שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    מה נגיד לילדינו כשייגמר לישראל הגז? / דעה

    גז אינו זהב שאפשר למכור למרבה במחיר, אלא משאב חיוני שצריך לראותו כמתנה לנו ולילדינו. גם אם הדיון המשפטי על ייצוא הגז נגמר, הדיון הציבורי והחקיקתי צריך להימשך

    ההחלטה על ייצוא הגז נראית לכאורה כהחלטה מקצועית, טכנית וכלכלית שמוסברת במונחים מסובכים. האמת היא כי זוהי החלטה בין שתי חלופות ערכיות. היה רצוי כי בהכרעה ערכית בעלת השלכות אסטרטגיות, כלכליות וחברתיות מרחיקות לכת וארוכות טווח יביע הציבור את דעתו. לכל הפחות, צריך הדיון להתקיים באמצעות נציגי העם היושבים בכנסת, המייצגים תפיסות שונות בעם. בעניין זה הדיון הציבורי טרם מוצה, והמאבק על הייצוא טרם הסתיים. תם ולא נשלם.

     

    עוד כתבות בערוץ כלכלה ירוקה וקיימות

    בעזרת השמש: הולנד נערכת לסוף עידן הגז

    אפשר למחזר הכל, צריך רק היגיון כלכלי / טור 

    שימור גנים היסטוריים: מחזירים נוף שנעלם

    הראש מתפוצץ? אתה צריך קבלן, לא רופא

    בתי 5 מיליון ישראלים יוצפו עד סוף המאה

     

    גם אם בית המשפט פסק כי החלטת הממשלה התקבלה כחוק, אין זה אומר כי ההחלטה עצמה או אופן קבלתה היו ראויים. מבחינה זו, גם אם הדיון המשפטי מיצה את עצמו, הדיון הציבורי יכול וצריך להימשך. הממשלה יכולה עדיין להטות אוזנה לציבור ולשנות את החלטתה, ואף דרכם של חברי הכנסת פתוחה עדיין לחוקק, כפי שאמרו שופטי בית המשפט בדיון. טוב, על כן, עשתה קבוצת חברי כנסת בראשות דב חנין שתעלה מחר הצעת חוק פרטית, לה שותפה "אדם טבע ודין", בעניין ייצוא הגז ומביאה את הנושא לסיבוב נוסף של דיון ציבורי.

     

    מה, אם כן, העניין הגדול בגז? ישנם משאבים שאינם ממש חיוניים. זהב, לדוגמה, הוא משאב החסר כמעט כל שימוש טכנולוגי החיוני לתפקודי החיים. ערכו הרב נובע אך ורק מן העובדה שבני האדם מייחסים לו ערך סמלי ואסתטי, ולפי חוקי ההיצע והביקוש צומח מכך ערך כלכלי. לו נמצאו בארץ מרבצי זהב עשירים, לא הייתה יכולה להיות המלצה טובה יותר מאשר להפיק את הזהב ולמכור אותו לכל המרבה במחיר. ברווח המתקבל הייתה יכולה המדינה לממש יעדים שונים כגון שיפור החינוך, הרווחה, התשתיות, ועוד. למוצרי צריכה בעלי דרגות חיוניות שונות, המשמשים לסיפוק צרכים שונים יש לרוב תחליפים.

     

    למה לא לתת לנבחרי הציבור להחליט? (צילום: גיל יוחנן ) (צילום: גיל יוחנן )
    למה לא לתת לנבחרי הציבור להחליט?(צילום: גיל יוחנן )
     

    אנרגיה, לעומת זאת, היא משאב חיוני וסם חיים הכרחי לכל יצור חי ולכל כלכלה בעולמנו. משאבי האנרגיה המתכלים בעולם הולכים ואוזלים, מחיריהם מאמירים, אספקתם העולמית תלויה במידה ניכרת במדינות העוינות את ישראל, השפעתם על הכלכלות הלאומיות מרכזית, וקשה להגזים במידת השלכותיהם הסביבתיות. הגז שנמצא מול חופי ישראל, על כן, הינו משאב חיוני ביותר השונה ממשאבים וממוצרים רבים אחרים, ולעת הזאת קשה למצוא לו תחליף. אם לדייק, אפשר עדיין למצוא לו תחליף במחיר כלכלי וסביבתי גבוה ותוך שימור התלות במדינות אחרות, אולם זה יילך וייעשה קשה יותר ויותר.

     

    שאלה ערכית, לא רק משפטית 

    אשר על כן, יש צורך להגיד בבירור ששאלת ייצוא הגז אינה רק שאלה משפטית טכנית (היא גם), ואפילו לא רק שאלה מקצועית-כלכלית (היא גם), אלא בעיקר שאלה ערכית מן המעלה הראשונה.

     

    החטא הקדמון של ועדת צמח שהמליצה לממשלה על ייצוא הגז, ושל החלטת הממשלה שבאה בעקבותיה, היה בראיית הגז כמוצר כלכלי בלבד. לשיטתה, זהו אך ורק כסף הקבור באדמה ושיש להוציא ולנצל בהקדם. אמנם גם הוועדה וגם הממשלה רוצות בטובת המדינה, אולם המונח הערכי "טוב" מתורגם אצלן, כמיטב המסורת הקפיטליסטית-חזירית, אך ורק לרווח כספי מיידי.

     

    מהנחה ערכית זו קצרה הדרך למסקנה כי יש לייצא חלק גדול מן הגז, שהרי לגז, כמו לשרוכי נעליים, אין כל ערך כל עוד הוא קבור באדמה. יש לו ערך רק אם מוציאים אותו במהירות הבזק ומוכרים אותו. הוועדה קיימה אמנם שימועים ציבוריים ושמעה תפיסות ערכיות אחרות, אך לא היה בכך כדי להקל על התחושה כי בהינתן תפיסת עולם זו ומשסומנה המטרה של מקסום הרווח הכלכלי בזמן קצר כל שנותר לוועדה הוא להצדיק אותה מאחורי מסך של טיעונים ונתונים מקצועיים-כלכליים גרידא וכביכול מעמיקים ורציניים. כמובן שנתונים אלה התבססו על הנחות מוצא המצדיקות מראש את המסקנה הסופית, ואשר מעודדות, להבנתי, מדיניות אנרגיה הרפתקנית וחסרת אחריות.

     

    ואם מחיר הגז יתייקר בעתיד? 

    כך, לדוגמה, הניחה הוועדה כי נוכל למכור כעת גז ביוקר ולקנות בעתיד בזול שכן מחירי הגז
    יילכו ויירדו. הוועדה לא ציינה, כמובן, מה תהיינה ההשלכות על מדינת ישראל אם יקרה ההיפך. עוד העריכה הוועדה כי בעתיד יימצא גז רב נוסף בחופי מדינת ישראל, וזאת בניגוד לניסיון העבר ולפרסומים הולכים ומצטברים על קידוחים "יבשים". גם אם לא יימצא גז נוסף, המשיכה הוועדה, אז ודאי יהיה גז בשפע בעולם שאותו ניתן יהיה לייבא לארץ (מאיפה? ממי? בכמה?). בכל מקרה, העריכה הוועדה כי עוד כ-20 שנה ממילא יפותחו בעולם מקורות אנרגיה נוספים.

     

    אמנם זכייני הגז יעבירו תמלוגים למדינה על המשאב השייך לכולנו, אולם אלה יהיו נמוכים ממה שהציבור חושב, ויתחילו לזרום לקופת המדינה בעוד שנים לא מעטות, ואינם בשום אופן מצדיקים את מכירת החיסול.

     

    החלופה הערכית לראייה זו היא ראיית הגז כמתנת הטבע לנו ולילדינו שאותה יש לנהל באחריות למען טובתם המירבית של אזרחי המדינה בני הדור הזה והדורות הבאים. טובתם של אזרחי המדינה היא יותר מהפירורים שיישארו לנו לאחר רווחי העתק של הזכיינים. טובתם היא שיישאר גז גם לדור הבא.

     

    איננו אומרים לילדינו שאם לא יהיה גז בעוד 25 שנה זו תהיה רק הבעיה שלהם. טובתם היא שלמדינה תהיה עצמאות אנרגטית. טובתם היא כי מקור אנרגיה משלנו יוזיל את יוקר המחייה. טובתם היא כי בתקופת השימוש בגז יפחת זיהום האוויר והיא תנוצל להמשך פיתוח משק אנרגיה בר קיימא שיתבסס יותר על אנרגיות מתחדשות והתייעלות אנרגטית. טובתם היא כי נחשוב על הטווח הארוך ולא רק על היום. טובתם היא כי תנוהל מדיניות אנרגיה אחראית ולא הרפתקנית ופזיזה.

     

    ד"ר אריה ונגר הוא ראש תחום אוויר ואנרגיה ב"אדם טבע ודין"

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: "אלבטרוס"
    זה לא סתם משאב, זה סם חיים
    צילום: "אלבטרוס"
    מומלצים