. סוד הצלחתם הוא בזיהוי מפוכח של מנופי השינויים הטכנולוגיים המעוררים את החלומות. הם ההיפוך של רוב השחקנים בשוק שנשבו בקסם החלומות, ולא התפכחו בטרם חטפו את המכה.

     

    התזכורת של משבר הבועה איננה לתפארת הנוסטלגיה. אין הגזמה רבה בהשוואת ימי ההוללות שקדמו למפולת, מאמריקה עד ישראל, לימי פומפיי האחרונים. כי האדמה לא נחה. לבה עדיין רותחת במעמקיה. שפל וגאות חוזרים ופוקדים מאז את השוק ומעוררים את סיוט הבועה ולקחיו. האם הפעם די בזיכרון הזה כדי שנהיה זהירים ומחושבים יותר?

     

    גם אז המפולת לא התרחשה ביום אחד של מרס 2000 שבו קרסו מניות הטכנולוגיה בבורסת הנאסד"ק. לכן עדיין קשה להצביע על נקודת הזמן שבו נמוגה הבועה. השבר היה בעצם התופעה. העיתונאי סבר פלוצקר, הפרשן והעורך הכלכלי הראשי של ידיעות אחרונות, חש את אימת היום ההוא כשנכח בכינוס של בנק ההשקעות האמריקני גולדמן-זקס לעידוד המסחר בהמצאה החדשה – האינטרנט.

     

    "נציגי מיזמים חדשים, שהפסדיהם עלו על הכנסותיהם, הציגו תחזיות עסקיות שנדף מהן הריח של אבן החכמים האגדית שתהפוך כל חומר לזהב. חברה שהבטיחה ברשת לספק עד הבית מוצרי מכולת בהנחה של עשרות אחוזים, השווי שלה הוערך ב-10 מיליארד דולר. שווי חברה שהבטיחה להפוך את האינטרנט לזירת מכרזים, הגיע ל-30 מיליארד דולר.

     

    "כשהגיעו הדיווחים על התרסקות המניות אמר לי אנליסט אחד, אין מקום לדאגה, מה שיורד היום יעלה מחר. אנליסט שני אמר, השבירה הגדולה רק התחילה, המניות עלולות לרדת ב-50%-60%. בשורה האחרונה – מתוך 60 החברות שהיו בכינוס שרדו רק 8 וגם אלה, השווי הבורסאי שלהן ירד מאז בין 15% ל-25% מערכן לפני המפולת.

     

    "ההשקעה במניות ההיי-טק בכלל והאינטרנט בפרט לא היתה רחוב חד-סטרי עולה אלא מבוך של סמטאות, חלקן ללא מוצא", התבונן פלוצקר על הבועה בדיעבד מהצד האפל של האופוריה. "היא הייתה הימור לא רציונלי, כניעה לחוק העדר והכפפת השכל לבטן. היא ריסקה ערכים כלכליים וכולה הפגנת בוז לכלכלה. בקיצור - קזינו". אגב, הכינוס נערך במלון הגדול של לאס וגאס שגם היה גדול בתי הקזינו בעיר".

     

    תחושה כוזבת של שלמות

    נביאי האינטרנט ומנהלי המשחקים בעת ההיא לא דיברו על רווחים מיידיים. שם המשחק היה כמה עיניים ירתק האתר שלך. על פיו חישבו מכפילי רווח הזויים של מאות אחוזים משווי השוק של החברה, ועודדו משקיעים תמימים יותר או פחות להיכנס למשחק לבל יחמיצו הזדמנויות, לפחות לאקזיטים עתירי הון בזמן כלשהו.

     

    הבועה החלה להתנפח ככל שהתפתחה מהפכת האינטרנט בסוף שנות ה-90 של המאה הקודמת. "זה הטבע של המטאפורה - הסבון. מי שחי בבועה מרוכז בעצמו או בסביבתו ואיננו רואה מעבר למעטה השקוף למחצה שמקנה לו תחושה כוזבת של שלמות", אומר שוקי גלילי, מי שהיה בעת ההיא עורך מגזין טכנולוגי שנשאב לעידן החדש.

     

    "להרבה סטארט-אפים שצמחו אז כפטריות אחרי הגשם וחיפשו מימון לפיתוחים שונים ומשונים לא היה עתיד, כמו לממציאי התוכנה שכביכול תספק לכל דורש ניתוח פסיכולוגי ופילוסופי. אבל היו גם כאלו עם עתיד מעורפל, תלוי מתי, כמו מי שהבטיחו לספק ברשת סרטי וידאו ושיחות טלפון, שלא נתפסו בהיגיון השמרני של אותם ימים.

     

    "אבל בין לבין, מיליוני שכירים ואפילו אנשי עסקים, ביקשו לעשות כסף קל ולהתעשר מהר במגע יד הקסם של החלומות הטכנולוגיים והתחזיות ההזויות. הם חשבו פחות על עבודה קשה וזרקו כסף על שטויות. הטירוף היה מוחלט. רובם חיו בהכחשה, גם כאשר הכתובת כבר בערה על הקיר. חלק מהדור שלי בני ה-30 אז, לא התאושש עד היום".


    יוסי ורדי. יותר כישלונות מהצלחות (צילום: שלום בר טל)

     

    הגורו של הישראלים שנסחפו בבהלה לזהב הזאת היה ונשאר ד"ר יוסי ורדי. הוא הספיק למכור עוד ב-1998, שנתיים לפני המפולת, את תוכנת ה-ICQ החלוצית שפיתחו בנו אריק ושלושת חבריו, תמורת 407 מיליון דולר ל-AOL האמריקנית - אולי השיא בהיי-טק הישראלי. "ידעתי שנקבל סכום גבוה אבל ביקשנו קודם סכום נמוך יותר", אומר ורדי.

     

    ורדי, לשעבר בכיר בממשלה ושותף בהקמת כימיקלים לישראל, הוא עד היום יזם היי-טק בלתי נלאה. שמו נקשר אחרי ICQ לפחות ב-10 אקזיטים מוצלחים, עם מספר כישלונות גדול יותר. "זה לא ריפה מעולם את ידי. אחרת אין מה לחפש בביזנס הזה". הוא לא הימר על הרפתקאות הבועה, ומעדיף לזכור מהתקופה ההיא רק את הפן החיובי, המועיל שלה.

     

    "זה היה נחמד שלרגע אחד, בשנות ה-90, ביקרו בעסק הזה תיירים-יזמים שבעצם היו בנקאים, מתווכים או מאכערים. הם נפלו או נהנו והלכו למחוזות אחרים, אבל לפחות סובבו את הגלגלים יותר מהר. נשארו כמוני החולים במחלה הכרונית של יזמות ההיי-טק, שאין לה מרפא, ואני מכור לה בגלל שזה הדבר היחיד שאני יודע ואוהב לעשות".

     

    בעסק הזה ורדי לא מכיר מה זה לעשות כסף קל, אלא רק את הצד של העבודה הקשה. מיראביליס, החברה שהקים עם ממציאי ה-ICQ היא תופעה חד-פעמית בהיבט ההצלחה המטאורית, אבל גם מודל קשוח לעבודה היומיומית של היזם. "אקזיט מוצלח יהיה מחברה שהגיעה לבשלות רק אחרי שנים של עבודה רבה וסבלנות ותמיד להיות צנוע בהוצאות".

     

    באג 2000 סימן את הקץ

    את ראשיתו של משבר הבועה יש הרואים בזעזוע העולמי שיצרה בהלת באג 2000. היום ניתן לזהות אותו בהנפקת נטסקייפ בקיץ 1995 שנסחרה בו ביום במחיר גבוה פי 3 ממחיר ההנפקה. מאז עד שיא המשבר באביב 2000 הונפקו בבורסת נאסד"ק עשרות חברות אינטרנט ללא היסטוריה או תמחור עסקיים במחירים ששיקפו יותר ציפיות אדירות.

     

    למשחק נסחפו אנליסטים עם ציפיות משלהם, יותר אופטימיות, והערכותיהם ניפחו את שווי השוק של החברות, ועודדו קרנות הון סיכון לשתף פעולה. ספקולציות של משקיעים יחידים יחד עם התהודה התקשורתית האמירו את ערך המניות אף מעבר לתחזיות האנליסטים ואילצו אותם לעדכן את המודלים שלהם, משום מה תמיד כלפי מעלה.

     

    בסחרחורת הזאת כיכבו שני אנליסטים, הנרי בלודג'ט ומארי מייקר. הראשון הריץ את מחיר מניות אמזון ב-1998 עד פי 8-10 ממחיר הנפקתן בשנה הקודמת. בלודג'ט ומקורביו לא הפסידו בהתפוצצות הבועה כעבור שנתיים כמו המשקיעים התמימים שהפכו אותו לגורו ואבדו את מכנסיהם. רשות ניירות ערך חשפה את הסוד כשתפסה את מחשבו האישי.

     

    במחשב נמצאו מיילים פרטיים של הגורו למקורביו עם המלצות לגבי שווי מניית אמזון שהיו הפוכות מהתחזיות האופטימיות שפרסם לקהל הרחב. הוא נעצר ונאשם בעבירות של תרמית בניירות ערך, אבל יצא בשן ועין בעסקת טיעון. בסך הכל נאסר עליו לחזור ולעסוק בייעוץ בניירות ערך.

     

    סוחרים בחלומות - ובלי קבלות

    אבל ב-1999, לפני שהתפוצצו הבועה ופרשת בלודג'ט, התעצם המסחר הספקולטיבי במניות של חברות הטכנולוגיה הרבות שהצמיח הגל החדש של האינטרנט. זה היה מסחר בחלומות בשווי מיליארדי דולרים, שפיברקו החברות בלי קבלות, אשר הכפיל את שוויין כל מספר חודשים ואפילו תוך שבועות ספורים.

     

    "האדרנלין זרם בשפע. ראיתי כיצד גם מנהלי בנקים להשקעות מהגדולים בעולם מקבלים החלטות לפי ניירות וקשרים שלא מתייחסים לפרמטרים של יעילות ותועלת כלכליות, אלא מהסוג הזר והמוזר לעולם הבנקאות שאמור להיות שמרני", הודה לימים סגן נשיא חברה בינלאומית אשר נסחפה למערבולת, בנתה חברות, קנתה חברות וגם סגרה אותן.


    וול סטריט. האדרנלין זרם בשפע (צילום: AP)

     

    הקריסה בבורסת נאסד"ק מחקה את ההון הפיקטיבי של רוב החברות. מוחשי היה רק ההון שהפסידו המשקיעים בהימורים על הסוסים האלה, אם לא ברחו בזמן. הוא רושש אם לא מחק כליל את חשבונות הבנק שלהם. "היתה אווירה של הפקרות, שחיתות וחזירות בלתי רגילות. מי שהיה בתוך זה נראה מטורף לגמרי", זוכר גם שוקי גלילי.

     

    מה היה הקש ששבר את גב הגמל במרס 2000? נראה שהמפולת החלה בעקבות גל מימושים של יודעי או מביני דבר וגם מקריים. גל מספיק גדול כדי להתחיל את אפקט הדומינו. המפולת גברה בחודשים הבאים וגלשה ל-2001. לא כולם מיהרו לברוח אם בגלל אנליסטים אופטימיים מרוב תסכול או כי התכחשו לאפשרות שהחגיגה נגמרה.

     

    את הגדרת ה"קזינו" לשוק מניות האינטרנט האמריקני, טבעו ראשונים לא אחרים מאשר האחים אנטוני ומיכאל פרקינס, המו"ל והעורך הראשי של "רד הרינג", ירחון ההיי-טק אשר עודד את מחול השדים. ספרם "בועת האינטרנט" היה תחזית מדויקת של המפולת. "רוב חברות האינטרנט יפלו", הם ניבאו ב-1999. כעבור שנה גם הירחון שלהם נמחק.

     

    העורך הכלכלי בשבועון "ביזנסוויק" פרסם בראשית 2000 את הספרון "שפל האינטרנט הבא". הוא ניבא לא רק את הקריסה הקרובה של נאסד"ק אלא גם משבר כלכלי בארה"ב ובעולם עם אבטלה ענקית, מיתון וירידה חדה ברמת החיים. הוא הגזים. נאסד"ק היתה אז זירת מסחר קטנה יחסית לגב החזק של אמריקה.

     

    הנפילה השפיעה מעט על מדד הדאו-ג'ונס, של מניות התעשייה בבורסת וול סטריט, שהוא הסיסמוגרף של כלכלת ארה"ב; גם אחרי שבחודש אחד נמחקו 2.5 טריליון דולר משווי השוק (הרשום) של חברות האינטרנט, ומיליוני עובדים של חברות ברחבי העולם איבדו את פרנסתם או אחוזים ניכרים משכרם.

     

    ההשפעה על ישראל

    על המשק הישראלי לא הייתה לפקיעת הבועה השפעה מיידית. בבורסת אחד-העם היו העסקים כרגיל. האינטרנט טרם כבש את השוק המקומי. קומץ המשקיעים בנאסד"ק יצאו בזמן. רק ענף ההיי-טק, הקטר המסתמן של המשק, עבר לאט למיתון. פוטרו 25 אלף מתוך 155 אלף עובדי החברות וקבלני השירותים. לנותרים קוצצו השכר וכל הפינוקים היקרים.

     

    "בימי הבועה עובדים בחרו לעבוד בחברה לפי השכר הגבוה יותר והאופציות אלא גם לפי המשרד המפואר שהוצע להם, צבע הריפוד ברכב הצמוד, רמת המסעדה לארוחות צהרים וערב, הטיסות במחלקת עסקים והחופשות במקומות האקזוטיים על פני הגלובוס", זוכר מנכ"ל לשעבר את החגיגה שהתחלפה בדאגה אישית קיומית לביטחון מקום העבודה.

     

    "יחסית עבר הכיווץ הזה בשלום", אומר פלוצקר. "לא היו כאן פשיטות רגל מצלצלות ולא נמצאו חברות ששיקרו ביודעין לבעלי המניות. ב-2002 כבר החלה חזרה לצמיחה". הוא הסתמך גם על ניסיונו של רו"ח יצחק פורר, אז יו"ר משרד רואי החשבון קוסט-פורר-גבאי והמבקר של מחצית תעשיית ההיי-טק.

     

    פורר מצא כי "הפיטורים וקיצוצי השכר סילקו את עודפי השומן מהגופים שנהפכו לרזים ושריריים. היו חברות שעשו קפיצת מדרגה. משקיעים זרים אהבו את ביקורת הספרים של החברות, השמרנית והמחמירה מאוד, שלא כמו האמריקנית. אף חברה לא רשמה הכנסות מדומיינות". הוא היה מודאג רק מהתייבשות מקורות המימון של חברות בוגרות וחדשות.

     

    דאגת רו"ח פורר חשפה את ההשלכה המשנית של משבר הבועה על המשק. המיתון בהיי-טק החריף את המשבר הכלכלי אשר נחת על המשק מאינתיפאדת אל-אקצה. היא פרצה בספטמבר 2000, כחצי שנה לאחר התפוצצות הבועה, וגרמה לתגובת שרשרת.

     

    ממשלת אהוד ברק נקלעה למשבר שדחה את אישור תקציב 2001 והביא מיד אחר-כך להתפטרות ברק ולהקמת ממשלת שרון הראשונה. המשק כבר סבל מאי הוודאות כתוצאה מההמתנה לתקציב שעיכבה סגירת עסקאות. בנוסף גרם המיתון בהיי-טק לירידה בייצוא המוצרים מ-15 מיליארד ל-10 מיליארד דולר - אובדן הכנסה של 5 מיליארד דולר.

     

    הירידה בהכנסות המדינה איימה על יציבות המשק והולידה את גזירות תקציב 2002, ואת תכנית ההבראה של שר האוצר בנימין נתניהו לאחר הבחירות לכנסת ב-2003. התכנית סיבכה את יחסי הממשלה וההסתדרות. לא מיד נענתה קריאת רו"ח פורר לנתניהו באותה שנה להציל את הבייבי שלו במסלול השקעות מיוחד להפשרת הקיפאון בהיי-טק.

     

    החששות מפני בועה חוזרת עלו בישראל ב-2005 ולאחרונה, עם כל גאות שהתפתחה בתהליך התאוששות הענף ממשבר הבועה. פרופ' משה צבירן, חוזר ומצנן את החוששים. צבירן הוא ראש התכנית לניהול טכנולוגיה ומערכות מידע בלימודי מנהל עסקים של אוניברסיטת תל-אביב. מומחיותו היא בתחומי השכר וההטבות בתעשיית ההיי-טק.

     

    בחודש שעבר הוא הנחה רב-שיח של 25 מנהלים בכירים במשק. הם שאלו אם הבועה חוזרת והוא ופרופ' צבירן לא סטה מתשובתו לאותה שאלה שניתנה בגאות הקודמת: "בשנים האחרונות ניכר אמנם שיפור בכל הקשור לשכר עובדי ההיי-טק אולם קצב השינויים ועוצמתם אינם מתקרבים לתסמיני הבועה.

     

    "תהליך הפיכת העולם לכפר גלובלי התחזק בשנים שחלפו. המשמעות היא שאם יתפתחו היום תנאי ביקוש קיצוניים לעובדים, שיביאו לסחרור ברמות השכר כמו שקרה בימי הבועה, סביר להניח שהחברות יקצצו בפעילותן בישראל ויעבירו עבודות למוקדי פיתוח בחו"ל, בעיקר לסין והודו שבהם כוח האדם יותר זול.

     

    "לבועה תרמו גיוסי ההון הקלים, היעדר פיקוח מספיק על ההוצאות והצורך להציג תוצאות מהירות. זה יצר ביקושים לכוח אדם מקצועי בחברות הסטארט-אפ ולהצעות שכר מפתות ללא הצדקה כלכלית. אחרי המשבר יותר עובדים מחליפים מקומות עבודה ובדרך רוצים לשפר את השכר והתנאים הנלווים. אצלנו, בגלל האיום על הביטחון התעסוקתי, יש היום יותר ריסון בדרישות השכר".

     

    האם גם אמריקה הפיקה את לקחי הבועה? לאו דווקא. אם לא מזמן הסתבך שוק ההון שלה במשבר הסאב-פריים שהתגלגל לעולם אחרי ריסוק מנגנוני ההגנה שנוצרו בעקבות מפולת הבורסה והבנקים של 1929. היום שואלים שם וגם אצלנו שמא אורבת בועה גם מאחורי הפייסבוק עם הדור שנולד לעידן של התעשרות קלה בהימורים ולא אוהב ללמוד מהעבר.

     

    לא כולם יוסי ורדי שחזה את נפלאות התקשורת הדיגיטלית עד העשור הבא, ועדיין מאמין כי "הכל ייעשה בצורה צנועה ואחראית מהתקופה המטורפת שקדמה לבועה, יישמר הגבול בין החיסרון ליתרון שהיה בה". הוא אומר, "הבועה בזבזה כסף רב אבל היתה כמו מנוע טורבו כשדחסה לתוך 4 שנים פעילות ותהליכים שהזמן הטבעי שלהם הוא 10-15 שנה".

     


    פורסם לראשונה 25/04/2011 17:56

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: אביגיל עוזי
    חמי פרס. "אנשים זקוקים לחלומות"
    צילום: אביגיל עוזי
    צילום: צביקה טישלר
    סבר פלוצקר. "ההשקעה בהיי-טק הייתה בוז לכלכלה"
    צילום: צביקה טישלר
    צילום: גבי מנשה
    שוקי גלילי. "הטירוף היה מוחלט"
    צילום: גבי מנשה
    מומלצים