שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות

    מדריך: בלי דיאטה - הניתוחים שיגרמו לכם לרזות

    כשמדובר בהשמנה קיצונית ועודף משקל של עשרות קילוגרמים, רבים פונים להליכים כירורגיים כמוצא אחרון לשמירה על הבריאות. מה הם הסיכונים שבכל שיטה, למי היא מתאימה, כמה מהר מרזים לאחר הניתוח ומה אסור יותר לאכול? מדריך

    העלייה המשמעותית בשיעורי ההשמנה מחד גיסא ופיתוח שיטות כירורגיות לפרוסקופיות (ניתוח ללא פתיחת בטן) מאידך גיסא, הגדילו משמעותית את כמות הניתוחים לטיפול בהשמנת יתר . כירורגיה נחשבת לפתרון במקרים שהשמנת היתר מסכנת את בריאותו ואת חייו של אדם, בעת שנכשלו שאר השיטות לירידה במשקל כתזונה מתאימה ופעילות גופנית.

     

    • כל הכתבות בנושא דיאטה - בערוץ הבריאות ב-ynet

     

    הסכנות שבקיצור קיבה :

     

    השיטות הניתוחיות השונות מיועדות למטופלים עם עודף משקל חולני, כלומר 49 קילו ויותר מעבר למשקל הרצוי, או BMI שהנו יותר מ-35, המלווה בסיבוכים בריאותיים שנגרמו עקב ההשמנה.

     

    בהשוואה לקבוצת ביקורת במשקלם הקודם של המטופלים שעברו ניתוחי הרזיה, שיעורי הסוכרת ויתר לחץ הדם היו נמוכים יותר בקבוצת המנותחים, והם סבלו פחות מהיפראינסולינמיה ומעלייה ברמות טריגליצרידים. רמות ה-HDL בדמם היו גבוהות יותר. 

     

    ניתוחי קיבה נחלקים לכמה סוגים:

     

    הצרת קיבה בטבעת או סיכות

    הצרת נפח הקיבה באמצעות סיכות או טבעת מתכווננת ויצירת "כיס" קטן ובו מעבר הקיבה. כיס זה הוא בעצם הקיבה החדשה והקטנה של המטופל.

     

    הקטנת הקיבה גורמת לתחושת שובע מוקדמת, וכמויות המזון הניתנות לבליעה מצטמצמות. שיעור התמותה מגיע לכחצי אחוז.

     

     (איור: דנה פסטרנק) (איור: דנה פסטרנק)
    (איור: דנה פסטרנק)

     

    טבעת סיליקון וסיכות

    זהו ניתוח הנערך לרוב בשיטה השמרנית ואשר בו, בהרדמה כללית, נפתחת הבטן מעצם החזה ועד הטבור. מכשיר מיוחד "יורה" ארבע שורות של סיכות היוצרות הפרדה של הקיבה לשני חללים - החלק הקטן ושארית הקיבה. בין שני החלקים יוצרים מעבר בקוטר 12 מ"מ באמצעות טבעת סיליקון קבועה.

     

    הניתוח הזה מתאים לנעדרי שליטה עצמית, המתקשים לשלוט בטבעת המתכווננת. הוא הפיך וקצב ההרזיה מהיר יותר מבשיטת הטבעת המתכווננת. ההפחתה הצפויה היא של כ-70% מהמשקל העודף. מזונות קמחיים כמו לחם ומוצרי מאפה יוצרים עיסה העלולה להיתקע במעבר הטבעת ולגרום להקאה או לחסימה, המחייבת הסרה כירורגית.

     

    הסיכות עלולות להשתחרר והטבעת עלולה להחליק לתוך הקיבה ולגרום לפצע לחץ. היא גם עלולה להתבלות ולגרום לדלקות. בניתוח כזה המבוצע בלפרסקופייה ייתכנו סיבוכים כדימום, חור בקיבה ואפילו מוות. 30% מהמנותחים יזדקקו לניתוח חוזר.

     

     (איור: דנה פסטרנק) (איור: דנה פסטרנק)
    (איור: דנה פסטרנק)

     

    טבעת מתכווננת

    בהרדמה כללית נפתחים ארבעה פתחים קטנים בדופן הבטן, ודרכם מוחדרים מכשירי הניתוח (לפרוסקופיה). טבעת סיליקון נכרכת סביב החלק העליון של הקיבה הסמוך לוושט ויוצרת כיס קטן. כיס זה, שנפחו כ-20 מ"מ, הוא בעצם הקיבה החדשה והקטנה של המטופל.

     

    קוטר הטבעת קובע את קצב מעבר המזון לשארית הקיבה, והוא נקבע באמצעות ניפוח הטבעת בנוזל המוחדר דרך צינורית הממוקמת בדופן הבטן מתחת לעור.

