שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    ציון 100 בכלכלה וחברה. למען חברה צודקת
    באוקטובר 2006 פורסם המאמר הראשון של המכללה החברתית-כלכלית. מאז, עלו 99 מאמרים נוספים ששפכו אור, התריעו, ומעל לכל פעלו להרחבת הדיון והמאבק למען צדק חברתי. בתקווה לחברה שיוויונית וצודקת יותר עוד לפני השיעור ה-200

    בראשית שנות ה-2000 עברה ישראל שלב דרמטי בתהליך הניאו-ליברליזציה של החברה והכלכלה. באותן שנים התפתחה המדיניות של צמצום מעורבות ואחריות המדינה והגדלת הפערים החברתיים-כלכליים. בחסות המיתון העמוק אליו שקעה הכלכלה הישראלית בעקבות האינתיפאדה השנייה, הובילה ממשלת ישראל שורה של "רפורמות" קיצוניות, שתוצאות השפעתן המתמשכת הביאו מאות אלפי ישראלים לצאת בקיץ האחרון להפגנות שטרם נראו כמותן בישראל.

     

    בשנים 2002-2004 הובילה ממשלתו של אריאל שרון, בניצוחם של שרי האוצר דאז, סילבן שלום ובנימין נתניהו, מדיניות שעיקריה הם: צמצמום תקציבים וקצבאות, מדיניות מיסוי רגרסיבית, והפרטה נרחבת, תוך פגיעה חריפה בתנאי העבודה בישראל. מדיניות זו הייתה שיאו של מהפך תודעתי-אידאולוגי שעברה מדינת ישראל החל משנות ה-70 המאוחרות. ממדינה הגובה מיסים ישירים גבוהים יחסית ומספקת תמורתם שירותים אוניברסאליים, למדינה שגובה פחות מיסים אך גם מספקת שירותים פחותים בכמות ובאיכות ושולחת את אזרחיה לקנות שירותים באופן פרטי בהתאם ליכולתם הכלכלית האישית, תוך הגברת אי-השוויון.

     

    באותן שנים קיצצה המדינה את כח האדם והשכר במגזר הציבורי; קיצצה בקצבאות ובתנאי הזכאות לקצבאות - תוך החלת בדיקות משפילות לקשישים ונכים לצורך הוכחת זכאותם; קיצצה מעל מיליארד שקלים מתקציב החינוך, וכמוהו מיתר התקציבים החברתיים; העלתה באופן חד את המע"מ, שהוא מס רגרסיבי אשר כל אדם נדרש לשלמו באחוז זהה, ללא קשר ליכולתו הכלכלית; ובמקביל חילקה הטבות מס לבעלי הכנסות גבוהות ולמעסיקים (ראו דו"ח מרכז אדוה, "שנים שחורות").

     

    הדיון החברתי הפך לנחלת ההמונים. שדרות רוטשילד, קיץ 2011 (צילום: בן קלמר) (צילום: בן קלמר)
    הדיון החברתי הפך לנחלת ההמונים. שדרות רוטשילד, קיץ 2011(צילום: בן קלמר)

     

    מדיניות זו הובילה כבר באותן שנים למחאות מסוימות, שבין הידועות שבהן הייתה הצעדה של ויקי קנפו, אם במשפחה חד-הורית, ממצפה רמון לירושלים. אך באותן שנים נהנתה המדיניות הכלכלית של ממשלת ישראל מתמיכה גלויה ותמיכה בשתיקה של חלקים נכבדים מהאקדמיה, התקשורת וקהילת היוצרים הישראלית. לאור, מתוך ובתוך מציאות זו, קמה בשנת 2004 המכללה החברתית-כלכלית, במטרה לעורר בישראל דיון ציבורי מושכל בנושאי כלכלה וחברה. התובנות שעמדו בבסיס המהלך היו כי השיח החברתי-כלכלי בישראל נעדר ביקורת והיא חסרה בדיון הציבורי, וכי כלכלה היא שפה שאינה מיועדת רק למומחים אלא אמורה להיות נחלת הכל.

     

    כחלק ממהלך זה, נוצר לפני חמש שנים הקשר בין המכללה הכלכלית-חברתית לערוץ מעורבות של אתר ynet. בערוץ זה פורסמו בחמש השנים האחרונות 100 מאמרים, המסכמים 100 הרצאות שונות. המאמרים נכתבו על-ידי מיטב המרצים והחוקרים של המכללה, הבאים ממבחר של האוניברסיטאות והמכללות בישראל, ומתוך שורות הארגונים החברתיים. כדרכם של הקורסים במכללה, המאמרים בערוץ המעורבות של ynet סקרו טווח רחב של נושאים המתקשרים לממשקים בין כלכלה, חברה ופוליטיקה.

     

    המאמר הראשון, שכתב ד"ר אפרים דוידי באוקטובר 2006, עסק בחוק ההסדרים; במאמר הרביעי כבר סקר ד"ר עמי וטורי את מאפייני מדינת הרווחה הסקנדינבית; ובמאמר השישי כתב עו"ד אביב וסרמן על המאבק נגד הפרטת בתי הסוהר. כבר במאמר הבא עלה לראשונה הנושא הסביבתי בהקשרו הכלכלי, במאמרם של ד"ר שחר דולב ודרור רשף. בשיעור 20 כתב ד"ר דני פילק מאוניברסיטת בן-גוריון על הפרטה ומסחור של מערכת הבריאות בישראל. ארבע וחצי שנים לפני מאבק

     המתמחים כתב פילק כי, "המוסדות הציבוריים, בתי חולים וקופות החולים מתחילים להתנהג כמיזמים עסקיים. תהליך זה לא בא לידי ביטוי רק בשיטת תמחור השירותים אלא גם באופן ניהולם, ביחסי העבודה ובשילוב יוזמות פרטיות במערכת הציבורית".

     

    מאז הלך והתפתח הערוץ לאחד המאגרים הייחודיים והמרתקים, הנגישים לציבור הרחב, של מאמרים בעברית בנושאים כלכלים-חברתיים.

     

    בשיעור 12 תיאר ג'קי אדרי את פעילותו למען עובדי הקבלן, בעקבות הסרט 'זהב לבן, עבודה שחורה': "בלי להתכונן, לאחר פיטוריי ממפעלי ים המלח מצאתי את עצמי יוצא למסע חברתי. חרשתי את הארץ לאורכה ולרוחבה, דיברתי עם סטודנטים, תלמידים, בני-נוער ופעילים. ידעתי שזוהי שליחות למען עובדי הקבלן, עשרות אלפי אנשים שקופים הנעשקים בידי מעסיקים הרואים בהם עבדים ולא עובדים."

     

    בשיעור 23 ניתוח ד"ר אמיר פז-פוקס את האידיאולוגיות והרציונל העומדים מאחורי תכניות למאבק באבטלה כדוגמת תכנית ויסקונסין שמאז בוטלה. בשיעור 29 כתבה יהודית אופנהיימר על הגורמים וההשפעות של תהליך "הפמיניזציה של העוני", התהליך הגלובאלי בו יותר ויותר מהעניים הן עניות. בשיעור 43 כתב ד"ר ניר מיכאלי על תהליכי הפירוק של מערכת החינוך, והיווצרותם של זרמים חינוכיים עצמאיים, המתרחקים ממערכת החינוך הממלכתית תוך הישענות על תקצוב ציבורי, ובשיעור 68 כתבה ד"ר שני בר-און על אחריות המדינה למפעלים בפריפריה. כן נבחנו לעומק נושאים כמשק החלב, הכפרים הבדווים הבלתי מוכרים, תכנון עירוני בר-קיימא, תרבות הצריכה, הפוליטיזציה של הארכיאולוגיה בירושלים, תיאומוניטריזם, ועוד.

     

    כך, כבר באוקטובר 2007 התריעה ד"ר אמילי סילברמן על גוויעת הדיור הציבורי. "ב-20 השנים האחרונות", כתבה סילברמן, "הזכות לדיור בישראל עברה שינוי משמעותי. בעוד שבעבר למעלה מ-40% מכלל האוכלוסייה התגוררה בדיור ציבורי - זכות לה כל מהגר יהודי היה זכאי - כיום רשימת ההמתנה לדיור זה במרכז הארץ מגיעה לכ-50,000 איש. מאז גל העלייה של ראשית שנות ה-90' כמעט ולא נבנו דירות כאלה בגבולות הקו הירוק, ואילו ביישובים הערביים הן לא נבנו מעולם. בעוד שבעבר נהנו דיירים מוגנים מהבטחת מגורים לאורך זמן, ובתי המשפט כמעט ולא פינו אדם מביתו בשל פיגור בתשלומי המשכנתה, כיום מאות דיירים מוגנים בעכו, יפו, לוד וחיפה עומדים בפני פינוי מדירותיהם - ומאות, אם לא אלפי משפחות, קיבלו צווי הוצאה לפועל בשל אי עמידה בהחזרי המשכנתאות".

     

    ובשיעור 94, מעט לפני שדפני ליף עברה לגור באוהל בשד' רוטשילד והציתה את המחאה החברתית של הקיץ האחרון, כתב אמנון פורטוגלי, כי "בשנים האחרונות, ובעיקר מאז המשבר של 2008, הדוקטרינה הניאו-ליברלית השלטת בארה"ב, בריטניה ובישראל עוברת למול עיננו מטמורפוזה. מתפיסה כלכלית הדוגלת בשוק חופשי, הפרטה, ודה-רגולציה, שמטרתה המוצהרת היא טובת הכלל, למערכת המעבירה את העושר מרוב האזרחים לאלפיון העליון, לאליטות הפיננסיות. מממשלה הדואגת לכלל האזרחים לממשלה של בעלי ההון והתאגידים, על ידיהם, ועבורם. המוטו החדש פשוט: חובות יש לכבד, למעט כאשר הכסף מגיע לעובדים ולאזרחים מהממשל ומהתאגידים".

     

    תרומתם המצטברת של המאמרים אינה רק בהעשרת הידע וההבנה של הציבור הישראלי אודות התהליכים הכלכליים-חברתיים שהמדינה עברה בשנים האחרונות, אלא גם בהעשרת מושג "הצדק החברתי" בתוכן מעשי. עיון בשיעורים, שהתגבשו כבר, לאחר חמש שנים ומאה מאמרים, לכלל תכנית לימוד מקיפה למבקש להבין מאין באנו, היכן אנו נמצאים ואנה אנו הולכים, מבחינה חברתית-כלכלית. יש בהם יותר מבסיס לניתוח מעמיק יותר של השינויים המתבקשים במדיניות החברתית-כלכלית בישראל, בכדי ליצור כאן חברה צודקת יותר.

     

     

    • הכותב גיא פדה הוא דוקטורנט בביה"ס למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה, פעיל, מרצה וחבר הועד המנהל של המכללה החברתית-כלכלית.

    • המכללה החברתית-כלכלית מונעת בידי פעילים ואנשי אקדמיה המלמדים בה בהתנדבות, ופועלת כדי להקנות לתלמידים בכל הארץ ידע ביקורתי ותיאורטי על החברה הישראלית - לצד כלים מעשיים לשינוי חברתי. המדור מגיש שיעורים מתוך תוכנית הלימודים של המכללה.
    • לכל השיעורים לחצו כאן .

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    רוח טובה
    יד שרה
    כיתבו לנו
    מומלצים