שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    הרבנים נגד רבניות? לא מסיבות הלכתיות
    "במאה ה-20 התעקש ה"חפץ חיים" שנשים צריכות ללמוד תורה, וכעבור 50 שנה הוביל הרב סולוביצ'יק נשים ללמוד גמרא. עכשיו השלב הבא: המערכת ההלכתית מצהירה באופן חד-משמעי שנשים יכולות להיות מנהיגות רוחניות, ואין סיבה ש-50% מהקהילה ייפסלו לתפקידי מנהיגות". הרב אבי וייס, מייסד ישיבת מהר"ת להסמכת נשים לרבנות - נגד קביעת ה-OU

    מסורת תמיד זוהתה עם העברת התורה מדור ולדור. יש המפרשים כך את המושג "רוח ההלכה": לא משנה מה ההלכה אומרת, אין לשבור את המסורת. מורשת העבר והמנהגים שהתפתחו במהלך הדורות הם אוצר שלא יסולא בפז, כפי שאומרת התורה בעצמה בספר דברים: "שאל אביך ויגדך, זקניך ויאמרו לך" (ל"ב; ז').

     

    <<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו  >>  

     

    אבל זוהי רק חצי מהמשוואה. זו טעות לחשוב כי "מסורת" פירושה קיבעון והיאחזות בעבר. המסורת היא העברת רעיון. התורה מתווה כיוון מסוים, ערך עליון - והמסורת מנסה העביר אותם בצורה שתתאים לימינו, ועם זאת תישאר נאמנה לרעיון הבסיסי. החידוש אינו מתנגד למסורת. אדרבה – הוא נדרש על ידה.

     

    קראו עוד בערוץ היהדות :

     

    בחידושים דתיים ישנם שני שלבים: הראשון, לבדוק האם הלכה מסוימת עולה בקנה אחד עם העקרונות המרכזיים של התורה. לדוגמה, עמדת התורה בתחום של ריבוי נשים, עבדוּת או אשת יפת-תואר; לכאורה, זה נוגד את העיקרון של "בצלם אלקים עשה את האדם", כבוד הבריות ו"קדושים תהיו".

     

    במצב כזה, שבו יש לכאורה התנגשות בין עקרונות שונים, המסורת דורשת מאיתנו להתקדם לשלב השני - הפוסק נדרש להביא את הדיון אל בית הדין: "וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם, וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם... וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יורוּךָ" (דברים י״ז, ח׳-ט׳).

     

    היום זה כבר הנורמה

    מעבר להוראה המפורשת של התורה, המסורת מעניקה רשת מתוחכמת של דיונים ופסיקות, שבעזרתה ניתן לקיים ניתוח נרחב ומעמיק של הסוגיה הבעייתית, ולהגיע לתרגום העקרונות הבסיסיים למציאות החדשה. בהקשר זה חשוב לזכור את הוראתו של הרב אברהם יצחק כהן קוק, שאמר: "אין איסור להתיר את המותר, גם אם זה לא היה נהוג בעבר".

     

     (צילום: נורית יעקבס ינון סרטי אלומה) (צילום: נורית יעקבס ינון סרטי אלומה)
    (צילום: נורית יעקבס ינון סרטי אלומה)

     

    הבנה זו של התפקיד של המסורת, מתגלה כאשר בוחנים את סוגיית מעמד האישה וההלכה. בעבר, בעל היה יכול לגרש את אשתו באופן חד-צדדי. רוב הנשים לא למדו תורה, ואפילו הרב קוק עצמו פסק שנשים לא צריכות להצביע בבחירות. בעבר הלא כל כך רחוק, נשים היו רחוקות מאירועי מעגל החיים: לא נהגו לקיים "שמחת בת" לתינוקת, או בת מצווה; לנשים לא היה שום תפקיד בטקס חתונה.

     

    אם היינו משמרים את מסורת העבר במדויק – היינו ממשיכים לנהוג בתחומים אלו כמו בעבר. אלא שבמציאות ההפך הוא הנכון. במאה ה-11 קבע רבנו גרשום שאין מגרשים אישה בעל כורחה. במאה ה-20 התעקש ה"חפץ חיים" שנשים צריכות ללמוד תורה, וכעבור 50 שנה הוביל הרב סולוביצ'יק נשים ללמוד את התורה שבעל-פה - התלמוד עצמו.

     

    בישראל המודרנית תומכת הרבנות הציונית-הדתית בזכותן של נשים להצביע. אין לי ספק שאם הרב קוק היה בחיים, הוא היה תומך נלהב בתמורות אלו. שמחה על לידת בת, בת מצווה, או נשים הקוראות כתובה או דבר-תורה תחת החופה – כל אלו דבר שבשגרה באורתודוכסיה המודרנית.