     

    הטבעת והצינורית נותרות בגוף לכל החיים. הקטנת הקיבה גורמת לתחושת שובע מוקדמת, וכמויות המזון הניתנות לבליעה מצטמצמות. הניתוח הפיך, קל ומלווה בפחות סיבוכים באופן יחסי. הטיפול ההמשכי גמיש בגלל האפשרות להצר או להרחיב את קוטר הטבעת.

     

    חשוב לזכור שהפתח הצר של הטבעת אינו מונע צריכת כמויות מזון קטנות אמנם אך בעלות ערך קלורי גבוה כמזונות מתוקים. הפרזה באכילה עלולה לגרום להקאות, לשינוי מקום הטבעת ולחסימות המעבר לקיבה.

     

    המנותחים מפחיתים כ-80%-60% מעודף המשקל, 25%-20% מהמטופלים עלולים להזדקק לניתוח חוזר עקב חוסר התאמה או תקלות שונות.

     

    בקיצור קיבה או במעקף קיבה משאיר המנתח מהקיבה רק חלק פעיל קטן, המחובר ישירות למעי הדק. נוצר מעקף של מרבית הקיבה, התריסריון וחלק מהמעי הדק. נפח הקיבה יורד מ-1.5 ליטר לפני הניתוח ל-20-15 מ"ל לאחריו. הדבר יוצר תחושת שובע מוקדמת ומפחית מכמויות המזון הניתנות לבליעה.

     

    החיבור הישיר, המוזכר לעיל, בין שני חלקי מערכת העיכול, גורם גם לספיגה מהירה מאוד של הסוכר בדם, ומכאן לבחילות כבר לאחר אכילה מועטה של מתוקים. לכן הוא מתאים לשמנים קיצונית המכורים לדברי מתיקה ולנכשלי ניתוחי הטבעת. המשקל מופחת משמעותית ומושגת גמילה מהתמכרות למתוק.

     

    בתוך שנה עד שנתיים ניתן להפחית עד 70%-60% מעודף המשקל אצל 90% מהמטופלים. יש לציין שהירידה המשמעותית במשקל וחוסר היכולת לזלול מתוקים גורמת לירידה במצב הרוח ולדכדוך.

     

    ניתוח זה מבוצע בגישה השמרנית (פתיחת בטן) או בלפרוסקופיה דרך חמישה-שישה חתכים זעירים. בשיטה השמרנית קיימים סיבוכים הנלווים להרדמה הכללית וכן דימומים וזיהומים. בלפרוסקופייה עלול להיווצר נקב במעי, שעלול לגרום לסיבוכים רבים ואפילו למוות. עלול להיגרם מחסור בוויטמינים ובמינרלים, הן בשל הקושי לצרוך מזון מוצק והן בשל מעקף החלק במערכת העיכול שבו נספגים חומרים אלו. שיעור הניתוחים החוזרים מגיע לכ-10%, ושיעור הסיבוכים והתמותה מגיע לכ-2%.

     

    חיי המנותח אינם פשוטים. עליו להימנע מלאכול סטייקים, פירות המכילים סיבים, לחם, עוגות ומשקאות מוגזים. יש לשתות כשעה וחצי לפני הארוחה, מפני שנפח הקיבה הקטן אינו מסוגל להכיל מזון ושתייה גם יחד. האכילה חייבת להיות מסודרת ואיטית ומלווה בלעיסות רבות.

     

    בחודש שלאחר הניתוח קצב הירידה במשקל הוא מהיר, אך לאחר מכן חלה האטה בקצב ירידת המשקל.

     

    בתהליך הירידה במשקל לאחר הניתוחים, במקביל לפירוק רקמת השומן ייתכן גם פירוק של רקמת שריר. לפיכך מומלץ מאוד מומלץ להקפיד על פעילות אירובית בתדירות של חמש פעמים בשבוע למשך 45 דקות בכל פעם ולהוסיף אימוני התנגדות למניעת איבוד רקמת שריר במהלך הירידה במשקל. העיסוק בספורט תורם לשיפור הכושר האירובי ולחיזוק השרירים, עוזר בירידה במשקל ומשפר את מצב הרוח.

     

     (איור: דנה פסטרנק) (איור: דנה פסטרנק)
    (איור: דנה פסטרנק)

     

    שרוול קיבה

    זוהי שיטת טיפול חדשה שמקורה בארצות-הברית, והיא הוכנסה לשימוש בישראל ב-2006. בניתוח לפרוסקופייה שאורכו כשעה וחצי ואינו הפיך מסיר המנתח כ-75% מנפח הקיבה ויוצר קיבה חדשה בצורת צינור המשכי לוושט. בעקבות הניתוח מוגבל נפח הקיבה לארוחות של 50 מ"ל וחלה ירידה של הורמון הרעב גרלין (Ghrelin).

     

    המטופלים זוכים לירידה ממוצעת של 60%-50% מעודף המשקל בתוך כשנה. החולים נרפאים מסוכרת מבוגרים ומכאבי מפרקים בתוך כשישה חודשים, ואצל מרביתם חלה ירידה ברמת שומני הדם. שיעור הסיבוכים משמעותי, שיעור הניתוחים החוזרים כ-5% ושיעור התמותה כ-0.2%.

     

     (איור: דנה פסטרנק) (איור: דנה פסטרנק)
    (איור: דנה פסטרנק)

     

    מעקף תריסריון

    הניתוח פותח בארצות הברית ב-1988 על-ידי ד"ר הס. בניתוח מקטינים את נפח הקיבה לכ-100 מ"ל ומבצעים מעקף של התריסריון ומחצית המעי הדק. כיס הקיבה גדול מזה שיוצרים בהצרת הקיבה או במעקף הקיבה, ולכן ניתן לאכול כמויות גדולות יותר של מזון. "שוער הקיבה" נשמר והעיכול הקיבתי טוב יותר.

     

    לאחר מכן עובר האוכל בנתיב שונה מאשר מיצי התריסריון, המרה ואנזימי הלבלב. שני הנתיבים מתאחדים לדרך משותפת, קצרה מהרגיל, בת 75 ס"מ, לפני הגיעם למעי הגס. ב-75 הס"מ הללו מתבצעים רוב תהליכי העיכול והספיגה. הסרת חלק גדול מהקיבה מורידה משמעותית את רמת הורמון הרעב גרלין המופרש בה, ולכן מושגת תחושת שובע כבר לאחר אכילת מנות קטנות של מזון. הירידה במשקל מושגת הן על ידי הקטנת נפח הקיבה והן על ידי תת-ספיגה במעי.

     

    המטופלים זוכים לירידה של 80%-70% מעודף המשקל לאורך שנתיים ויותר מזמן הניתוח. שיעור הניתוחים החוזרים מגיע לכ-5%, ושיעור התמותה מגיע ל-0.6%.

     

     (איור: דנה פסטרנק) (איור: דנה פסטרנק)
    (איור: דנה פסטרנק)

     

    החדרת בלון

    זוהי שיטה נוספת אך אינה כירורגית. בשיטה זו מקטינים את נפח הקיבה באמצעות בלון בתהליך שאינו מצריך ניתוח והרדמה כללית אלא טשטוש בלבד והתאוששות של כשעתיים. הבלון ממולא בחומר צבעוני המתגלה מיד בשתן, הוא עשוי סיליקון שצורתו מותאמת למבנה הקיבה ותופס כשליש עד מחצית מנפחה. החדרתו של הבלון מלווה בפחות סיבוכים בהשוואה לשיטות אחרות. הוא נשאר בקיבה עד כחצי שנה, וניתן לחזור על ההחדרה פעם נוספת.

     

    מצד שני, הוא עלול לדלוף ולהתרוקן, ובמקרה שכזה שולפים אותו דרך הגרון, או שממתינים ליציאתו מהגוף בדרך הטבע.

     

    השיטה הזו מתאימה לסובלים מעודף משקל שאינם מעוניינים בניתוחים, אך אינה מתאימה למטופלים שכבר נותחו בבטנם ולכאלו הנוטים להשמין עקב "נשנוש", כי היא מאפשרת אכילת כמויות קטנות של מזון ללא הגבלה.

     

    בשיטת הבלון משתמשים רק משנת 2002, כך שאין מחקרים הנוגעים להשפעתו בטווח הרחוק. בטווח הקצר הפחיתו רוב המטופלים כ-10% ממשקלם.

     

     (איור: דנה פסטרנק) (איור: דנה פסטרנק)
    (איור: דנה פסטרנק)

     

    בכל אחת מהשיטות המוזכרות לעיל שוב להימצא במעקב של הרופא המנתח, רופא המשפחה והדיאטן כדי לשמור על ירידה מבוקרת במשקל ועל בריאות תקינה.

      

    שאיבת שומן

    חלוץ שאיבת השומן היה הכירורג הצרפתי ד"ר איב-ג'ראר אילוז, שב-1978 החדיר לראשונה צינורית לשכבת תאי השומן ושאב אותם. המטופלים המתאימים ביותר הם אנשים רזים עם מצבורי שומן קטנים במקומות שונים בגוף, הנשארים במקומם גם לאחר דיאטות הרזיה ופעילות גופנית. ראוי לציין שככול שעולה הגיל מעבר ל-50 יורדת האלסטיות של העור וקטן הסיכוי שהוא יתכווץ בחזרה לאחר השאיבה.

