שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    גבעת תום ותומר: הילד ששתל עץ בגן שיָקוּם לזכרו

    כשתומר קידר היה בן 5 הוא שתל עץ בגבעה ליד קיבוץ נגבה. בגיל 21 נפל באסון המסוקים. שנה לאחר מכן, המשיך אביו לטפח את הגבעה לזכרו ולזכר שאר הרוגי האסון, שבינתיים הפכה לגן בוטני שמטיילים רבים פוקדים אותו ונזכרים בא"י הישנה והטובה

    "אני חולם על גן זיכרון ציוני, חינוכי ואקולוגי לזכרם של 73 נופלי אסון המסוקים שתומי היה אחד מהם. את הגן אנו מקימים בתחושה שארץ ישראל שתומי שלנו חיפש, וארץ ישראל שמאות אלפים מאזרחיה מבקשים אחריה, הולכת ונמוגה".

                                                                     (יואב קידר, קיבוץ נגבה)

     

     

    זהו סיפור על רעוּת, טבע, אהבה בלתי נגמרת לארץ ישראל וכאב גדול ששזור באופטימיות בלתי נתפסת.

     

    היום, בדיוק לפני 15 שנה, התנגשו שני מסוקי יסעור מעל עמק החולה שבצפון, והתרסקו מעל קיבוץ דפנה ומושב שאר ישוב הסמוך. הטרגדיה הקשה, שלימים נודעה כ"אסון המסוקים", התרחשה ב-4 בפברואר 1997 ובה נפלו 73 לוחמי צה"ל שהיו בדרכם ללבנון.  

     

    בין הנופלים, היה גם תומר קידר מקיבוץ נגבה ותום כיתאין מקיבוץ שובל (לימים עברה המשפחה לנווה שלום) - צמד חברים שהכיר כבר מימי התיכון ב"צפית" שבכפר מנחם. שניהם היו חיילים בפלוגת ההנדסה של חטיבת הנח"ל ומצאו את מותם בגיל 21.

    טבע באמצע ארץ ישראל. הכביש המוביל לגבעת תום ותומר (צילום: זיו ריינשטיין) (צילום: זיו ריינשטיין)
    טבע באמצע ארץ ישראל. הכביש המוביל לגבעת תום ותומר(צילום: זיו ריינשטיין)

     

    גן עם ביטוי לכל צמחי ארץ ישראל

    כבר ב-1980, כשתומר היה בן 5 לערך, שתל הזאטוט הקטן את העץ הראשון שלו בגבעה קטנה סמוך לקיבוץ. 17 שנה לאחר מכן ושנה אחרי האסון, החליט אביו, יואב קידר, להגשים חלום ישן להקמת גן שבו יהיה ביטוי לכל צמחי הארץ, ובהיעדר אנדרטת הנצחה לנופלים באותם ימים החליט להקדיש את הגן לזכר נופלי האסון ולשימוש ציבור המטיילים.

     

    גם בועז ודניאלה כיתאין, הוריו של תום, חיפשו דרך להנציח את בנם. כשיואב סיפר להם על הגן שהוא עומד להקים, היה זה אך טבעי מבחינתם לקרוא לפינת הזיכרון על שם שני החברים הטובים. עם הזמן הצטרפו הורים נוספים של חללי האסון ליוזמת הקמת גן ההנצחה. רק ב-2008 נחנכה האנדרטה הרשמית לחללי אסון המסוקים במושב שאר ישוב.

