שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    מיהושבע עד רצפה: הטרגדיה השקטה של הנשים בתנ"ך
    מה באמת קרה לאשת לוט בבריחה מסדום, מדוע פילגש שאול היא הדמות הטראגית ביותר - והאם אביגיל הייתה קורבן בלבד? פרופ' חננאל מאק חקר את תולדותיהן של נשות המקרא, ויצא לו ספר שלרבנים מסוימים יהיה קשה לקרוא

    אשת לוט צופה לסדום (צילום: gettyimages)
    אשת לוט צופה לסדום(צילום: gettyimages)

     

    זוכרים את אשת לוט? זו שהפכה לנציב מלח אי-שם ליד סדום המקראית? הגננת בגן (וגם המורה בכיתה) אהבו ללמד את הפרשנות המקובלת, שהיא נענשה על כך שהסתובבה אחור לראות את סדום נהפכת. אף אחד לא חשב לספר לנו את הפרשנות הנוספת, שמותה היה טבעי, תוצאה של הטראומה שחוותה.

     

    << הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות >>

     

    בדיוק בשביל זה נמצא כאן פרופ' חננאל מאק, מרצה במחלקה לתלמוד באוניברסיטת בר אילן, שהחליט להתחקות אחר הגיבורות התנ"כיות – רובן אלמוניות – המספרות סיפור אלטרנטיבי שחמק מעינינו עד כה. למשל, פילגשו של שאול והגבירה יהושבע והתינוק שהצילה (שהמיט אסון על משפחתה).

     

     עוד תרבות בערוץ היהדות :

  1. שיר: הסיפור שמאחורי "נרותיי הזעירים": היוצרים העיוורים שזכרו את האור

    תוצרת חוץ: להיות סטודנט יהודי בארה"ב: "הם המכבים המודרנים "

     

    את מחקרו הוציא בספר חדש, "ותאמר גם היא בליבה" (הוצאת "ידיעת ספרים"). "זהו אינו ניסיון לספר שוב את הסיפור", מסייג פרופ' מאק, המתמחה גם בספרות אגדה (לצד תואר שלישי בכימייה), "אלא ניסיון להתמקד במה שלא נכתב; תוספות אפשריות לפערים בעלילה, למה התכוונו הדמויות במהלך אותם אירועים. כי הסיפור הוא נרחב יותר ממה שנכתב במקרא".

     

    הטרגדיות שדילגנו עליהן

    הספר הנוכחי ממשיך למעשה את הספר הראשון, "ותאמר בליבה", והוא מפנה זרקור שלעיתים משנה את הסיפור שבו שובצו הגיבורות התנ"כיות מן הקצה אל הקצה. מאק מציין כי תהליך פיענוח ההתרחשויות הפנימיות של גיבורים שונים בתנ"ך החל כבר בחז"ל, ונמשך דרך פרשני המקרא לדורותיהם שחשו צורך להשלים פערים בסיפורי מקרא שונים. "אלה הפכו לעיתים את הקערה על פיה, והציגו גיבורים חיוביים כשליליים, והפוך".

     

    כך למשל, מפיח הפרופ' חיים בהערת שוליים תנ"כית, טרגדיית מותם של אחרוני צאצאי שושלת שאול. "הגבעונים מבקשים את ראשם של צאצאי שאול, ודוד עונה בשתי מילים מזעזעות, בעיניי: 'אני אתן'. קשה לי להאמין שהוא היה מוותר בקלות כזאת, אם היה מדובר באנשים שהיה אכפת לו מהם או אפילו ניטרליים. לכן, בסופו של דבר, לדוד היה די נוח העניין הזה. הוא פיצה את הגבעונים, אבל בסופו של דבר הוא נפטר מבית שאול, מאותם אנשים שיכלו לערער על המלכות שלו בדור הזה או בדורות הבאים".

     

    כאן מגיע סיפורה של רצפה בת איה, פילגשו של שאול, המוזכרת שם בין השיטים: "הם תולים את שני הילדים שלה ואת חמשת אחייניהם", מפרט מאק. "אני מניח שכל ענייני המלוכה בכלל לא בראש שלה. מבחינתה, ילדיה האומללים וחמשת הבני דודים שלהם מומתים. אני גם מניח שהיא מנסה להגן עליהם מההתחלה, אבל זה לא כתוב.

     

    "אחרי שהם תולים אותם, באביב לפי הכתובים, היא עומדת במשך חצי שנה על ההר שבו מתנוססות גופותיהם, מכסה אותם ביריעות ולא נותנת לעוף השמים וחיית השדה להגיע לגופות. היא לא יכולה לעשות יותר מזה, כי אפילו את הקבורה לא נותנים לה, אבל היא שומרת על הגופות. זה הסיפור המקראי. השאלה היא מה היא חושבת שם, יום-יום, באותה חצי שנה על ההר הזה, מול האסון הנורא?"