     

    לא אנחנו התחלנו את המהפכה

    הקהילה שלנו כאן, בארה"ב, וגם בישראל, מתמודדת עם שאלת הכשרת נשים למנהיגות רוּחנית. ליתר דיוק, האם הן יכולות להיות מוסמכות לרבנות. הרי יהודים רבים משתוקקים היום למנהיגות יהודית תוססת ומעוררת השראה. אנו זקוקים נואשות למנהיגים רוחניים שיכולים ללמד ולגעת ברבבות נשמות, ולכן זה יהיה הפסד גדול, לא נכון ולא ראוי אם רק 50 אחוזים מהקהילה שלנו ישמשו בתפקידי מנהיגות.

     

    המערכת ההלכתית מצהירה באופן חד-משמעי שנשים יכולות להיות מנהיגות רוחניות. נשים מקראיות כמו שרה, מרים, דבורה ואסתר שימשו כמנהיגות דתיות עליונות. במאה שלנו, שרה שנירר הקימה את רשת בתי הספר של "בית יעקב" בפולין. הרבנית חיה מושקא שניאורסון, אשתו של הרבי מלובביץ׳, שימשה מורה לאינספור נשים חב"דניקיות.

     

    כיום, נשים חרדיות רבות מובילות בתי ספר; אישה עומדת בראש מחלקת תלמוד בתיכון ס.ע.ר ברבירדייל; נשים מכהנות כנשיאות בתי כנסת אורתודוכסיים-מודרניים; ונשים משרתות כרבניות במשרה מלאה בבתי כנסת אורתודוכסיים ברחבי ארה"ב.

     

    אין סיבה שנשים לא יוסמכו לרבנות. הרי ההסמכה איננה חוזרת אחורה עד מעמד הר סיני; הרצף נשבר בזמנו של הלל השני בשנת 360 לספירה. הרמ"א כבר פסק שהסמכה היום פירושה כתב המאשר שיש לאדם את היכולת להיות פוסק הלכה ברשותו של מורו (יורה דעה רמ"ב, סעיף י"ד). משמעות הדבר היא כי המוסמך שולט בתחום מסוים של ההלכה, ויכול להיות פוסק בתחום זה. גם בדורנו פוסק הרב בקשי-דורון, הרב הראשי הספרדי לשעבר, כי "נשים יכולות להיות גדולות-דור ולשמש פוסקות הלכתיות" (שו"ת בניין אב ס"ה: ה׳).

     

    לא דיון הלכתי, אלא דיון סוציולוגי

    מועצת הרבנים של אמריקה (ה-RCA) אישררה לפני כשנה וחצי את קביעתה משנת 2013 כי "הסמכת נשים לרבנות הינה פגיעה במסורת", ובסוף השבוע האחרון הצטרף איגוד הרבנים האורתודוכסים (ה-OU) לקביעה כי נשים לא יכהנו כרבניות.

     

    אלא שהדיון הזה איננו הלכתי, כי אם סוציולוגי. בנקודה זו, אני מאמין, הקהילה האורתודוכסית מפוצלת. בעוד שיש קהילות האומרות "אנחנו עוד לא מוכנים לזה", אחרים במחנה הפתוח יותר, מסכימים להסמכת נשים.

     

    המסורת איננה דוחה את הרעיון של הסמכת נשים. נהפוך הוא; המסורת מושרשת בעבר, אך משליכה אל העתיד. מדוע ערכים חדשים כמו השכלה תורנית לנשים, לימודי חול, וציונות עולים בקנה אחד עם המסורה - בעוד שהסמכת נשים לא? מה זה אומר על הקהילה שלנו? אם הדרת נשים ממנהיגות דתית הוא ערך מרכזי שאינו משתנה?

     

    הגיע הזמן להפיח רוח חיים בדברי הרב קוק: "הישן יתחדש והחדש יתקדש". מתוך ענווה וכבוד למתנגדים אלינו, ועם רגשות עמוקים של אהבת לקב"ה ולכנסת ישראל, ומתוך מחויבות גאה למסורת ישראל - אנו מצהירים: "כי בא מועד" - הגיע הזמן.

     

    • הרב אבי וייס, מבכירי רבני ארה"ב, מייסד בית הכנסת ״היברו אינסטאטוט ריברדייל - הבית״, ניו-יורק, ומייסד ישיבת "חובבי תורה" וישיבת מהר"ת, מייסד-שותף של "האחווה הרבנית הבינלאומית". המאמר תורגם בסיוע תנועת נאמני תורה ועבודה, אמיתי פריימן ועמית רותם.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים