האם יש דרך לעצור את התייקרות מוצרי החלב?

מסיבת שבועות כזאת לא נראתה כאן מעולם. כל כלי התקשורת מדברים בשבוע שעבר וגם השבוע על הקוטג' ואין פוליטיקאי שלא נדרש לנושא. גולשים, בלוגרים וטוקבקיסטים, פרשנים וח"כים זעקו כאיש אחד: הקוטג' יקר מדי וצריך להוזיל אותו.

במהלך השבוע, נזרקו לתקשורת לחלל המולטיספירה ולשיח הציבורי אלפי רעיונות והצעות להורדת מחירי מוצרי החלב. מה מכל אלה עשוי לפתור את הבעיה ולהוזיל את הזהב הלבן?

המשך החרם העממי על מוצרים יקרים

אחריות: הצרכנים עצמם, בהנחה שהם יכולים לאלץ את החברות ורשתות השיווק להוריד מחירים.

יתרונות: מסתבר שכאשר מדובר במאבק ממוקד על מוצר פופולרי אחד, מרד צרכנים עובד. מאז שהחל "מרד הקוטג'", יצאו רוב רשתות השיווק בשרשרת מבצעים והנחות, שהורידו את מחיר הקוטג' בשיעור ניכר. חלקן מוכרות את הקוטג' עוד יותר בזול מאשר לפני ההעלאה, ומבטיחות להמשיך במבצע במשך חודשים ארוכים.  

עופרה שטראוס כבר הודתה שהעלאת המחיר החדה הייתה טעות, וספק רב אם מישהו יעז להעלות את מחיר הקוטג' בשנה הקרובה. הצרכנים הוכיחו את כוחם ומה שעבד עם הקוטג' יכול לעבוד גם עם מוצרים נוספים.

חסרונות: מרד צרכנים אינו מזיק אבל יש לו מגבלות. בטווח הארוך, במאבק בין החברה והצרכן, הצרכן עלול למצמץ ראשון. לא ברור כמה זמן נזכור את מרד הקוטג' והאם הוא יתחדש בהעלאת המחירים הבאה.

הצרכנים יתקשו להחליט מה המוצר הבא שיוחרם. יש באזז ברשת שמדובר בגבינה לבנה, אבל היא פחות פופולרית מקוטג' ולא ברור אם היא תגרום לאותה מהומה. לא ברור איזה כיסוי תקשורתי יקבל החרם על המוצר ה-17 במספר והאם גם הוא יביא את רמי לוי להציע הנחות. קשה להאמין שניתן, בדרך כזאת, להוזיל את כל מוצרי החלב - אבל לא יזיק לנסות.

ויש בעיה נוספת: בטווח הארוך, די ברור ש"פסטיבל הקוטג'" לא הזיק לקידום המכירות של המוצר הזה, ולא ברור אם הפרסומת שקיבל לא תדחוף את היצרנים לייקר את הקוטג' יותר בעתיד.  

פטור ממע"מ על מוצרי חלב. 

אחריות: הממשלה, באישור הכנסת.

המצב כיום: במדינות רבות בעולם - גרמניה, שבדיה, רוסיה, ירדן וברזיל - יש מע"מ גבוה כמו בישראל אבל מוצרי המזון פטורים ממנו, בדומה לפטור ממע"מ על ירקות ופירות בישראל. בארץ אין פטור כזה ומוצרי חלב מחוייבים במע"מ.

יתרונות: ביטול המע"מ יוריד המחיר של כל מוצרי החלב בבת אחת ב-17%.

חסרונות: לא ברור מדוע לפטור דווקא את מוצרי החלב ולהשאיר את המע"מ על מוצרי יסוד חיוניים. כל פטור כזה מהווה קיצוץ בתקציב המדינה ויבוא על חשבון דברים אחרים. ובטווח הארוך, היצרנים עשויים להעלות מחירים ולגרוף לכיסם את רווחי הפטור.

החזרת הפיקוח על המחירים. 

באחריות: משרדי התמ"ת, החקלאות והאוצר.