     

    "בשבריר שנייה נגמר לך העתיד, ומה שנשאר הם הזכרונות הנפלאים ממך, מאישיותך המיוחדת ומפועלך"

                                                                    (חגית כותבת לבנה, תומר)

     

    פינת הזיכרון של שני החברים הטובים בגן (צילום: זיו ריינשטיין) (צילום: זיו ריינשטיין)
    פינת הזיכרון של שני החברים הטובים בגן(צילום: זיו ריינשטיין)

     

    "הטיולים היו חלק מחייו"

    אני יושב בביתם של חגית ויואב קידר בקיבוץ נגבה. הגשם לא מפסיק לרדת אבל בפנים אווירה חמה של בית ישראלי, כזה עם תה ועוגיות, נעלי בית חמות ונוסטלגיה שמציפה את הסלון. יואב, שעבר לפני שלוש שנים אירוע מוחי, מתיישב באיטיות על הספה ומחייך אלי חיוך חם.

     

    על קירות הסלון שמסביבי תמונות של תומר מאירועים שונים בחייו, באחת מהן הוא לבוש בטי-שירט של היחידה. תוך כדי, שולפת חגית את הספר שהיא ומשפחתה הכינו לזכרו של בנה. "תומר היה מתחבר לגן", היא אומרת, "כי יש בו את ארץ ישראל שמאוד אהב. הטיולים היו חלק מחייו".

     

    ואכן בגן הבוטני ישנם עשרות סוגי צמחים, עצים ופרחים שליקט יואב לאורך השנים ושתל בשביל שבו מסיירים המבקרים לצלילי שיר "הרעות" שבוקע לפתע. בין פריחת הרתמים הלבנה לעצי השיטה והנרקיסים הריחניים, צצות 14 מצבות אבן שעליהן חרוטים שמות הנופלים ויחידותיהם, המעוטרות בציטוטים מהתנ"ך.

     

    בין הצמחייה הענפה, צצות ציטטות מהתנ"ך. השביל בגן הבוטני (צילום: זיו ריינשטיין) (צילום: זיו ריינשטיין)
    בין הצמחייה הענפה, צצות ציטטות מהתנ"ך. השביל בגן הבוטני(צילום: זיו ריינשטיין)

     

    "מה אתה יכול לעשות למען הגן?"

    תוך כדי שחגית מחליפה סרטים על תומר בדי.וי.די, מספר לי יואב על התהליך הסיזיפי של הקמת הגן, שעדיין לא הסתיים. "כל דבר בגן זה פרוייקט", הוא אומר ונאנח עם חיוך על פניו, "בשביל לחפש את האבן שממנה עשויות המצבות, סיירתי באין ספור מחצבות ורק ליד קיבוץ יפתח בצפון מצאתי את מה שרציתי".

     

    כמעט כל הצמחים, הספסלים, האבנים המסותתות ושאר פריטים בגן נתרמו על ידי גופים ואנשים שונים, ביניהם קק"ל וחברת החשמל. "את כל מי שאני פוגש בגן או דרך חברים, אני שואל: 'מה אתה יכול לעשות למען הגן?'", אומר יואב, שרק בכדי לשנע את המצבות מהצפון, היה צריך לגייס בהתנדבות מנוף שיעמיס את האבנים הכבדות ומוביל טנקים שיסיע אותן לנגבה. כשהאבנים כבר הגיעו, יצר יואב קשר עם כל אחת מ-72 המשפחות. "רציתי שליד כל שם יהיה כתוב משהו אישי, כינוי חיבה, משהו שאהב", הוא מסביר.

     

    למשל, ליד שמו של צפריר צף שובל ז"ל כתוב "כותב שירים", וליד שמו של אילן לנצ'יצקי מקרית חיים חרוט "אוהד הפועל חיפה".

     

    "כמה נורא לחשוב, שממש באותו זמן יצאו מביתם 72 נהדרים אחרים עם חיוך מרצד בעיניים"

                                                           (מתוך מכתב שיואב כתב לתומר)

     

     

    שמות הנופלים חקוקים לפי היחידות. אחת מ-14 המצבות  (צילום: זיו ריינשטיין) (צילום: זיו ריינשטיין)
    שמות הנופלים חקוקים לפי היחידות. אחת מ-14 המצבות (צילום: זיו ריינשטיין)

     

    "ארץ שנתנו לה אוהביה כל אשר יכלו לתת"

    הכניסה לגן מקבלת את פניי בעמוד חשמל בצבע תכלת, המתנשא לגובה של 64 מטרים. יואב מספר שלא היה מנוס מלהעמיד שם את העמוד, לאחר הקמת הגן, כיוו שהוא חלק מקו המתח המספק חשמל לישובי הר חברון. הוא פנה במכתב לרפי פלד, מנכ"ל חברת החשמל דאז, בבקשה "מוזרה", לדבריו: "לשפץ" מעט את העמוד שנראה כאילו תקוע משום מקום.

     

    "רפי אמר לי שזה היה המכתב הכי מרגש שהוא אי פעם קיבל, ולכן נענה לבקשה", נזכר יואב בתחושת גאווה. הוחלט שהעמוד יהיה עגול, וייצבע כך שיהיה חלק מהגן. פלד, שהוא אמן חובב, צִיֵּר מספר שבלונות של יונים ויואב בחר את הדוגמה האהובה עליו.

     

    אך בשביל לצבוע את כל העמוד היה נדרש להפסיק את הזרם למספר שעות, כיוון שהצַבָּעִים התחשמלו ככל שעלו לאורך העמוד. באחד מימי שישי, כשהמפעלים באזור לא עבדו, סיימו את מלאכת הצביעה המסובכת, ועל העמוד ניתן לראות כיום 73 יונים לבנות מצויירות לזכר 73 הנופלים, ובבסיס העמוד משפט משירו של נתן יונתן: "ארץ שנתנו לה אוהביה כל אשר יכלו לתת".

     

    "ארץ שמתקו לה רגביה, ומלוחים כבכי כל חופיה, שנתנו לה אוהביה, כל אשר יכלו לתת"

                                                           (מתוך "שיר ארץ", מילים: נתן יונתן)

     

    מקבל את המבקרים בכניסה לגן. עמוד החשמל הכחלחל (צילום: זיו ריינשטיין) (צילום: זיו ריינשטיין)
    מקבל את המבקרים בכניסה לגן. עמוד החשמל הכחלחל(צילום: זיו ריינשטיין)

     

    מערבי זיכרון ועד שירה בציבור

    התחזוקה בגן מצריכה עבודה רבה: טיפוח הצמחים, שתילה מחדש של פרחי העונה, פעולות גינון וניקוי שירותים, ולאחרונה אף נסלל כביש אספלט לנוחות המגיעים. יואב חסך כסף עם השנים לטובת הגן, אך הוא הולך ואוזל. על כן, הוצבה בכניסה לגן תיבת תרומות המלווה בבקשה שכל מבקר ישלשל לתוכה מטבע של 10 שקלים - תרומה צנועה להמשך טיפוח הגן גם בשנים הבאות.

     

    הקושי בהחזקת הגן מצטרף לבעיות אחרות. "בשנים האחרונות", מספרת חגית, "היו בגן גניבות של שטיחים, ערסלים, ספסלים ואפילו את קופת התרומות לקחו". גם הצבא, שנהג עד לפני כמה שנים לתמוך כלכלית בגן, הפסיק זאת כי ראה בגבעה אתר הנצחה פרטי, "למרות שיש ייצוג הולם לכל הנופלים", אומרת חגית.

    "תומר היה מתחבר לגן". שיטה סלילנית בפינת ישיבה בגן (צילום: זיו ריינשטיין) (צילום: זיו ריינשטיין)
    "תומר היה מתחבר לגן". שיטה סלילנית בפינת ישיבה בגן(צילום: זיו ריינשטיין)

     

    בלילות ירח מלא

    עם זאת, יש עדיין אנשים טובים באזור שבאים, תורמים ועוזרים ליואב בשימורו של הגן עבור כולנו. אחד מהם הוא אמציה שניידר, תושב נגבה, שמטפח את הגבעה, שם דפי הסבר על המקום ודואג שהמטיילים ימצאו פיסת טבע שקטה ונעימה בכל ימות השנה.

