עקורים במחנות: "לך תוכיח שאתה יהודי"
הם בורחים מאזורי הקרבות באוקראינה, ומתכנסים ב"מחנות נמלטים" של הסוכנות. אלפי יהודים באוקראינה ממתינים למדינה שתכיר בהם כיהודים - ולא פחות מכך, לרבנות. ארגון "שורשים" פתח סניף בדניפרופטרובסק, בניסיון של הרגע האחרון להוכיח יהדות, עניין מורכב שדורש סבתא דוברת אידיש, מסמכים נדירים, ולפעמים גם בדיקות די-אן-אי. טלי פרקש הייתה שם עם הנמלטים
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
אבל החדשות הרעות (והמוכרות) הן, שלא כל מי שהצליח להוכיח את זכאותו לעלות על פי חוק השבות, בפני הקונסול הישראלי – גם יוכל לחיות בישראל כשווה בן שווים. מרבית העולים נדרשים להוכיח את יהדותם בפני הרבנות הראשית כתנאי לנישואין בישראל. וזה, כך מתברר, עניין מסובך בהרבה.
כל מה שקורה, חדש ומעניין - היכנסו לערוץ היהדות :
הערכות רשמיות מדברות על כמה עשרות-אלפי יהודים שעדיין חיים באוקראינה, אך מספרים מדויקים, לאף אחד אין. ראשי הקהילה מספרים כי רבים מהם כלל לא יודעים שהם יהודים, וגם מי שטוען ליהדות - כלל לא בטוח שיצליח להוכיח זאת מול השלטונות הישראלים, שלא לדבר על הרבנות הראשית.
הזדמנות אחרונה להציל את היהדות שלהם
קצב העלייה מאוקראינה לישראל עלה במאות אחוזים, והוא עומד על כמה אלפים מאז תחילת השנה הנוכחית – למעלה מאלף עולים לחודש בממוצע, במה שנראה כגל העלייה הגדול מאז שנת 2003. אנשי הסוכנות מקפידים לכנות את מי שמגיעים אליהם כ"נמלטים", מאחר ואוקראינה נמנעת במכוון מלהעניק זכויות פליט בסיסיות לאזרחיה שנותרו חסרי כל.
בין פרוצדורה לבירוקרטיה, מנסים כעת אנשי ארגון "שורשים", במאמץ של הרגע האחרון - להוכיח
לא רק את זכאותם של יהודים אלה לעלייה מכוח "חוק השבות". אלא אף את יהדותם ההלכתית של כמה שיותר מתוכם. מסיבה זו חנך "שורשים" לפני כשבועיים, בטקס חגיגי, סניף בבניין הקהילה היהודית "מנורה" בדניפרופטרובסק, שישרת בין היתר את הפליטים משטחי הכיבוש הרוסי.
שניים לקחו על עצמם לעצור את הקטסטרופה שכבר הפכה לבעיה לאומית בישראל, על מאות-האלפים שהרבנות אינה מכירה ביהדותם: ד"ר יעקב (יאשה) דייסנוביץ, מוהל מקומי מוצלח, "האיש" להשגת כל המידע שצריך, חלקו בדרכים שאי אפשר להרחיב עליהן את הדיבור; והפרטנר שלו למסע המטורף בין קשישות בכפרים נידחים וארכיונים עבשים, גנה בלוצקי, עורך דין יהודי מקומי.
לאנשי הארגון ברור כי זו ההזדמנות הכמעט-אחרונה להוכיח יהדות, עניין מורכב למדי שדורש סבתא דוברת אידיש, מסמכים נדירים מארכיונים טרום מלחמת העולם השנייה, ולפעמים גם בדיקות די-אן-איי. המסע אל השורשים הוא מירוץ נואש נגד הזמן, רגע לפני שיהיה מאוחר מדי, שכן הדור המבוגר שעוד יודע משהו על מקורותיו, הולך ונעלם.
את המבצע המורכב הזה מממן מכון טריגובוף, באמצעות קרן שייסד המיליארדר האוסטרלי, הארי טריגובוף, במקור מברית המועצות, שנרתם למשימה הזו לצד שלל פרויקטים של תשתיות בישראל.
"מבצע סבתא"
באחד ממחנות "הנמלטים" על גדות הדיינפר, שבו עברו כבר לא פחות מ-800 בני אדם מאז פרוץ הקרבות, בדרכם לארץ הקודש - אפשר לפגוש גם ילדים קטנים. הם מקווים להתחיל את שנת הלימודים הקרובה בישראל, בעזרת ה' (והקונסול). איש הסוכנות היהודית, מקסים לוריא, מציג בפניי את אנה, אם חד-הורית שברחה מדונייצק, רגע לפני שהכל עלה בלהבות. מאז היא כאן, ממתינה עם האחרים לאישור המיוחל לעלות לישראל.
