שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    מחקר: יתמות ואשמה מובילות לחזרה בתשובה

    "לחזור אל 'אבא שבשמים' זה אמורפי, מופשט. המגע האבהי הוא הדבר הראשון שחסר ליתומים מאב, ולכן לחיבוק של רב יש משמעות כה גדולה": במחקר ראשון מסוגו, שהפך לספר "אבא בלי אבא", ראיין הפסיכולוג ד"ר עמית פכלר 32 יתומים מאב שהפכו לאבות בעצמם. התוצאות מרגשות

    המילה "יתום" עושה משהו בבטן: עצבות, חוסר נוחות, אימה, געגוע. אפילו המילים "קדיש יתום" שהאדם שומר המצוות רואה מול עיניו עשרות פעמים ביום בסידור התפילה, עדיין מעוררות בו אי-נוחות, וקולו של איש צעיר הקורא "קדיש יתום" הוא מסובב הראשים האולטימטיבי בבית הכנסת. לא בכדי תיאר פרויד את מות האב כאירוע המשמעותי ביותר, והאובדן הנוקב ביותר בחייו של גבר.

     

    <<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו  >> 

     

    עוצמתה של המילה "יתום" גדולה, עד שהיא משמשת לתיאור מגוון רחב של מצבים המנותקים מהמובן הבסיסי שלה, ומתארים מצבי עצבות, עריריות ועזובה. אך מאחורי המילה "יתום" מצוי בראש ובראשונה בן אנוש שאיבד הורה, וממשיך לחיות בינינו כשהיתמות תלויה על צווארו.

     

    קראו עוד בערוץ היהדות :

     

    אם אובדן אב הוא אחת החוויות האיומות ביותר עבור ילד, מה מתרחש כאשר אותו ילד הופך בעצמו לאבא? בכך בדיוק עוסק ספרו החדש של הפסיכולוג ד"ר עמית פכלר: "אבא בלי אבא: אהבה, אשמה ותיקון בחיי יתומים מאב" (אוניברסיטת חיפה והוצאת "פרדס"). הספר מבוסס על עבודת הדוקטורט של הכותב, ששימש בזמן כתיבת הספר כפסיכולוג האחראי במחלקה הסגורה בבית החולים גהה, וכיום מכהן כמנהל המכון לטיפול רגשי במרכז הקליני הבינתחומי באוניברסיטת חיפה.

     

    "האשמה מרחפת על האדם הדתי כמצב תודעתי קבוע, והיא זו שמדרבנת אותו להתקרב לאל" (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    "האשמה מרחפת על האדם הדתי כמצב תודעתי קבוע, והיא זו שמדרבנת אותו להתקרב לאל"(צילום: shutterstock)

     

    ד"ר פכלר ראיין 32 יתומים מאב שהפכו לאבות בעצמם, במחקר שנחשב לחלוצי בעולם - הן מבחינת הנושא של אבהות אצל יתומים מאב, והן בשיטת המחקר: ראיונות עומק עם אותם יתומים. עד כה לא זכו יתומים שהפכו לאבות לתשומת לב מחקרית, או להתבוננות מעמיקה ומקורית כפי שנעשה במחקר זה.

     

    תוצאות המחקר חשפו תופעות מעניינות, כמו ההשפעה המיוחדת שיש להגעה לגיל בו נפטר האב, היחסים המיוחדים עם האם והרעיה, דרכי ההתמודדות עם האבל בהמשך החיים ועוד.

     

    חוכמת ההמונים של נהג המונית

    את כתב היד הראשוני של הספר זכיתי לקרוא מזמן, שכן המחבר הוא חבר קרוב. כאשר מסר לידי עמית את כתב היד, הייתה לו בקשה מוזרה במקצת: "תתחיל מפרק 5". כותרתו של הפרק החמישי בספר היא: "סלח לנו אבינו: חזרה בתשובה".

     

    עמית, למה ביקשת ממני להתחיל בפרק העוסק בחזרה בתשובה דווקא ?

     

    "כי זה היה הפרק הראשון שכתבתי בספר, וזה הפרק שגרם לי לרצות לכתוב את הספר כולו. כשהציעו לי להוציא לאור ספר המבוסס על עבודת הדוקטורט שלי, לא רציתי להוציא ספר שנראה כמו עבודת דוקטורט. רציתי להוציא ספר שמדבר על החיים של כולנו כאן, בישראל, ושמשקף את מה שיש לי להגיד על הנושא של יתמות מאב ואבהות באופן כללי. חיפשתי את ההיאחזות במציאות היומיומית בישראל, ונושא החזרה בתשובה עקב אובדן אב היה הראשון שאליו מצאתי התייחסויות אקטואליות ביומיום הישראלי".

