שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    חבל אלזס: השווייץ של צרפת
    אזור שכאילו לא שייך לעולם הזה: בתי עץ משולבים בבנייה ישנה, אנשים שנראים כאילו צרות העולם הזה חלפו לידם, שלטון שעבר מיד ליד בין המלחמות, ובכל זאת יש בו משהו - ביקור באלזס

    חבל אלזס (Alsace) משתרע במזרח צרפת, מערבית לנהר הריין. שטחו כ-8,300 קמ"ר, ומספר התושבים בו קרוב לשני מיליון. החבל מורכב משני מחוזות: בס ריין (Bas Rhin) והאט ריין (Haut Rhin), ובירתו היא שטרסבורג. בימי הביניים המאוחרים התפרסם חבל אלזס בשם המורחב יותר אלזס-לורן (Alsace-Lorraine). אזור זה היה חלק נכבד מהממלכה הגאלית בימי יוליוס קיסר.

     

    בתקופה הקדומה כבשו הרומאים את מישורי אלזס, ובעקבותיהם הגיעו במאה הרביעית האלמאנים, שכפו את לשונם הגרמנית העתיקה על בני המקום. לאחר הפלישות של ההוּנִים והשבטים הברבריים שיקמו האלמאנים את האזור בעזרת הכנסייה. במאה ה-13 השתחררה עיר הבירה שטרסבורג מחסות הבישוף, והייתה לעיר חופשית. במאה הזאת נבנו חומות מגן סביב הערים קוֹלְמָר, סֶלֶסְטָט ואוֹבֶּרְנֶה.

     

    עוד טיולים מיוחדים בצרפת:

     

    בין גרמניה לצרפת. אלזס (צילום: מוטי רוזן) (צילום: מוטי רוזן)
    בין גרמניה לצרפת. אלזס

     

    ב-1354 הוקמה ברית עשר הערים היפות ביותר בצרפת, שנודעה בשם היווני Decapole (עשר הערים). הערים היו: מוּנְסְטֶר, טוּרְקְהַיים, קייזרברג, סֶלֶסְטָט, אוֹבֶּרְנֶה, רוֹזהיים, וִיסֶמְבּוּרְג, הָגֶנָאוּ, קולמר ומילהאוז. המאה ה-14 הייתה הרת אסונות לאזור: החלה מלחמת מאה השנים, פרצה המגפה השחורה (1349), והתנהלו מלחמות מתמשכות של הפאודלים.

     

    אלזס הייתה חלק מהאימפריה הרומית הקדושה, מהמאה התשיעית ועד חתימת הסכם שלום וסטפליה ב-24 באוקטובר 1648; אך שרידיה של האימפריה הזאת נותרו עד קרב אוסטרליץ (1806). הקיסרות הרומית הקדושה הייתה ישות מדינית שהתקיימה במרכז אירופה ובמערבה בימי הביניים. היא צמחה בחלק המזרחי של האימפריה הפרנקית לאחר שחולקה בהסכם ורדן (843), והתקיימה כ-1,000 שנים.

     

    למרות המוצא הגרמני של שליטי האימפריה הרומית הקדושה היא לא הייתה מדינת לאום שלהם אלא הכילה קבוצות אתניות שונות ורבות, שחלקן לא דיברו גרמנית. ב-1618 פרצה מלחמת שלושים השנים, שראשיתה בעימות בין הקתולים לפרוטסטנטים, אבל המניע העיקרי למלחמה היה שאיפתה של השושלת ההַבְּסבּוּרגית להשתלט על יבשת אירופה.

     

    מדינות רבות היו מעורבות במלחמה, ולחמו בה גם שכירי חרב רבים. חלקם הגיעו מקרואטיה, ולחמו כתף אל כתף לצד הצבא הצרפתי. מספרים שהקרואטים המציאו את העניבה, וחייליהם, ששירתו כשכירי חרב בצבא צרפת, נשאלו על ידי עמיתיהם הצרפתים, שהצביעו על עניבותיהם, מהו אביזר הלבוש שעל החזה שלהם. הקרואטים, שלא הבינו את השאלה, חשבו ששואלים אותם: מי אתם? והתשובה הייתה כמובן – Croate; הצרפתים חשבו שמילה זו היא עניבה, ולכן קראו מאז לעניבה בצרפתית cravat.