לאנה נוימן, חנה בשבילכם, יש מזל, ולאנשי "שורשים" יש רגע קטן של נחת שעה שהיא שולפת בזהירות מסמך צהבהב ומקורי משנת 1926, ימי ראשית המהפכה הסובייטית. במסמך מצוין מקור המשפחתי של סבתא של אנה מצד האם - חנה בעת שנישאה. שם האב בתעודה הוא נחום, ושם האם שרה. כמקום לידה ומגורים מצוינת העיירה שפולי, עיירה יהודית מוכרת לכל מי שגדל על סיפורי השטעטל.
הרב דוד סתיו, יו"ר רבני "צהר" שביקר עמנו במחנה, אוחז במסמך בהתרגשות: "זוהי הראיה החד-משמעית שאותה מחפשים בקדחתנות אנשי 'שורשים'", הוא אומר. "יש שורשים מצד האם, מה שחשוב להלכה היהודית, שקובעת יהדות לפי האם", מסביר עו"ד בלוצקי - והרב סתיו מחזק את דבריו: "הלכנו כאן ארבעה דורות אחורה, מצד האם, והמסמך הזה יקבע את יהדותה. זה חשוב כי היא עולה לארץ עם הבן שלה, והוא ירצה בשלב כלשהו להתחתן, וזו ההזדמנות שלה להוכיח בצורה חד-משמעית את יהדותו ההלכתית".
המלחמה שלנו - ושלהם
גם משפחת פאק ממתינה לאישור עלייה לישראל. ברשותם אין מסמכים מעידן מהפכה הסובייטית המוקדמת שיוכיחו את יהדותם. העניינים מורכבים מעט יותר. הם מדונייצק. בת הדודה ובנה הקטן הצטרפה אליהם מחצי האי קרים, שכבר נכבש במלואו על ידי הרוסים. לסבא והסבתא עם המסמכים הרלוונטיים אין אישור לעזוב את דונייצק, וכעת הם מחכים במחנה עד לאיחוד המיוחל.
כבר לפני שנה החליט יורי פאק שהוא רוצה לעשות עלייה. המשפחה אפילו הייתה כאן בקיץ האחרון
בני הזוג פאק לא אוהבים לדבר על מה השאירו מאחור. הדמעות מתגנבות בזווית העין כשאני מנסה לברר בעדינות. הם מספרים לי מה מצאו ביום שבו חזרו מישראל: פגיעה ישירה של שלושה טילים בבית השכנים שהשאירו הרס מוחלט. מבלי לפרוק את מזוודותיהם, נמלטו בני המשפחה.
כשאני שואלת את ביתם בת ה-14, אליקה, שצפוייה להתחיל את לימודי התיכון בישראל, מהם חמשת הדברים שהיא הכי אוהבת בארץ - היא חושבת מעט, ואז עונה: "פטריוטיזם, אחדות, צבא, תרבות וזה שכל אחד יכול ללמוד מה שהוא רוצה, ולמצוא את מקומו. זה מה שאני אוהבת בישראל".
גם הרב צריך להוכיח לרבנות שהוא יהודי
משפחת פאק אמנם מוכרת לקהילה היהודית באזור מגוריה - דונייצק של טרום פוטין. הם נחשבו לשותפים מלאים בפעילות הקהילה, כולל לימודים בבית הספר היהודי. אך המרחק מכאן ועד ל"פלומבה" של הרבנות הראשית, מסתבר, רב מאוד. "אפילו אם כתוב בתעודת הזהות שהאם יהודייה, זה לא מספיק", אומר איש הסוכנות היהודית בעצב. "הם מבקשים כל מני מסמכים נוספים, ישנים יותר. יש חשש מזיופים".
שלום נורמן, מנכ"ל מכון טריגובוף שעלה בעצמו ממחנה כזה, אי-שם בשנת 1956 – מדגיש: "מסמכים שבהם כתוב 'יהודי' מלפני שנת 1941 מוכיחים יהדות מעל לכל ספק, שכן אז זו לא הייתה כזו מציאה להיות יהודי".
נטל הוכחת היהדות אינו נופלת רק על כתפי יהודים שלא חיו חיים דתיים, או לא השתייכו לקהילה. את ממדיה מתאר בגילוי לב שליח חב"ד בדניפרופטרובסק, הרב שמואל קמינצקי: "גם לי עצמי יש בעיה", הוא אומר. "יהיה לי קשה להוכיח יהדות. הסבים והסבתות שלי נמלטו בזמן המלחמה, ואין מסמכים. רציתי שהבת שלי תשתף בתוכנית 'מסע' ותכיר את ישראל. בקונסוליה אמרו לי: 'נחמד, אבל תוכיח שאתה אכן יהודי'".