     

    איזה סוג של התייחסויות?

     

    "החל בקטעי ספרוּת שמצאתי, כמו קטעים מספרה של נועה ירון-דיין 'מקימי' - וכלה בקטעי עיתונות שמצאתי, כמו הקטע שבו מתואר נהג מונית שהסיע את אריאל זילבר, הבחין בזקנו וזרק לו: 'אז מה, אבא מת?' ובכך שיקף חוכמת המונים ולפיה אובדן אב מוביל לתהליכי חזרה בתשובה".

     

    אז למה באמת קיימת תופעה של חזרה בתשובה אצל יתומים מאב?

     

    "הנוסחה היא כזו: יתמות בתוספת אשמה מובילה לחזרה בתשובה. אדם שמתייתם מאביו ומרגיש רגשי אשמה בשל כך, נמצא במסלול שיכול להוביל אותו לחזרה בתשובה".

     

    למה שאדם ירגיש אשמה על מות אביו?

     

    "זוהי אשמה לא מודעת. לפעמים זו מחשבה של 'אם אין לי אבא – כנראה שמשהו בי לא בסדר'; לפעמים היתום קושר את עצמו מאגית למות אביו, ומחפש נקודות שבהן התנהגותו שלו גרמה בעקיפין למוות; לפעמים זו אשמה שמכונה 'אשמת השורדים' המאפיינת את מי שנשאר חי, בעוד קרוב לו מת - ולפעמים זו אשמה אדיפאלית. חזרה בתשובה משמשת כתיקון לאותה אשמה. כהיטהרות.

     

    אז אתה טוען שאשמה היא בעצם הבסיס להתקרבות לאל?

     

    "אענה לך בשאלה: בתפילת ערבית במוצאי יום הכיפורים, האם אתה אומר בתפילת העמידה 'סלח לנו אבינו כי חטאנו'?"

     

    כן, אבל מה הקשר?

     

    "מתי בדיוק הספקת לחטוא? הרי רק לפני רגע סיימת תפילת נעילה ונתמרקו כל עוונותיך, לא? אלא שזה בדיוק העניין: האשמה מרחפת על האדם הדתי כמצב תודעתי קבוע, והיא זו שמדרבנת אותו להתקרב לאל".

     

    זה לאו דווקא שלילי. זה הרי מתמרץ אותך תמיד לנסות להיות טוב יותר.

     

    "ודאי. לאשמה יש חשיבות רבה בחיינו, והיא הבסיס לקיומו של המצפון. האשמה מקבלת תהודה וגם תיקון בחוויה הדתית, לא רק של היהדות אלא של כל הדתות, כולל סיינטולוגיה. שים לב לביטוי 'אין לו אלוהים'. למה הכוונה? שאין לו מצפון".

     

    לך – יש אלוהים?

     

    "כולם מאמינים בקיומו של אל. אין אתיאיסטים בשוחות. השאלה היא מה הצורה שאתה מלביש על האל שלך. מבחינתי, אלוהים הוא מציאות נפשית המשתנה מאדם לאדם, בדומה לדברים שאמר יונג".

     

    והחזרה בתשובה משקיטה את האשמה?

     

    "היא יוצרת תחושה של היטהרות ושל קבלה, אפילו אם אתה חש אשם. הנה למשל ציטוט של אחד המרואיינים בספר: 'תשמע, רבי נחמן היה רופא הנפשות. הוא אומר: באדם הכי רשע, צריך למצוא אצלו נקודה טובה ולהגיד אותה. ואם מצאנו ברשע משהו חיובי, קל וחומר שאני לא כזה רשע, גם בי יש נקודות טובות'. היתום מבקש לנקות אשמה שגורמת לו להרגיש שלילי, ומוצא את המרפא אצל ר' נחמן".

     

    אגב ר' נחמן - מה משמעותו של הרב המחזיר בתשובה בתהליך הזה?

     

    "תפקיד חשוב. הקשב לדברים האלה שאמר אותו מרואיין בספר כשפגש רב שהעריץ, והלה ידע את שמו הפרטי: 'הייתי מאוד מופתע שהוא, הגדול, יודע את השם שלי... זה לא רב שלוחץ לך את היד, אלא נותן לך חיבוק'. לחזור אל 'אבא שבשמים' זה אמורפי, מופשט. כשיש דמות בשר ודם שקוראת בשמך ואפילו מחבקת אותך – זה כבר סוג של התגלמות של אבא ממש".

     

    עד כדי כך החיבוק הפיזי חשוב?

     

    "כשאתה חוזר ממילואים, מה הדבר הראשון שאתה עושה כשאתה נכנס הביתה?"

     

    מחבק את הילדים.