המצב כיום: החלב, היוגורט, האשל, החמאה והגבינות הקשות נמצאים עדיין בפיקוח. עד 2007 חל פיקוח גם על הקוטג', הגבינה הלבנה ומוצרים נוספים, אך הוא הוסר - מה שגרם לזינוק מיידי של כ-40% במחיר. יש מי שדורשים להחזיר את הפיקוח על המוצרים הללו, ואולי גם להטיל פיקוח גם על מוצרים נוספים.

יתרונות: אם הפיקוח יוחזר, והממשלה תמצא ותקבע שהמחירים בפועל יקרים מדי, המחירים ירדו.

חסרונות: לממשלה אין קריטריונים ברורים לקבוע מה המחיר הראוי. היא עלולה להחזיר את הפיקוח אך להתיר ליצרנים להמשיך להעלות מחירים. חלק מהמוצרים שבפיקוח - כמו חמאה ולחם נמצאים בהתייקרות מתמדת, ולא מעט צרכנים שטוענים שלמרות הפיקוח, הם יקרים מדי.  

פיקוח אמור לקחת בחשבון את מחירי חומרי הגלם - המזון לפרות שמספקות את החלב, המים, הדלק והחשמל למחלבות - וכל אלה הולכים ומתייקרים.

היצרנים יטענו שקשה להם לעמוד בנטל ויאיימו להפסיק לייצר את המוצרים המפוקחים, כפי שעושות המאפיות כשהן דורשות להעלות את מחיר הלחם. אם הממשלה לא תיענה, היצרנים יפסיקו לייצר את המוצרים המפוקחים ובמקומם יספקו מוצרים דומים שאינם בפיקוח.

במשק שיש בו אלפי מוצרים, לא ברור מה ההצדקה לפקח על מוצר כזה או אחר. מדוע לא לפקח לא רק על הקוטג' אלא גם על מוצר פופולרי וטעים כמו גבינה בולגרית? ומה לגבי הגלידה, שכל אם עבריה קונה אותו לילדיה במאות שקלים, לתפארת הגזלנים?

ומדוע רק מוצרי חלב? הקוטג', וכל מוצר בודד אחר, הוא סעיף קטנטן בסל ההוצאות שלנו. מדוע לא לפקח על מחיר הפיצה, למשל? המלפפונים החמוצים? ומוצרים חיוניים אחרים, כמו נעליים ומשחת שיניים? ומה לגבי הדיור, שמשקלו בסל ההוצאות הוא הגבוה ביותר? והאם מישהו רוצה לחזור לימים האפלים של תקופת הצנע, כשכל המוצרים היו בפיקוח - חוץ מאשר בשוק השחור?

ובכל מקרה: ממשלה בראשות בנימין נתניהו לא תאמץ פתרון כזה. לנתניהו קל יותר לחלק את ירושלים מלהחזיר פיקוח מחירים שכבר הוסר. אצלו, זה פשוט לא יקרה.

הכנסת שוק החלב לפיקוח רשות ההגבלים העסקיים 

אחריות: הממשלה, באישור הכנסת.

המצב כיום: חוק ההגבלים העסקיים, שנועד למנוע הקמת קרטלים ולפקח על מונופלים, אינו חל כיום על יצרני החלב. הממשלה הכינה חוק לתיקון המעוות, שכבר עברה בקריאה ראשונה.

יתרונות: ייתכן מאוד שתנובה תוכרז כמונופול, והממונה יוכל למנוע ממנה לרכוש מחלבות מתחרות ולגדול, ולפקח על מחירי המוצרים שלה - מה שיקשה גם עליה וגם על המתחרים להעלות מחירים.

חסרונות: כמו בפיקוח על מחירים.

סיבסוד

באחריות: הממשלה, בהתאם להחלטות הכנסת. הרעיון הוא שהממשלה תפקח על המחירים, ובמקביל, תפצה את הרפתנים והמחלבות על עלות הפיקוח. 

המצב בפועל: החלב מסובסד במדינות רבות, מהאיחוד האירופי ועד מדינות ערב. בישראל היה קיים סבסוד כזה עד תחילת שנות ה-80', ובוטל כמעט כולו, וסבסוד מוצרי החלב בוטל לגמריי. חברות המזון נאלצות היום לסבסד את הרפתנים ולרכוש מהם חלב במחיר נקוב ("מחיר המטרה") ולא פחות, אך הממשלה אינה משתתפת בסבסוד. 

יתרונות: המחירים ירדו ויישארו נמוכים.

חסרונות: סיבסוד אינו בריא למשק. הממשלה תצטרך לממן אותו, וההוצאה תלך ותגדל ככל שמחירי חומרי הגלם יעלו. הנסיון מישראל ומחו"ל מראה שחברות נוטות לנצל סבסוד לרעה ולגרוף רווחים לכיסן. באופן תיאורטי, ניתן לסבסד את החברות באופן מותנה רק במקרה של הפסדים, אך קשה לבצע התניה כזאת, והיא עלולה לגרום גם לחוסר יעילות ולהביא אותן לשלם משכורות עתק כדי לא לרשום רווחים.

לא ברור גם מה ההצדקה המוסרית והחברתית לסבסוד מוצרי החלב: הוא לא יעצור את האינפלציה, לא באמת יעזור למעמד הביניים לגמור את החודש, ובוודאי שלא יעלה אף משפחה מעל קו העוני. מדובר בצ'ופר לכל הצרכנים - עשירים ועניים - על חשבון משלם המסים, שלא בטוח שהוא אוהב קוטג' ולא ברור מדוע עליו לממן את הקוטג' של זולתו, ומי שירוויח ממנו יותר מכל הם בעלי חברות המזון.

הקמת מחלבה ממשלתית 

אחריות: הממשלה, באמצעות חברה ממשלתית שתקום לשם כך, באישור הכנסת.

המצב בפועל: בישראל, וברוב המדינות האחרות, אין מחלבות כאלה. מחלבות ממשלתיות פעלו במדינות קומוניסטיות כמו ברית המועצות, ונוהלו באופן גרוע ובלתי יעיל. תנובה התנהלה עד 2007 כקואופרטיב שהיה שייך למושבים ולקיבוצים, ובעבר נחשבה לעמותה ולא חילקה רווחים לבעלים, אך כיום היא חברה מסחרית לכל דבר.

יתרונות: חברה ממשלתית לא אמורה להרוויח, ולכאורה, ניתן יהיה לצפות שתמכור בזול.

חסרונות: הנסיון מראה שמפעלים ממשלתיים נוטים להיות בלתי יעילים, לטפח ועדים חזקים, לשלם שכר גבוה ולהפסיד כסף על חשבון הקופה הציבורית. הכלכלנים חלוקים ביניהם אם הממשלה צריכה להחזיק בידיה תשתיות, כמו חשמל והפקת גז, אבל כמעט כולם מסכימים שלא כדאי שהיא תייצר מוצרים שניתן לרכוש בשוק החופשי והתחרותי.

סביר להניח שמחלבה ממשלתית תמכור במחירים של המחלבות הפרטיות, אם לא יקר מהן. לממשלה תהיה לגיטימציה לפקח על המחירים, אבל בשביל להטיל פיקוח לא צריך להקים מחלבה ממשלתית חדשה. מלבד זאת: מישהו באמת מסוגל לדמיין את נתניהו מקים אותה?

התרת ייבוא מוצרי חלב 

אחריות: המכס והמע"מ ומשרדי התמ"ת והחקלאות.

המצב כיום: צו החלב מגביל ייצור וייבוא של מוצרי חלב לפי מכסות ממשלתיות. הממשלה מקמצת במכסות לייבוא, ולחלק מהמוצרים - כמו החלב עצמו והגבינות הלבנות - אין מכסות ייבוא בכלל. גם אלה שמקבלים מכסות, כמו יבואני החמאה והגבינות הקשות - משלמים מכסים גבוהים. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הורה לשרי התמ"ת והחקלאות להקל את הייבוא והוא מצפה שהם יגדילו את המכסות ויורידו מכס.

יתרונות: תומכי הייבוא טוענים שמוצרי החלב בישראל יקרים במיוחד בגלל הקושי לייבא, ושייבוא יוזיל אותם.

חסרונות: ההנחה שייבוא יוריד מחירים היא בעייתית, בלשון המעטה. ירקות ופירות לישראל מיובאים לישראל באופן חלקי, אבל בהשוואה בינלאומית - הם דווקא זולים מאוד, ואילו מוצרים רבים שמיובאים לארץ בחופשיות הם יקרים. 

הגבינות הקשות המיובאות לישראל כיום הן יקרות בטירוף, אם כי ייתכן שהסיבה לכך היא המכס הגבוה; מוצרי החלב בישראל יקרים מאוד ביחס לשכר הממוצע, אבל במונחים נומינליים הם נמכרים במחיר דומה לממוצע בעולם המערבי, ולא בטוח שחברות זרות ימכרו את בארץ במחיר נמוך ממה שהן מוכרות בחו"ל; כמובן שניתן לייבא חלב ממדינות זולות באמת, כמו הודו, סין או מולדביה. אבל הסיכון הרפואי בכך כה גדול, שהוא מאפיל על החיסכון הכספי.

כך או כך, גם אם כל הטיעונים הללו אינם נכונים, והייבוא כן יכול להוריד את המחירים - ניתן לסמוך על שר התמ"ת, שלום שמחון, מושבניק ויקיר החקלאים - שהוא יעשה הכל כדי שזה לא יקרה.

העלאת שכר שתוריד את המחיר הריאלי

אחריות: הכנסת אחראית לקבוע את גובה הקצבאות ושכר המינימום, ואלה משפיעים על כלל השכר בשכבות החלשות; שכר העובדים המבוססים יותר נקבע במו"מ בין המעסיקים לעובדים ולוועדים. אם האינפלציה מגיעה ל-7% בשנה, הממשלה יכולה לחייב את המעסיקים לשלם תוספת יוקר של 6%.

המצב בפועל: הממשלה מטרפדת כבר חמש שנים יוזמה להעלאת שכר המינימום ל-4,600 שקל לחודש; הקצבאות לא עלו ריאלית כבר יותר מעשור; השכר במגזר הציבורי נמצא במגמת עלייה, עקב גל שביתות ועיצומים; שכר העובדים ממעמד הביניים במגזר הפרטי רשם בשנים האחרונות עליות קלות, אבל גל ההתייקרויות האחרון כמעט מחק אותו - אבל לא ברמה שמצדיקה תוספת יוקר.

יתרונות: רוב הצרכנים עובדים, והעלאת שכר תקל על חייהם יותר מהורדת מחירים - בעיקר לאלה שמשתכרים שכר נמוך. אם צרכן מוציא על מוצרי חלב 2% משכרו, ושכרו עולה ב-2% ניתן לומר שהוא ירוויח מהעלאת השכר כמו מהורדת מחירי מוצרי החלב ב-100%.

העלאת שכר תסייע גם לעובדים שלא אוהבים קוטג' מוצר כזה או אחר, שיוכלו לבחור על מה להוציא את כספם, ותשאיר את המחירים בידי המנגנון הבריא של חוקי ההיצע והביקוש. 

חסרונות: חלק מהמעסיקים - בעיקר בעסקים קטנים ובמפעלי טקסטיל - טוענים שאם יאלצו להעלות שכר, הם ייקלעו להפסדים ויאלצו לפטר עובדים. העלאת שכר עשויה להאיץ את עליית המחירים, ומתנגדיה טוענים שהיא עלולה לדחוף את המשק לסחרור אינפלציוני. ובכל מקרה: המעסיקים ימשיכו לקמץ בשכר, בדיוק כמו שהיצרנים ימשיכו להעלות מחירים. למה? כי הם יכולים.