רוצים דתיים בצבא? תתחשבו
תנו לחיילים הדתיים לצאת בזמן שירת נשים. שידירו את עצמם. אחרת עוד נמצא את עצמנו בהחלטה גורפת שחיילות לא ישירו כלל, או שדתיים לא יתגייסו לצבא. אם צה"ל התאים את עצמו לאליס מילר, הוא יכול להתאים את עצמו גם לדתיים
על פי סקרים שונים שנערכו בישראל, כל אדם שלישי היה חשוף בעבר או ייחשף בעתיד להטרדה מינית מכל סוג שהוא, וכל אישה הוטרדה או עתידה להיות מוטרדת לפחות פעם אחת בחייה.
לכן הרעיון של חברות נפרדות אינו רע כל-כך, כל עוד הוא מתקיים מבחירה, ומתנהל ללא אפליה או השפלה של צד אחד כלפי האחר. אי-אפשר להתעלם מהיתרונות שיש בהפרדה המגדרית, כולנו חשים לעתים בנוח יותר כאשר אנו בחברת בני מיננו, וזאת בלי קשר לדת ולמגדר.
עוד בערוץ היהדות - קראו:
-
נשים, אל תתרמו איברים/ רוחמה וייס
- הרב לבנון: ייהרג - ואל יישמע שירת נשים
- השולחן הערוך והנטוש של הדתיים/ ד"ר גבי ברזילי
על כן יתכבדו נא הגברים שחוששים ליצרם, ולא בוטחים בכוחם לרסנו מול נוכחות של נשים, פניהן וקולן, ויבדילו עצמם מן החברה. כבר אמרו בתלמוד שמי שתקף עליו יצרו, "ילבש שחורים וילך לעיר אחרת". שימו לב! הוא ילך לעיר אחרת, ולא מושא הפיתוי שלו.
החיילים יצאו - והשירה המשיכה
"היבדלות" היא גזירה שאדם גוזר על עצמו, ולא על הציבור או החברה שבתוכם הוא חי. כך נהגה במשך שנים החברה החרדית, שהקימה חומות הגנה מכל מה שייצג את המודרנה. מנגד, החברה הכללית קיבלה את הדרישה "להתחשב ברגשות דתיים" ולא התערבה, כל עוד ההיבדלות הייתה מכוונת פנימה.
החלטתם של החיילים הדתיים שקמו ויצאו מפני שלא רצו לשמוע שירת נשים, היא דוגמה לכך. על פי תפיסת עולמם (ומבלי להיכנס לוויכוח נוקב עמה), שירת נשים אסורה. במקום לחולל מהומה ולדרוש את השתקת הנשים, הם גזרו על עצמם לצאת. זהו מעשה סביר והגון, וחבל שבכל זאת חולל מהומה שלא בטובתם.
דווקא הצבא, כארגון היררכי לא דמוקרטי, מחויב לאפשר לחיילים להימנע מלקחת חלק בפעילות לא ביטחונית שנוגדת את אמונתם. סוגיית שירת הנשים איננה נוגעת לשאלת דתיותו של הצבא. להפך, אי הסדרת תחום התרבות לדתיים בצבא יכול לפעול דווקא כבומרנג, ולהתגלגל בהמשך להחלטה גורפת שחיילות לא ישירו בכלל. אז כבר נוכל לדבר על הקצנה דתית ועל הדרת נשים בלתי נסבלת.
יותר מכך, אם המחאה כנגד הדרת נשים במרחב הציבורי תמנע את גיוס החרדים, הרי שהחמצנו אף את מטרת המחאה עצמה. ההשתתפות האזרחית בצבא היא בעלת ערך רב במדינה דמוקרטית, ובפרט בקרב ציבור שאינו אמון על ערכי הדמוקרטיה. כחברה עלינו לשאוף שכל אזרח ייטול חלק בזכויות ובחובות של המדינה, ולשם כך עלינו לאפשר לכל אזרח זכויות בסיסיות כמו הזכות לביטוי עצמי והזכות לדת ולחופש מדת.
אליס מילר כמשל
כשעלתה לדיון סוגיית אליס מילר בשאלת גיוס נשים למערך הלוחם, טענה המדינה כי התועלת בגיוס נשים כטייסות איננו משתווה לעלויות ולמאמץ הכרוך בהכשרתן ובהחזקתן, וכי הריונות ולידות בעתיד ימנעו מהן לתרום כמו גברים בשירות מתמשך ובמילואים ארוכים, כמו גם הצורך במשאבים תקציביים ולוגיסטיים לקליטת החיילות עבור התקנת חדרי שירותים ומקלחות נפרדים, ועוד.
בג"ץ החליט ברוב דעות כי ערך השוויון גובר על שיקולים אחרים, וחייב את הצבא להיערך בהתאם – גם אם המחיר הכלכלי גבוה – כדי לאפשר לחיילות לשרת כטייסות. במילים אחרות, בג"ץ דרש מצה"ל לעשות כל מאמץ כדי לשלב נשים במערך הלוחם.
באותה מידה נדרש צה"ל לעשות מאמצים לקבל אל שורותיו חיילים בעלי השקפות שונות, ולהכיל את הריבוי והשונוּת בתוכו. לכבד רגשות דתיים, גם אם אלו מופרכים בעיניו, ולאפשר להם להתאים את עצמם לסביבה הצה"לית - ובלבד שלא ידרשו להתאים את הצבא אליהם, ולהחיל את דרישותיהם על הכלל. כל עוד נשמר העיקרון של הדרה עצמית מרצון – יש מקום לגמישות.
- הכותבת היא מנהלת ארגון "מבוי סתום"
לפנייה לכתב/ת 
