יהדות להמונים: ליבוביץ' מתהפך בקברו
יהדות של נסים - או של סדר טבעי? של מתחילים - או של תלמידי חכמים? דת של זכויות יתר - או של חובות? ליבוביץ' צידד בדת ליחידי סגולה, שהמגזר הדתי דחה. תנועת התשובה והחרדים מעדיפים את "דת הנסים", והציונות הדתית היא סוכנות לתרבות יהודית. אז מה האלטרנטיבה היהודית של החילוני המשכיל?
ב-י"א באלול נאסף פרופסור ישעיהו ליבוביץ' לעמיו במיתת נשיקה. ואם אין מקרה בעולם, הרי זאת אחת הראיות לכך, שהרי יום הזיכרון לפטירתו יחול תמיד בחודש שהוקדש בעם ישראל לחשבון נפש, לערגה ולהתקרבות מחודשת.
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
כבר עשרים שנה עברו מאז פטירתו מן עלמא דין, אך גם אם כהתה עינו - עדיין לא נס ליחו לטוב או למוטב. ישעיהו ליבוביץ' יצר תורה שהתאפיינה בדיכוטומיות ושניות. אחת מהדיכוטומיות החשובות שבהגותו הדתית היא ההבחנה בין שני קצוות של ההוויה הדתית: "דת תובעת" לעומת "דת מעניקה". הבחנה זו יצרה אצל המשכיל הדתי המעורה בחשיבה המודרנית, דת בעלת עמידות גבוהה מפני המערערים על תקפותה, אמונה שאינה ניתנת לערעור ברוחות הזמן והתקופה.
קראו עוד בערוץ יהדות :
שתי דתות אלו - המעניקה והתובעת - מהוות שני קצוות שביניהם נעה האמונה. "דת מעניקה" היא דת למתחילים. לאלו שבצעדיהם הראשונים, אשר על פי דרכה חינכו את תינוקות של בית רבן, בעת שדמות האל האבסטרקטי טרם הבשיל בנפשם.
האם אתה "מאמין שלם"?
"דת תובעת" שייכת לתלמידי החכמים, אלה שהאמונה הבשילה בנפשם וחלחלה עד יסודות שיתין. היא שייכת לבעלי ההשכלה, לרופא ירא שמיים
המתפלל שלוש פעמים ביום "רפאנו ה' ונרפא", המכיר את העובדה שהתפלגות המחלות של מטופליו אינן מוסחות בין אלה שהתפללו לרפואה שלוש פעמים ביום כמוהו, לבין אלה שלא התפללו כלל.
"דת מעניקה" קשורה למאמין בהנהגה ניסית, בעוד "דת תובעת" שייכת למדען ירא השמיים שמבחינתו "עולם כמנהגו נוהג".
בדומה לרמב"ם, הציג ליבוביץ' בהגותו הדתית וה"לא מקורית", כדבריו, שתי רמות של אמונה זו: "המעניקה" שבה מחזיקים המון המאמינים - וזו "התובעת", המתייחסת באופן אקסקלוסיבי למאמין השלם. זאת של "ואהבת... בכל נפשך" של רבי עקיבא, "אפילו הוא נוטל את נפשך" הנקראת בלשון יחיד ומיוחסת למאמין השלם - וזאת של "והיה אם שמוע תשמעו... ונתתי מטר ארצכם... הישמרו לכם פן... וחרה אף..." הנקראת בלשון רבים, ומיוחסת להמון המאמינים.
בצד "דת מעניקה" עומדת "תפילת תחנונים", בבחינת "תפילה לעני כי יעטוף, ולפני ה' ישפוך שיחו" (תהילים ק"ב, א'). ובצד "דת תובעת" עומדת "תפילת קבע", בבחינת "תמידים כסדרם ומוספים כהלכתם". "דת מעניקה" היא דת של "בעזרת ה'", ו"דת תובעת" היא דת "למען ה'" - הקשורה לקבלת עולה של תורה.
אליטיזם, במובן של יחידי סגולה
"דת תובעת" כיוונה מלמטה-למעלה, מהאדם לאל ולמענו. היא שייכת ל"מלכיות" של ראש השנה, לעקדת יצחק שבה מוכן האדם להקריב
את בנו למען אלוהיו. "דת מעניקה" כיוונה מלמעלה-למטה, האל למען האדם – וקשורה היא למיתוס הנוצרי לפיו האל מקריב את בנו למען גאולת האדם.
ב"דת מעניקה" המאמין רוכב על אלוהיו, וב"דת תובעת" המאמין הופך להיות מרכבה לעליונים. "דת מעניקה" היא דת של זכויות, "ארץ ישראל שלנו" - כמו שהבית שלנו והמכונית שלנו. "דת תובעת" היא דת של חובות, "ארץ ישראל שלנו" - כמו הילדים שלנו וההורים שלנו.
"דת תובעת" שבה צידד ליבוביץ' הינה דת אליטיסטית ליחידי סגולה, שהמגזר הדתי דחה אותה. תנועת התשובה הספרדית והחרדיות האשכנזית, מבססות עד היום (זה כבר הדור השני) את דרכיהן על "דת מעניקה" באופן מוחלט, אשר באמצעותה הן מנגישות את האוכלוסייה המסורתית הספרדית לתורה ומצוות. מסיבה זו אין הלימה בינן לרובד המשכיל בישראל, והן אינן עוברות אותו.
גם הציונות הדתית כשלה
המפעלים השונים של הציונות הדתית שיועדו להנחיל את היהדות לציבורים המשכילים בישראל, אינם אלא סוכנויות לתרבות יהודית, ולא
לדת היהודית. עובדות אלו מאששות את קביעתו של ליבוביץ' שלשם קבלת האמונה ועול תורה ומצוות - יש צורך בהכרעה, בהשאה עצמית, שאינה ניתנת מבחוץ.
ומכאן שאל מול הציבור החילוני המשכיל יש להעמיד את האלטרנטיבה בין קבלת עול מצוות, לבין פריקת עול מצוות. בין יהודיות שבה יש תוכן יהודי דתי, העומד כבר למעלה מאלפיים שנה - לבין לאומיות יהודית שכוננה לפני מאתיים שנה.
תקיעה, שברים, תרועה, תקיעה: "דת מעניקה" היא דת של תקיעה, בבחינת "ביום שמחתכם ומועדכם ותקעתם בחצוצרות" של אחרית הימים. בבחינת "תקע בשופר גדול לחירותנו". ולעומתה, "דת תובעת" היא דת של שברים ותרועה, של כאן לעכשיו, של העולם הריאלי שבו יש עליות ומורדות, והיא התוכן של היהדות מבחינת "יום תרועה יהיה לכם".
לפנייה לכתב/ת 