     

    טלנובלה במקדש

    דמות נוספת שמקבלת זרקור, לראשונה, היא יהושבע. "היא עצמה אישה חשובה, בת של מלך אשתו של הכהן הגדול יהוידע. היא עושה מעשה הירואי ומצילה את יואש, לאחר ההרג ההמוני של המלכה עתליה בצאצאי בית דוד. זו האישה שבזכות הסיכון העצום שנטלה על עצמה, הצילה את מלכות דוד, וברור מה היה עולה בגורלה אם הייתה נתפסת. במשך שש שנים ריחפה מעליה סכנת מוות, והיא מאוד יעילה עם לא מעט תושייה ועורמה. היא מחביאה את התינוק והמינקת שלו בבית המקדש ומצילה את חייו".

     

    "אבל הסיפור לא מסתיים פה", מאק מדגיש. "התינוק שהתבגר הופך את עצמו לא רק למלך, אלא בהמשך לאל. אנחנו יודעים מדברי הימים שבעלה של יהושבע נשא לפחות עוד אישה אחת, אבל אי אפשר להוציא מכלל חשבון שבנו - זכריה הנביא - הוא גם בנה שלה.

     

    "אותו נביא מטיף למלך על שטימא את המקדש ודרדר את ממלכת יהודה לעבודה זרה, ואז רוגמים אותו באבנים למוות בחצר של אותו מקדש. אי אפשר שלא להתייחס למימד הטרגי של האישה הזו. היא סיכנה את חייה בהצלתו של יואש, כשהחביאה אותו במקדש, הביאה אותו לשלטון - ובסופו של דבר הוא גומל לה ברצח בנה באותו המקום".

     

    למה להתמקד דווקא בדמויות של נשים?

    "שימת הלב שלי לנושא החלה בשעה שלימדתי תנ"ך בתיכון הדתי לבנות 'פלך' בירושלים שנים רבות. אין ספק שכאשר יש תלמידות בכיתה, יש יותר חידוד של התייחסות לדמויות האלו. העיסוק שלי החל בעיקר בדמויות נשיות מנביאים ראשוניים שהיחס אליהם הוא על פי השיקול הדתי והלאומי שלנו: מי טובה מי רעה. למשל, אביגיל אשת נבל הכרמלי, שדוד מאיים להרוס את ביתם - ואביגיל מצידה מביאה לו אוכל טוב לרכך אותו - ואז מביאה לו את עצמה.

     

    "חז"ל הרחיבו מאוד את הנושא היחסים ביניהם עם הדמיון שלהם. אז מה קרה פה? מצד אחד היא מצילה את משפחתה, ומצד שני, כפי שהיא אומרת לו כמעט על הדרך, אחרי שתהיה מלך 'וזכרת את שיפחתך'. כלומר היא מכינה לעצמה את הדרך לארמון המלוכה. אז היא דמות טובה או לא? היא עמדה בפני מצב משפיל, אבל יש פה עוד כמה צדדים פחות מחמיאים של ניצול הזדמנויות.

     

     

    "בסופו של דבר, התנ"ך מזכיר כמה דמויות נשיות שדורשות תשומת לב. האם בת שבע הייתה 'כבשת הרש' או חתולה מתחת לקש? האם כל הפרשה הזו הייתה תוצאה של חוסר תשומת לב לעיניו של השכן דוד, רודף השמלות? ואולי לחילופין כל זה היה מזימה מתוכננת מהרגע הראשון להגיע אל בית המלך, ולדאוג לכך שבנה יהיה המלך הבא? אני מנסה לפענח את מה שמתחולל בלב פנימה ומנסה להציע תשובה".

     

    ספרות טובה

    בדיון המתמשך בחינוך הדתי בין מצדדי "תנ"ך מן השמיים" (הפוסלים את ההשלכות הביקורתיות על גיבורי התנ"ך) לאסכולת "תנ"ך בגובה העיניים", מתייצב מאק באופן ברור בצידה השני של המשוואה, אם כי הוא מצהיר על נאמנותו למחברי ועורכי כתבי הקודש כפי שלדבריו הוא מבין אותם.

     

    "אני מניח שמראש הספר הזה לא הגיע לידי אנשים שאוחזים בדעה השנייה. לא נראה לי שאנשים מהזרם של הרב אבינר יטריחו עצמם לקרוא את הספר. בסופו של דבר, לא הייתי מתאמץ לכתוב את הספר אלמלא הייתה זו פרשנות על התנ"ך. התנ"ך הוא ספרות מעולה, וראוי שיקדישו לו את המאמץ הפרשני הזה כמו לכל ספרות טובה".


  2.  

     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "מיהושבע עד רצפה: הטרגדיה השקטה של הנשים בתנ"ך"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים