הרב אלישיב - ה"אורים ותומים" שאבד לנו

אני חי בצל הרב אלישיב מקטנותי. אבא שלי, הגאון רבי ישראל גרוסמן זצ"ל, ראש ישיבת פינסק קרלין, היה "חברותא" שלו. הם היו לומדים בצוותא בכל יום משך תקופה ארוכה, והיו ידידי נפש שאי-אפשר לתאר את החיבה, האהבה וההערכה ששררו ביניהם. הראיה לקשר החזק ביניהם הייתה כשלימים, כאשר הודיעו לרב אלישיב על פטירת אבי - הוא התעלף במקום.

פטירת הרב אלישיב תיעוד מיוחד ב-ynet:

• הרב אלישיב הלך לעולמו  
• לווית הרב אלישיב: ההמונים קרא "שמע ישראל"
• הרב אלישיב: מנהיג בעל כורחו/ פרופיל
• פרס: הרב אלישיב השפיע רוחנית על כל העם  
  

בביתנו היה "הרב אלישיב" מטבע לשון. הוא היה סמל, אות ודוגמא להתנהגות, לשקידה בתורה, ליראת שמיים, לנועם הליכות ומידות טובות. לא אחת הייתי נשלח על-ידי אבי לרב אלישיב, לברר אצלו שאלות ופסקי הלכה.

לא אשכח עת הייתי עומד למרגלות בית הכנסת המיתולוגי "אוהל שרה" - שם היה יושב הרב אלישיב והוגה בתורה משך שעות ארוכות. לפעמים גם ישב שם מבוקר ועד ערב, והיה נועל עצמו מבפנים כדי שלא יפריעוהו, ורק קולו המתנגן נשמע ברחוב, וצליליו מלווים אותי עד עצם היום הזה.

בנוסף להתמדתו המופלאה בתורה, הייתה לו בהירות נפלאה בהלכה. פסקיו ושיקול דעתו היו זכים וברים. בהירות שכמעט ואין בנמצא, בכל תחומי החיים:

בריאות, כלכלה, מדיניות

ופוליטיקה. כמעט ולא היה תחום שלא הייתה לו דעה בהירה ביותר. הוא היה ה"אורים ותומים" לכל העולם היהודי. מכל ארצות הגולה והפזורה שלחו אליו את שאלותיהם, ספקותיהם, תהיותים ולבטיהם. והוא, בכוח הפסק שלו, כוח הבהירות העצומה שהייתה מנת חלקו, השיב לשואליו דבר ה'.

הדבר החמור ביותר בעיניו של הרב אלישיב היה ההלכה. על כל סטייה, ולו הקלה ביותר, היה נזעק. והייתה זו זעקה שנובעת מעומק לבו, שכן היה הוא וההלכה אחד. הקנאות שלו לדבר הלכה הייתה מבהילה.

דמותו וכוח ההלכה והמנהיגות שלו יחסרו לדורנו, ולכל עולם התורה והיהדות. הוא היה עמוד האש שהלך לפנינו להאיר את דרכנו.