"החיים שלנו סיוט". עדויות של חיילים חרדים

החייל החרדי שהותקף ביום ג' במאה שערים לא לבד, והוא בוודאי לא הראשון: זה כבר חודשים ארוכים נתקלים חיילים חרדים בעוינות המתבטאת בתקיפות פיזיות ומילוליות, ככל ש"סכנת הגיוס" נדמית קרובה יותר – וככל שקמפיינים נגדה המתנהלים בחוב החרדי, לא זוכים למענה הולם מבית (בקרב מה שמכונה "הרוב הדומם") ומחוץ.

<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו  >

• ביום שאחרי: אף חייל לא הותקף. ספין של צה"ל 
• רבני הנח"ל החרדי מגנים: זה פשע שנאה. חילול השם
• מגזר השתקנים: הרחוב בוער, הרבנים מתעלמים/ טלי פרקש
  

1. "פתאום הוא זרק עלי אבן גדולה"

ד', חייל חרדי, לא ישכח עוד זמן רב את הביקור בעיר "התורה והחסידות" בני ברק. "זה התחיל רגיל",

הוא מתאר את הרוטינה שהייתה מנת חלקו בשבועות האחרונים. "ילדים שרצו אחריי, צעקו 'חרד"ק טורף', 'חרד"ק החוצה' וכאלה. עם הזמן אתה לומד לקבל את זה בהומור, זה ילדים בסך הכל.

"כן".

2. "שוב גנבו לי את המדים מחבל הכביסה"

ב', חייל שח"ר המתגורר בביתר עילית. עובר מסכת ייסורים מאז החל לשרת בצה"ל לפני כשנה, וזו כוללת קללות וכינוי גנאי על בסיס יומיומי. "לא הכו אותי, אבל את כל השאר כבר עשו", הוא אומר. סדר היום של ב' כלל עד לא מזמן בעיקר דאגה מטרידה אחת: מתי יוכל להחליף בגדים מאזרחי-חרדי לצה"לי, וחוזר חלילה.

"זו הייתה שעת אחר צהריים מאוחרת, היו הרבה מבוגרים שעמדו בקרבת מקום, וראו את מה שקרה. כולם שתקו ולא עשו דבר"

ב' אומר כי הוא מצפה שחברי הכנסת מסיעת "יהדות התורה" ישמיעו את קולם בסוגיה: "הם קיבלו אלפי קולות של חיילים. את הקולות שלנו, והם לא מוכנים להגן על מי שהצביע להם. עם התנהגות הרוב הדומם כבר השלמנו, אבל הם? לפחות שיגנו את ההסתה והאלימות".

3. "הכתובת הייתה על הדלת שלי"

ח' תושב מודיעין עילית, קצין בקבע, לא נמצא מספיק באזור הבית על מנת לזכות אישית "בקבלת הפנים החמה". בני נוער מוסתים מהשכונה, מצאו דרך מקורית ליידע אותו בדיוק מה הם חושבים על שירותו הצבאי. ח' זכה לכתובות נאצה שהופיעו מדי יום על דלת ביתו: "זו לא הייתה פגיעה פיזית, אלא פגיעה ברכוש", הוא מתנחם. "בהתחלה הם תלו פתקים, ולאחר שזה לא זעזע אותנו מספיק, בעיניהם, הם עברו לדלת עצמה - וחרתו עליה ביטויים ונאצות".

"זה מראה מה קורה ברחוב החרדי, מהן התחושות, והתחושות הן של שנאה". דלת ביתו של ח' במודיעין עילית

4. "הנאצות כבר הפכו לשִגרה שלנו"

א' הוא חייל טרי, המתגורר ביישוב בצפון הארץ שבו ריכוז חרדי גבוה. "לשמחתו" האירוע הראשון

קרה רק לפני פחות מחודש. "עברתי באיזה רחוב בשכונה החרדית, ופתאום ילדים התחילו לרדוף אחרי ולצעוק", הוא מתאר. "בפעם הראשונה זה באמת מעצבן, הרגשתי נורא אחר כך. אבל בסופו של דבר, לכל דבר מתרגלים וגם לזה.

"כבר הפסקתי להסתובב אחורה בכל פעם שמשהו קורא לי חרד"ק, או משהו דומה. העצבים כבר עברו, אבל אני נקרע. אתה רואה אנשים שהם כמוך, מתוך הקהילה שלך, שיוצאים בצורה כזו נגדך - וזה קשה מאוד.

5. "עושים לי טרור של ממש"

מ' מתגורר בבית וגן בירושלים, שכונה הנחשבת לסולידית ומתונה, אך לאחרונה הפכו חייו לגיהינום. "מאז ומתמיד הייתה הסתכלות קצת מוזרה על המשרתים החרדים. אבל זה היה משהו שבשתיקה. היום זה טרור של ממש. ירקו עלי אין-ספור פעמים כשהייתי על מדים. פעם אחת גם בנוכחות אשתי והילד. היא לא האמינה לי שזה אכן המצב, עד שהייתה עדה לזה בעצמה. עד אז היא הייתה בטוחה שאני מגזים.

החייל א': "מה שקרה במאה שערים ממש זעזע אותי. עכשיו כבר בחיים לא אגיע לירושלים על מדים"

"היומיום הפך להיות בלתי נסבל. אני 'נאצי', 'לפיד', 'כופר', כמובן עם יריקות וצעקות בכל מקום. זה מתחיל בבוקר, כשאני מחכה לאוטובוס – ומסתיים רק כשאני חוזר בלילה. לאחרונה קיבלתי אישור ללכת על אזרחי, אז המצב נרגע מאוד".

מי התוקפים?

מ' אף תבע את מאייר קמפיין החרד"קים בתביעת לשון הרע במשטרה. "תבעתי את אבישי חן, זה הבחור שאחראי על חלק מהקריקטורות המזעזעות האלו. אחר כך, קיבלתי גם הטרדות בטלפון. בעוד שלושה חדשים ייערך דיון, כשהיועץ המשפטי לממשלה בוחן כעת את התלונה, לראות אם זה במסגרת 'חופש הביטוי' או לא. בינתיים הרבנים שותקים, צה"ל פסיבי, והחיים שלנו הופכים לסיוט. איפה חברי הכנסת החרדים? מהם לא שומעים שום תגובה. כלום. וכך אנחנו מופקרים משני הכיוונים".

• סייע בהכנת הכתבה: קובי נחשוני