    פינת חמד בפאתי העיירה קייזרברג (צילומים: מוטי רוזן) (צילום: מוטי רוזן) (צילום: מוטי רוזן)
    פינת חמד בפאתי העיירה קייזרברג (צילומים: מוטי רוזן)

     

    שפה צרפתית לצד גרמנית

    צרפת נכנסה למלחמת שלושים השנים כבת בריתם של הפרוטסטנטים, והכריזה מלחמה על האימפריה הרומית הקדושה בראשות ההבסבורגים. אל הצרפתים חברו השוודים וההולנדים. ב-1648 הביסו הצרפתים והשוודים את הצבא הקיסרי ההבסבורגי; רק אדמות הקיסרות האוסטרית נותרו תחת שליטתה של אוסטריה. כבר בימי הביניים המוקדמים הייתה בחבל אלזס תעשייה ענפה ופורחת של ברזל ופלדה. היום היא הומרה בתעשיית מוצרי אלקטרוניקה, כימיקלים ומפעלים הנדסיים.

     

    לצד הלשון הצרפתית רווחת כאן גם הלשון הגרמנית. בשנת 1681 כבש לואי ה-14 את שטרסבורג. אזורים נוספים של אלזס-לורן נכבשו אחרי המהפכה הצרפתית. בשנים 1871-1870 השתלטו הפרוסים על השטח, בעיקר כדי לחלוש על מכרות הברזל. ב-1919, בעקבות מלחמת העולם הראשונה, חזר השלטון לידי צרפת, והחבל הוחזק על ידה עד 1940, אז סיפחו אותו הנאצים לממלכתם עד 1944. בתום מלחמת העולם השנייה שוחרר חבל הארץ על ידי כוחות הברית וחזר לבעלות צרפת.

     

    סמטה טיפוסית לעיירה הציורית קייזר. ברקע כרמים האופייניים לאזור (צילום: מוטי רוזן) (צילום: מוטי רוזן)
    סמטה טיפוסית לעיירה הציורית קייזר. ברקע כרמים האופייניים לאזור

     

    חבל אלזס מפורסם עד היום בעיקר בשל דרך היין שלו. בכל אשר תיסעו יתגלו לעיניכם משטחי כרמים ענקיים. כאן, בחבל הארץ הזה, נודעים לתהילה בעיקר שלושה סוגי יינות: רַייזלינג, מוסקט וטוֹקאי. דרך היין עוברת למרגלות הרי הווז' (Vosges). ראשיתה באוברנה, 27 ק"מ דרומית-מערבית לשטרסבורג, והיא נמשכת עד לתאן (Thann), מצפון-מערב למילוז.

     

    הדעות חלוקות באשר למקור השם אַלְזָס (בצרפתית) או אֶלְזָס (בגרמנית). בלשון הגאלית alisa פירושו צוק - הצוקים הרבים של הרי הווֹז' הרשימו את הגאלים, כאשר הם הגיעו לשם מדרום גרמניה. ייתכן גם שמקור השם במילה הגאלית aliso (עץ), על שם עץ האלון הרווח מאוד באזור.

     

    לפי גרסה קלטית, מקור השם במילים alis atia - השטח שלמרגלות ההר. על פי גרסה גרמנית המקור של השם אֶלְזָס בנוי משתי מילים: ele - שמו של נהר ill ו-zass - כך נקרא תושב בגרמניה העתיקה. לתיירים המגיעים לחבל אלזס כדאי להתמקם בקולמר ולצאת משם לטיולי כוכב בחבל הפורה והססגוני.

     

    קוֹלְמָר - בירת היין האלזסי

    קוֹלְמָר (Colmar) היא עיר יפהפייה בחבל אלזס, שיסודותיה הוקמו כבר במאה התשיעית. שמה של העיר קשור לחוות יונים שהייתה כאן טרם הקמתה בחסות הדוכסים של אלזס, בדומה לשם העיר הגרמנית שְטוּטְגַרְט, קיצור של stud garten - חוות הרבעה לסוסים, שקדמה להקמת העיר ואף היא הייתה בבעלות דוכסים מחבל אלזס. בתעודה מתקופת הקיסר לואיס לפיוס מופיע השם קולמר לראשונה.

     

    קולמר יושבת על דרך היין של חבל אלזס, והיא נחשבת לבירת היין האלזסי. העיר, שהיא מקום מושב השיפוט העליון בחבל אלזס, שוכנת ליד מפגש שלוש ארצות: צרפת, גרמניה ושווייץ. קולמר המרוחקת כ-16 ק"מ מהריין מחוברת אליו בתעלה.

     

    כמה עשרות קילומטרים מפרידים בין קולמר לעיר השווייצרית באזל, ובמרחק דומה שוכנת העיר פרייבורג שבגרמניה; היא מרוחקת 64 ק"מ משטרסבורג. בקולמר חיים כיום כ-70,000 איש, ועיקר פרנסתה מתעשיית היין ומתיירות

    בזכות העיר העתיקה שהיא אחת האטרקציות למבקרים; חלקה הגדול של העיר העתיקה הוא מדרחוב, שכמעט כל כולו מוזאון פתוח לאמנות.

     

    בעבר הייתה כאן תעשייה של בורסקאים, שממנה נותר רק שם רחוב. המילה בֻּרְסְקִי או בֻּרְסִי חדרה ללשוננו בתקופת חז"ל מן הלשון היוונית. כך למשל אנחנו קוראים בתלמוד, במסכת בבא בתרא ב, ט: "אין עושֹין בּוּרְסְקִי אלא למזרח העיר". ביוונית - בִּירְסִיקוֹס - מעבד עורות. שמו של בעל העיסוק קשור למילה היוונית: בירסה - עור.

     

     

    סמטה צרה בקייזרברג מעוטרת בפרחים האופייניים לאלזס (צילום: מוטי רוזן) (צילום: מוטי רוזן)
    סמטה צרה בקייזרברג מעוטרת בפרחים האופייניים לאלזס

     

    במאה ה-13 התפרסמה בעיר הבלגית ברוז' (Bruges) משפחת Van der Bruse. השם Bruse, שהוא שיכול אותיות של Burse, בא לרמז על סמלה של המשפחה, שהיה שלושה כיסים. כפי שציין הבלשן ארנסט קליין, הכיסים רמזו כמובן על מעמדה הכלכלי של משפחת וַן-דֶּר בְּרוּס, שבניה עסקו במסחר.

     

    ברחבה שלפני ביתם נוצר מרכז למפגש סוחרים ובנקאים, והתבצעו בו עסקות מסחריות מכובדות למדיי גם במושגים של ימינו. בעקבות הבורסה הקטנה של בְּרוּז' נוצרה בעיר הבלגית הגדולה אנטוורפן בורסה גדולה יותר. וכך מושג, שנוצר ברחבת בית של משפחה בבלגיה, נפוץ לכל רחבי העולם.

     

    קולמר ידועה גם בשם ונציה הקטנה, בגלל נהרLauch העובר בתוך העיר בין הבתים; ניתן לשוט בו בסירות כמו בוונציה. בשנת 884 כינס כאן קרל המכונה "השָמֵן" את האספה הפרלמנטרית. ב-1226 קיבלה העיר מעמד משודרג של עיר קיסרית באימפריה הרומית הקדושה, ובמהלך מלחמת שלושים השנים (1648-1618) הייתה תחת כיבוש שוודי במשך שנתיים (1634-1632).

     

    צרפת תחת שליטתו של לואי ה-14 כבשה את העיר ב-1697. מקולמר יצאו כמה אמנים מפורסמים: הצייר והגלף Ingraver ששמו המקורי Martins Schongauer. האמן המקומי, בן המאה ה-15, צייר את "מדונה של הוורדים" הנמצאת בכנסייה הדומיניקנית בעיר. היצירה המפורסמת "מזבח איסנהיים", פרי מכחולו של מתיאס גרינוולד, מוצגת במוזאון אונטרלינדן, הפופולרי ביותר בקולמר.

     

    כאן נולד וחי האוזמן, מתכנן שדרות אליזה בפריז; אך המפורסם שבבניה היה הפסל פרידריך בֶּרְתּוֹלְדִי (1834-1904), שעיצב את פסל החירות שנתרם על ידי צרפת לארצות הברית. דגם מוקטן של פסל החירות ניצב בכניסה לעיר בכיכר ליד מועדון התעופה.

    דגם מוקטן של פסל החירות בכניסה לקלמר, עיר הולדתו של ברתולדי שעיצב את המקור (צילום: מוטי רוזן) (צילום: מוטי רוזן)
    דגם מוקטן של פסל החירות בכניסה לקלמר, עיר הולדתו של ברתולדי שעיצב את המקור

     

    קולמר סופחה עם חבל אלזס לגרמניה ב-1871, בעקבות מלחמת צרפת-פרוסיה. החבל הוחזר לצרפת ב-1918, לאחר מלחמת העולם הראשונה; אך הגרמנים השתלטו עליו שוב ב-1940 והחזיקו בו עד 1945, ורק אחרי קרב הידוע בשם "כיס קולמר" הוחזר החבל לצרפת.

     

    קולמר הייתה מיושבת ביהודים כבר בסמוך להקמתה. ב-29 בדצמבר 1348 אירע בה אירוע דרמתי וטראומתי: מועצת העיר יצאה בהודעה שיש בידה הוכחות שיעקב, חזן העיר שטרסבורג, הרעיל את בארות העיר, ובעקבות עלילה זו הועלו כל יהודי קולמר על המוקד ונקברו בקבר אחים, במקום שידוע עד היום בשם Juden Loch - בור היהודים.

     

    אוברנה - לשתות יין אקדחים

    כדאי להתחיל את הטיול מחוץ לקולמר בעיירה אוֹבֶּרְנֶה. אוֹבֶּרְנֶה (Obbernai – בצרפתית; Owernah - באלזסית), היא עיירה יפהפייה וציורית על דרך היין. היא שוכנת במחוז בס ריין שבחבל אלזס, על המורדות המזרחיים של הרי הווֹז' וההר סנט אודיל (Sainte Odile). אוֹבֶּרְנֶה ממוקמת 25 ק"מ מדרום-מערב לשטרסבורג.

     

    אזור אוֹבֶּרְנֶה היה נחלתם של דוכסי אלזס במאה השביעית, והוא נודע כמקום הולדתה של סנט אודיל שעל שמה קרוי הר סמוך. סנט אודיל הייתה בתו של הדוכס, שנעשה לפטרון הקדוש של אלזס.

     

    ארכיטקטורת עץ ואבן בעיירה אוברנה (צילום: מוטי רוזן) (צילום: מוטי רוזן)
    ארכיטקטורת עץ ואבן בעיירה אוברנה

     

    השם אוֹבֶּרְנֶה הופיע לראשונה ב-1240, כאשר היישוב קיבל מעמד של עיירה תחת חסותה של משפחת Hohenstaufen; נראה שאחד מבני המשפחה נקרא אוֹבּוֹרְן, וגם השם הגרמני של המקוםOberehnheim משמעו בית אוֹבּוֹרֶן. מני אז החלה העיירה לשגשג והייתה לחברה בברית עשר הערים היפות.

     

    אוברנה הגיעה לשיא פריחתה במאות 15-16. ב-1562 ביקר בעיר הקיסר פרדיננד הראשון. הוא הוזמן ללשכת ראש העירייה, וכמובן כובד ביין מתוצרת המקום. המסורת מספרת כי בעקבות ביקורו זה נוצר במקום יין חדש: Vin du Pistolet - יין האקדח.

     

    על פי אגדה מקומית מקור השם המוזר במה שקרה לפרדיננד אחרי טעימת היין המקומי שהוצע לו. פרדיננד, שלגם מן היין, הגיב בנימוס ואמר כי הוא מצוין וערב מאוד לחכו. ראש העירייה, שאירח את פרדיננד בעיר, מצא לנכון להוסיף הערה למשמע המחמאות המחניפות: "לתושבי אוברנה יש יין נוסף, שהופק מבציר ענבים אחר, העולה באיכותו על היין שממנו טעמת זה עתה. אך יין זה שמור בקפידה אך ורק לתושבי אוברנה".

     

    הקיסר התמלא זעם רב למשמע ההערה של ראש העירייה, ובעיקר בשל אכזבתו שלא יוכל לטעום מיין איכותי יותר. בעקבות זאת החליט פרדיננד להגיב בצורה אסרטיבית וברוטלית, אך תוך שמירה על כבודו האישי. הוא שלף את אקדחו ונתן אותו לראש העירייה הקנטרן באומרו שיציע את האקדח למי שנעלב יותר ממנו מהערת ראש העירייה, אם בכלל יימצא אדם כזה... ברור שלא היה מי שיועבר אליו האקדח, אך מאז נקרא היין המקומי בשם "יין האקדח".

     

    בתי קפה ומסעדות בעיירת היין אוברנה (צילום: מוטי רוזן) (צילום: מוטי רוזן)
    בתי קפה ומסעדות בעיירת היין אוברנה

     

    במלחמת שלושים השנים אוברנה ניזוקה קשות, וגדודי הקיסרות חמסו את אוצרותיה. לאחר מכן נכבשה גם היא, יחד עם העיר קולמר, על ידי השוודים ששהו בה במשך שנתיים, עד שהערים הוחזרו לשליטת צרפת ב-1679. אוברנה לא חזרה עוד למלוא זוהרה. ב-1871 סופחה העיירה לגרמניה עם חלקים ניכרים של חבל אלזס; חבל זה הוחזר לשליטה צרפתית רק ב-1918.

     

    אוברנה היא מרכז לייצור יין ולתעשיית בירה, והיא משלבת עסקים, תרבות וספורט. בקיצור, מקום נופש אידאלי וציורי משובב לב ונפש. בין האטרקציות של העיר, באר ששת הדליים שהוקמה ב-1579. בנוגע לצד היהודי - יש בה גם בית כנסת עתיק. אגב, בעיר אוברנה נולד Andre Neher (1988-1914), חוקר והוגה דעות יהודי שעיצב את דמותה הרוחנית של יהדות צרפת לאחר מלחמת העולם השנייה. הוא חיבר, בין השאר, את הספר "משנתו של המהר"ל מפראג".

     

    רחוב תיירותי בעיירה אוברנה (צילום: מוטי רוזן) (צילום: מוטי רוזן)
    רחוב תיירותי בעיירה אוברנה

     

    אגיסהיים - מפורסמת בזכות האפיפיור שלה

    עיירה מקסימה וציורית אחרת בדרך היין שבחבל אלזס היא אֶגִיסְהַיים (Eugisheim). העיירה ממוקמת כחמישה ק"מ מקולמר, ואף היא כְּאוֹבֶּנְרֶה שוכנת למרגלות הרי הווֹז'. בעיירה זו גילו בחפירות ארכאולוגיות הוכחות ליישוב אדם בתקופה הפָּלֵאוֹלִיטִית.

     

    הרומאים כבשו את העיירה וטיפחו כאן את תרבות היין. בימי הביניים המוקדמים הקימו כאן דוכסי אלזס מבצר, שסביבו התפתחה עיירה מדהימה ביופיה. ב-1257 בוצרה העיירה באמצעות טירה שבנה הרוזן הברהארד. גם אגיסהיים, כמו אוברנה, חברה באיגוד עשר הערים היפות ביותר בצרפת. באגיסהיים חיים כ-1,600 תושבים, והיא התפרסמה, ומתפרסמת כמובן, בתעשיית היין המתוחזקת על ידי כ-50 בעלי בתים, אמידי העיירה.

     

    אגיסהיים מפורסמת בזכות אגדה הקשורה לברונו, בנו של הוגון הרביעי, הרוזן המקומי. על פי מסמכים רשמיים, אותו ברונו נולד כאן ולימים הפך לאפיפיור התשיעי ברומא. בכיכר במרכז העיירה ניצבת מזרקה, ומעליה פסלו של האפיפיור, שנודע ברפורמות חשובות שביצע בכנסייה של ימי הביניים.

     

    האגדה מספרת כי במאה העשירית התיישב כאן הרוזן הוגון. מבין בניו הוא אהב במיוחד את בְּרוּנוֹ. מדי ערב הגיעו לארמון הרוזן בדרנים שונים. באחד הערבים באה לשעשע את יושבי הארמון מגדת עתידות זרה ולא מוכרת; לאחר שחשפה את עתידם של כל הסובבים אותה קראה בכפות ידיו של ברונו, בנו של הרוזן, ואז הצהירה שאף על פי ששלטונו של הוגון הרביעי נחשב לרב עצמה, ברונו, בנו האהוב - יגיע לכוח שליטה גדול יותר משל אביו, עד כדי כך שאביו לא רק יתאבק בעפר רגליו (כמאמר חז"ל) אלא ינשק את רגליו של בנו! נבואה זו ניחתה על הוגון כרעם ביום בהיר.

     

    במבוכתו הרבה ובדאגה לעתידו החליט בחשאי לשלוח את בנו ברונו בלוויית אחד מציידיו ליער, ודרש מן הצייד להרוג את בנו ולטעון שהחץ פגע בו בטעות במהלך הציד. כהוכחה לביצוע המשימה נדרש הצייד להציג את לב בנו בפני אביו.

    הכיכר המרכזית של אגסהיים ובה פסל האפיפיור ברונו (צילום: מוטי רוזן) (צילום: מוטי רוזן)
    הכיכר המרכזית של אגסהיים ובה פסל האפיפיור ברונו

     

    לאחר שהצייד הביא לרוזן את לב בנו, ואושר דבר מותו של הבן ברונו, נתקף הרוזן בחרדה גדולה והתמלא בייסורי מצפון וברגשות חרטה. במשך שנים רבות חי בתחושת אומללות וסבל מסיוטי לילה שלא הרפו ממנו ולא נתנו לו מרגוע.