     

    "בדיוק. עוד לפני שאתה שואל אותם מה נשמע – אתה מחבק. אתה יודע מה ענו לי מרואיינים ששאלתי מה הם היו רוצים להגיד לאבא, אם היו פוגשים אותו? הם חשבו שהשאלה 'מצחיקה'. הם דיברו בעיקר על הצורך להרגיש את החיבוק של האבא, לחוש את הידיים שלו, הרבה לפני שרצו לדבר איתו".

     

    איך אתה מסביר את זה?

     

    הפסיכואנליטיקאי האמריקני תומס אוגדן מכנה את החוויות הראשוניות האלו: 'קצה-חוויה פרימיטיבי'. המגע החושי הבסיסי הזה יוצר את החוויה הראשונית האנושית הבונה את עצמיותו של האדם. המגע האבהי הוא הדבר הראשון שחסר ליתומים מאב, ולכן לחיבוק של רב יש משמעות כה גדולה.

     

    החוכמה הפסיכואנליטית של הלל הזקן

    הספר "אבא בלי אבא" משופע במובאות: שירים, ראיונות, קטעי עיתונות, ציטוטים מהתיאטרון

    והקולנוע, וכל אלה מנותחים בעין פסיכולוגית מעמיקה ומפתיעה. אולם בולטים במיוחד הציטוטים מהמקורות היהודיים: התנ"ך, פרקי אבות, מדרשים.

     

    כאדם שאינו מגדיר עצמו כשומר מצוות, מדוע המובאות הרבים מהמקורות?

     

    "ככל שאני קורא במקורות היהודיים כמו התנ"ך ופרקי אבות, אני מוצא שיסודות הפסיכואנליזה מתוארים כבר בספרות הקדומה הזו. קח למשל את דברי הלל הזקן, 'מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך'. החיוב הזה אולי נשמע קל ליישום, אך בעצם כולנו נופלים בו ומבצעים מעשים ששנואים עלינו גם לעצמנו וגם לסובבים אותנו. הלל מצווה עלינו בעצם להיות מודעים ללא מודע שלנו".

     

    פכלר מוסיף כי "חלק ניכר מהבחירות שעושים יתומים מאב, נעשות מבלי שהם מודעים להשפעת היתמות על בחירות אלה. בספר אני מביא הסברים לא מודעים לפעולות הקשורות לאובדן אב. לא פחות חשוב הוא הצורך שלנו להיות מודעים לכך שבמדינת ישראל מוכת המלחמות ותאונות הדרכים, אנחנו מוקפים סביבנו בהרבה יתומים".

     

    אם אני יודע שיש בסביבתי יתום, איך אני יכול לעזור לו?

     

    "אם קבעת איתו פגישה – תגיע בזמן. זו התורה כולה ואידך זיל גמור".

     

    תסביר.

     

    "יתום מאב נחל אכזבה מדמות שאמורה הייתה להיות סלע איתן בחייו. במקום מסוים הוא עדיין מחכה שאביו יחזור אליו. בכל פעם שמישהו מאחר ליתום, הוא מעביר את אותה החוויה שיש בה אחד-משישים מחוויית אובדן האב: החרדה לשלומו של האדם שצריך להגיע, האכזבה הצפויה מאי-הגעתו. הגעה בזמן, לעומת זאת, משדרת: אני לא מאכזב אותך".

     

    שאלה שתמיד מטרידה אותי: מה נכון להגיד לאבלים בשבעה?

     

    "אני חושב שאין מדריך נכון יותר פסיכולוגית לטיפול באבל מאשר מנהגי האבלות של היהדות. במקרה הזה: המנהג שלא לפתוח בדברים עם האבל, אלא לתת לו לעשות זאת. זה מאוד חכם, כיוון שהתשובה לשאלתך היא שאין לך מה להגיד לאבל. פשוט אין. עצם הנוכחות שלך היא החשובה, ולא הדברים שתגיד או שלא תגיד. ואת הדברים האלה שמעתי מיתומים רבים".

     

    אם היית צריך לתאר את המשמעות של להיות "אבא בלי אבא"
    בשורה אחת, מה היית אומר?

     

    "שהאבות האמיצים האלה בחרו לחצוב מעצמם את האבהות, גם ללא דמות אב לחיקוי. הם מודעים לאבהות של עצמם יותר מאשר אבות רבים אחרים שכן היה להם אבא".

     

    מה היית אומר לאב יתום שהפך זה עתה לאבא?

     

    "מזל טוב. התיקון התחיל".

    פורסם לראשונה 08/05/2016 19:19

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: נגה נס
    ד"ר עמית פכלר
    צילום: נגה נס
    "אבא בלי אבא". עטיפת הספר
    מומלצים