סטלין פינה, יאשה ימצא
אז איך מוכיחים יהדות? נוברים בארכיונים: החל מזה של הצבא הסובייטי, ועד לארכיון "הצלב האדום" שבו, לדברי נורמן, נמצא תיעוד על כשני מיליון יהודים וחצי, שנמלטו במהלך מלחמת העולם השנייה בעקבות מדיניות "אדמה חרוכה" של סטלין. "רוב היהודים שחיים היום באוקראינה, או עלו ממנה לישראל - הם צאצאי 'הפינוי הגדול', ואפשר למצוא תיעוד על כך בארכיונים, אם יודעים איפה ואיך לחפש, כמובן.
"יאשה (ד"ר דייסנוביץ) תמיד נכנס דרך החלון, ואם אין חלון, אז דרך הארובה. הוא מצליח
מנכ"ל עמותת "שורשים", אורי שכטר, אומר כי "כל תיק של הוכחת יהדות שהוגש לאישור הרבנות הראשית, אושר. זה קרדיט מעולה על העבודה שעושים פה, והתוקף שלה".
גם מיכאל קאטץ, צעיר יהודי שהוריו ברחו לקייב כדי להימלט מהמלחמה, רוצה להגיע למדינת היהודים. חלק ממשפחתו כבר בישראל, ויהדותו, למרבה המזל, היא מצד אמו. קרובי משפחתו שכבר עלו ארצה, שלחו את תמונת סבא רבא שמואל וסבתא חיה, בלבוש יהודי מסורתי, עם מסמכים נוספים המגלים שמות יהודיים מובהקים, כולל מסמכי לחימה מתקופת מלחמת העולם השנייה שבהם נכתב כי המחזיק הוא יהודי.
"זה המסמך הכי חשוב להוכחת יהדות", הוא מוסיף בגאווה של מי שלמד על בשרו את המלאכה המפרכת של נטל ההוכחה. בתקופת השואה ניצלו סבו וסבתו לאחר שהסתתרו בביתה של אוקראינית חסידת אומות עולם, עד לסיום המלחמה. "ועם כל זה, הייתי בשגרירות לא פחות מחמש פעמים. בכל פעם אמרו לי, עכשיו אנחנו צריכים עוד מסמך".
כעת אחרי שהקונסול אישר את עלייתו, יצטרכו אנשי ארגון "שורשים" לוודא שנכדם של שמואל וחיה, ששרדו באורך פלא שואה וטיהור סובייטי, לא יידחה ברבנות בעתיד.
היהודים עוצרים את פוטין?
התגובות בקרב הקהילה המקומית מגוונות. חב"ד בדנייפר, המנהלת ביד רמה את הקהילה היהודית המקומית, נלהבת לסייע לעולים. "יש פה גם עניין של פיקוח נפש", מסביר הרב קמינצקי. "הרפואה פה איומה. אנשים מתים בגיל צעיר, פשוט כי הרפואה מפגרת. שכנעתם אותם לעלות - ונתת להם במתנה 50 שנות חיים".
"מה שכן, על כל יהודי שעולה, אני מוצא שניים חדשים. רק עכשיו בטיסה מלונדון לכאן, שוחחתי עם זוג מקומי שאמר לי, 'אנחנו לא יהודים, אבל הסבתא הייתה יהודייה'. זה ברור כמובן שהם זכאי עלייה, ובמקרה הזה גם יהודים הלכתית.
"אלמלא היהודים, פוטין כבר היה גם פה, בדניפרופטרובסק", קובע הרב קמינצקי. "הייתה להם תוכנית מפורטת לכיבוש, אך הכסף הצליח לאחד את העיר, מהמשטרה ועד למאפיה". לדבריו, גם האוקראיני הפשוט מהרחוב רואה באוליגרכים היהודים-אוקראינים גיבורים מקומיים, שהצילו את דניפרופטרובסק מפוטין.
אחד מראשי הקהילה המקומית מפטיר לעברי, שלא לייחוס: "בסופו של דבר, לא מדובר בעלייה אידיאולוגית. 'עליית הסלאמי', קוראים לזה אצלנו. אנשים מחפשים חיי רווחה בישראל. להיות יהודי באוקראינה היום, זה כמו להיות כוכב רוק. זו תעודת ביטוח שאומרת שלא רק שאתה שייך לאליטה המובילה והמשפיעה - וכן, גם זו שנתפסת כחכמה ועשירה - אלא שגם אם זה לא יצליח לך, אתה גם תמיד יכול לקום וללכת. לישראל, כמובן".