     

    ואכן אלפי אנשים מבקרים ב"גבעת תום ותומר" כל שנה. פרט לערבי זיכרון, מקיימים בני הזוג קידר בגבעה ערבי שירה בציבור אחת לחודש בלילות ירח מלא ובכל יום עצמאות - מפגש שכבר הפך למסורת ופתוח לכל מי שמתגעגע לפזמונים של ארץ ישראל הישנה והטובה.

     

    במשך השנה פוקדות את המקום גם קבוצות חיילים שמפקדיהם מרביצים בהם מורשת קרב, תיירים באים להתרשם מהנוף של הרי יהודה וירושלים, הערים אשדוד, אשקלון והים, ועוברי אורח שמטיילים באזור שפלת יהודה מוצאים בגן פינה שקטה ויפה לפיקניק בטבע.

     

    "הגן מוקם לזכר נערים שהתנדבו לזחול על קוצים, ללכת במסעות מפרכים, להתאמן בירי ביום ובלילה ולהביא את כוחם הפיזי וחוסנם הנפשי לקצה גבול היכולת, על מנת להבטיח לעצמם, לנו ולכל היהודים באשר הם, קיומה של מדינה, מדינה יהודית ועצמאית"

     

                                                                     (יואב קידר כותב לבאי הגן)

     

    גן שבו ביטוי לכל צמחי הארץ. הכניסה לגבעת תום ותומר (צילום: זיו ריינשטיין) (צילום: זיו ריינשטיין)
    גן שבו ביטוי לכל צמחי הארץ. הכניסה לגבעת תום ותומר(צילום: זיו ריינשטיין)

     

    אופטימיות קוסמית

    מצבו הבריאותי של יואב, שנהג להדריך קבוצות ומבקרים בגן ללא תשלום, לא מאפשר לו להתעסק יותר עם הגן באופן פיזי, אבל מוחו לא מפסיק לעבוד. בקרוב הוא מתכנן להרחיב את הגן, וליצור מספר גבעות בסמוך כשעל כל אחת מהן תהיה צמחייה לפי אזורי הארץ, מהגולן בצפון ועד הערבה בדרום.

     

    חגית ויואב כבר עברו את גיל 70 ואלו הם נישואיהם השניים, כשכל אחד הגיע לקשר החדש עם צאצא משלו. חגית כבר חוותה שכול כשאיבדה את בעלה הראשון במלחמה, וביחד עם יואב הביאה עוד ילדים: סך הכל גידל הזוג ארבע בנות ואת תומר, שהיה בן הזקונים ונקטף בדמי ימיו.

     

    למרות הכאב והאובדן הגדול, הזוג קידר נשאר אופטימי. "צריך להתרכז במה שיש, לחוות את ההווה ולהסתכל קדימה", אומרת חגית בעיניים דומעות, כאילו מיישמת את "צוואתו" של בנה: "כששאלו את תומר בגיל 10 מה הוא היה שם במקרר פלאים, הוא ענה: 'כוס גדולה של שמחה'". 

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: זיו ריינשטיין
    אפילו הנרקיסים הרכינו ראש. מצבת נופלים בגבעת תום ותומר
    צילום: זיו ריינשטיין
    צילום: זיו ריינשטיין
    64 מ' עם 73 יונים. עמוד החשמל בפתח הגן
    צילום: זיו ריינשטיין
    צילום: זיו ריינשטיין
    תומר קידר ז"ל
    צילום: זיו ריינשטיין
    צילום: זיו ריינשטיין
    תום כיתאין ז"ל
    צילום: זיו ריינשטיין
    צילום: זיו ריינשטיין
    למרות הכל, נשארים אופטימיים. יואב וחגית קידר
    צילום: זיו ריינשטיין
    מומלצים