     

    יום אחד, כשכבר לא יכול לשאת את סאת הייסורים, התוודה בפני כומר המשפחה המלכותית, וזה יעץ לו ללבוש בגדי חוזר בתשובה ולעלות לרגל לכס האפיפיור ברומא ולהתוודות על חטאו הנורא. בהגיעו לרומא השתטח על הרצפה לרגלי האפיפיור ליאון התשיעי, וסיפר את סיפורו המזעזע.

     

    להפתעתו, האפיפיור הקימו ובחבקו אותו הפיח בו עידוד רב כשאמר: "ישו הצלוב מת למען כולנו, הטובים והרעים. גם אתה תמצא באמונתך בו את המחילה על מה שעשית, כפי שמחל לכל אחד אחר. אתה עשית עכשיו את מה שרצית למנוע בכל מחיר. נישקת את רגלי בנך. לצייד ששלחת לא היו כוחות נפש להרוג את בנך ביער. הוא שילח את החץ לעבר שועל ופגע בו; קול הבכי והיבבות היו של השועל, ואת לבו הוא הביא לך כ'הוכחה'. הבה נתפלל לטובת השליח ששלחת ליער, שהודות לו אתה - הרוזן של אגיסהיים - לא רצחת את בנך".

     

    למשמע מילים אלו התמלא הרוזן של אגיסהיים שמחה רבה, וחיוך רחב חזר אל פניו. הוא נשאר במחיצת האפיפיור בנו עוד כמה שבועות, וטרם פרדתו ממנו נישק שוב את רגליו. את שארית חייו הקדיש לטובת עניי עירו ותרם להם מאוצרותיו.

     

    קייזרברג - ביקור בעיירה של אלברט שווייצר

    ולקינוח כדאי לבקר גם בעיירה קייזרברג (Kaizerberg), השוכנת למרגלות מצודה עתיקת יומין בחבל אלזס. משמעות שמה בגרמנית: הר הקיסר. בתי העיירה פזורים משני צדי נהר העובר בה, והם בנויים בסגנון גותי. גשר אבן מבוצר מן המאה ה-15 אופייני לעיירה.

     

    בקייזרברג הציורית נולד וחי אלברט שווייצר (1875-1965), שהיה רופא דגול, פילוסוף, סופר, מוסיקאי ותאולוג. ב-1952 הוענק לו פרס נובל לשלום על תרומתו האדירה לחולי מחלת השינה באפריקה, ובעיקר לחולי צרעת. לאחר שסיים את לימודי הרפואה נסע ב-1913 לאפריקה עם אשתו כדי להקים את בית החולים למברני בגבון שבאפריקה המשוונית.

    צמד האריות המגינים על הקיסר - סמל עיירת התיירות והיין קייזרברג (צילום: מוטי רוזן) (צילום: מוטי רוזן)
    צמד האריות המגינים על הקיסר - סמל עיירת התיירות והיין קייזרברג

     

    שווייצר היה נגן עוגב מעולה, והוא התעניין בעיקר ביצירותיו של יוהאן סבסטיאן באך. בתחום התאולוגיה פרסם את ספרו "החיפוש אחר ישו ההיסטורי" (1906). השם גַּבּוֹן, אגב, נקבע על ידי הפורטוגלים, שהשתלטו על שטחה במאה ה-15.

     

    הם קראו לנהר שזרם במדינה גבו, ולמדינה גבון (Gabon). המילה גבו הגיעה ללשונם מן הלשונות השמיות, ומשמעה מגבעת, וזאת לאחר שכאשר הגיעו לאזור הבחינו מנקודת תצפית בצורת זרימתו של הנהר שהזכירה להם מגבעת.

     

    הכתבה פורסמה בגיליון אוקטובר 2012 של הירחון "טבע הדברים "

    מתנה לגולשי ynet: גיליון היכרות ב-10 שקלים בלבד

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: מוטי רוזן
    מגדל פעמונים ליד הכיכר המרכזית של אוברנה
    צילום: מוטי רוזן
    צילום: מוטי רוזן
    פסלו של אלברט שוויצר ליד המוזיאון בעיר הולדתו קייזרברג
    צילום: מוטי רוזן
    מומלצים