     

    את השומן ניתן לשאוב בטכניקה ידנית, באמצעות צינור המחובר למשאבה, או באמצעות קנולה רוטטת, הגורמת לשבירה מכנית של רקמת השומן ולהגברת קצב השאיבה לכ-4-2 ליטר לשעה. לאחר הניתוח נחבש המקום בחבישת לחץ (מחוך). בתוך כמה ימים ניתן לחזור לעבודה, אך יש להימנע מפעילות מאומצת. במשך הזמן יפחתו הכאבים והנפיחות וייעלמו סימני הניתוח. לאחר חודש ניתן לחזור לפעילות רגילה, כולל במכון כושר.

     

    את שאיבת השומן ניתן לבצע בשלושה סוגי הרדמה: מקומית - כאשר האזור הנשאב קטן; אזורית - כאשר האזור הנשאב נמצא מקו המותן ומטה; כללית - כאשר השאיבה במספר רב של אזורים. ככלל, ב"שאיבות קטנות" שואבים כ-20 מ"ל שומן, ב"שאיבות בינוניות" עד כ-6-5 ליטר וב"שאיבות גדולות" עד כ-14-12 ליטר (סיכון גבוה לחיי המטופל).

     

    סיבוכים לאחר שאיבת שומן עשויים להיות דימומים, זיהומים, פגיעה עצבית מקומית, דלדול העור ואסימטרייה. שיעור התמותה הוא 20-3 ל-100,000 מנותחים, כולם מטופלי "שאיבות גדולות".

     

    שיטה נוספת, שכבר אינה נהוגה כיום עקב רמת סיבוכים גבוהה, היא המסת תאי שומן באמצעות אולטרה-סאונד, תהליך המקל על שאיבתם. דרך חתך קטן שאורכו כ-5 מ"מ מחדירים צינורית מתכת לתוך שכבת השומן התת-עורי, ובתנועות חוזרות ונשנות יוצרים רשת תעלות בשכבה זו, שאת תוכנן שואבים החוצה. שואבים רק כ-70% משכבת השומן המקומית ולא את זו הצמודה לעור, כדי להפחית הופעת גלים וגומות על פני העור.

     

    מתיחת עור

    ירידה משמעותית ומהירה במשקל גורמת להיווצרות של קפלים במעטפת העור, שאינה מתכווצת כרקמת השומן. מיקום ופיזור עודפי העור שונים מאדם לאדם, אך נוטים להופיע בשיפולי הבטן (ויוצרים "סינר" התלוי מעל הירכיים ומתחכך בהן), בדופן בית החזה (וגורמים לאיבוד מבנה השד הנשי וצורת החזה הגברית), באזור הירכיים העליונות-פנימיות (ויוצרים אזורי חיכוך ושפשוף בין הירכיים), בזרועות (וגורמים למבוכה ולחוסר היכולת ללבוש פרטי לבוש חושפי זרועות), בפנים ובצוואר (היוצרים מראה מקומט, מבוגר ועייף).

     

    קפלי עור אלו מקשים מאוד על התהליך השיקומי של המרזים הן מבחינה נפשית (מבוכה ממראה הגוף) והן מבחינה גופנית (אי-נוחות בפעילות גופנית וזיהומים כרוניים כתוצאה משפשוף).

     

    בתקופה האחרונה חלה התקדמות משמעותית בתחום הניתוחי העוסק בעיצוב הגוף לאחר ירידה משמעותית במשקל. תת-תחום זה בכירורגיה הפלסטית נושא אופי של כירורגיה משחזרת, ומטרתו לשפר את מראם ותפקודם של המרזים משמעותית.

     

    ניתוחים אלו הם ארוכים יחסית, מחייבים צוות מנתחים מוגבר, יש בהם סיכון לאובדן דם גדול ובין תוצאות הלוואי - שטפי דם וצלקות בולטות.

     

    ניתוחי עור ניתנים לביצוע רק לאחר ניתוח בריאטרי (ניתוח לטיפול בהשמנת יתר חולנית. "בארוס" ביוונית משמעו כובד, עומס) מוצלח ורק לאחר שהמטופל מגיע למשקל היעד שלו ושומר עליו למשך חודש ימים לפחות. בכל מקרה, תקופת ההחלמה עשויה להימשך חודשים ארוכים.

     

    המידע מתוך הספר "במשקל הנכון: פעילות גופנית ותזונה מאוזנת - שילוב מנצח" מאת ד"ר איתי זיו, סגן מנהל קמפוס "שיאים" באוניברסיטת ת"א, וד"ר דרור שגיא, שכיהן כראש תחום פיזיולוגיה במכון וינגייט. ייעוץ תזונתי: פז שוסטר, דיאטן קליני.

      


     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הפרזה באכילה עלולה לגרום להקאות, לשינוי מקום הטבעת ולחסימות המעבר לקיבה
    צילום: shutterstock
    ד"ר רק שאלה
    מומלצים