שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    חרדיות בפנים גלויות: "שנים התרגלנו להיעלם"
    היא "מיכל הקטנה" של המגזר החרדי - הראשונה שקלטות הילדים בקולה הפכו לנכס בכל בית - ועכשיו גם פורצת דרך ("אבל לא גדר") עם מגזין נשים חדש, "אשת", הראשון בפורמט והראשון שמכניס תמונות של נשים: "אישה צריכה לראות פנים של אישה אחרת"

    צילום: רחלי אופנר

    צילום: רחלי אופנר

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    אחרי קריירה מפוארת בתחום קלטות הילדים, בחרה מלכהלי בלויא-חנוכה - "מיכל הקטנה" של המגזר החרדי, וגם חרדית חסידת חב"ד - לפתוח מגזין נשים. השוס: לראשונה בהיסטוריה של העיתונות החרדית בישראל - יש תמונות של נשים. "בלי נשים איזה גבר היה יכול לקיים את העם היהודי?" היא אומרת בחיוך.

     

    << הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות >>

     

    בלוייא-חנוכה, אם לשמונה (וסבתא לנכדה) מגדירה את עצמה "פורצת דרך, לא פורצת גדר". במגזר החרדי, שבו למילה "פמיניזם" יש קונוטציה בעייתית, יש לאבחנה הזו משמעות גדולה. את מגזין "אשת" פתחה בהחלטה של רגע: "כל הרקורד המקצועי שלי היה תמיד סביב ילדים בצורה כזאת או אחרת", היא אומרת. "בשלב מסוים הרגשתי שגם לנו, כנשים, מגיע.

     

     עוד תרבות בערוץ היהדות :

     

    "במגזר החרדי אין משהו שהוא רק לנשים. יש מוספים בתוך עיתונים קיימים, ובעצם כל אחד נשאר סגור בתוך הזרם הספציפי שלו דרך העיתון. אם את חב"דניקית אז תקראי את המוסף הנשים הזה, ואם את ליטאית תקראי את המוסף הזה, והכול תחת מטרייה גברית. סליחה, אבל אנחנו 50% מהאוכלוסייה. אנחנו מביאות את הדור הבא. פה נולד המגזין".  

     

     (צילום: יוסי זליגר, פלאש 90) (צילום: יוסי זליגר, פלאש 90)
    (צילום: יוסי זליגר, פלאש 90)
     

     

    ואיך בחברה המפולגת לאינספור תתי-מגזרים מצליחים לייצר מוצר שאמור לדבר לכולם? "עם אהבה אחת לשנייה גם בלי הסכמות ותמימות דעים", היא מסבירה. "אנחנו חוות את אותן חוויות, מתמודדות עם אותם הדברים. אין סיבה בעולם שלא נהיה ביחד".

     

     "המסר הוא: 'גבר, אל תיגע בזה'"

    ההחלטה על פתיחת מגזין נשים שלא יהיה מגזרי, הייתה רק ה"ספתח" לרעיון המהפכני של עיתון שלא מעלים נשים: חרדיות, חילוניות וכל מה שבאמצע, מה שלא קיים בכלל בעיתונות החרדית בישראל, במוספי הנשים. מיותר לציין עד כמה שבירת טאבו גורף מעין זה נושאת בחובה סיכון גדול.

     

    "קיבלנו החלטה לא פשוטה גם כלכלית, לצאת בשני פורמטים". מלכהלי בלויא-חנוכה (צילום: יהודית וייסברג) (צילום: יהודית וייסברג)
    "קיבלנו החלטה לא פשוטה גם כלכלית, לצאת בשני פורמטים". מלכהלי בלויא-חנוכה(צילום: יהודית וייסברג)

     

    "המגזין הראשון יצא עם תמונות נשים, ולא כל הקהלים יכלו להכיל את זה", היא מודה. "מצד שני, כן רצינו להפיץ את הבשורה כי אני רואה בזה דבר חשוב והכרחי. כתבנו ממש מתחת ללוגו שזה מגזין לנשים בלבד. המסר זה: 'גבר, אל תיגע בזה'. אז אני את שלי עשיתי".

     

    "אבל בגלל שלא כולם הסתדרו עם הרעיון, קיבלנו החלטה לא פשוטה גם כלכלית, לצאת בשני פורמטים. בחנויות יש את המגזין בלי תמונות נשים, ולמנויות יש עם. ולמה? כי אנחנו צריכות את זה, כי אין חומר אחר שמתאים לנו ערכית".

     

    בלויא-חנוכה מסבירה: "אישה צריכה לראות פנים של אישה אחרת. זה משפיע עליה, זה נותן לה הרגשה שזה נכתב עבורה. אסור לוותר על הפורמט עם התמונות, מבחינתי. התרגלנו כבר שנים להיעלם, ככה אני רואה את זה וככה אני שומעת את זה מהרבה מאוד נשים. זה יצר זליגה לדברים אחרים ש'לא בסדר' מבחינה דתית. חשוב לי להדגיש שאין התפשרות על גדרי ההלכה. יש קריטריונים ברורים של השולחן ערוך, ולא נעשה שום דבר שסותר את זה".

     

    הילדים היו השחקנים

    אבל עוד הרבה לפני המגזין, מלכהלי בלויא-חנוכה פרצה דרך באמצעות קלטות הילדים שלה, שנכנסו לכל בית חרדי והיוו תופעה מיוחדת במינה: מעונות השנה ועד חגים וסיפורי התנ"ך. "הייתי עם חלילית בכיתה א' אחר כך אקורדיון ולבת מצווה קיבלתי פסנתר. כשהמורה בי"ב שאלה מה אני רוצה להיות כש'אהיה גדולה' אמרתי שמנגנת בגנים. היא פתחה זוג עיניים תמהות - ואני עד היום מספרת את זה לריתמיקאיות שאני מנחה, שראיתי בזה שליחות גדולה והרבה רצון להביא אהבה ושמחה לילדים. אני לא מצטערת לרגע".

     

    הקלטות שאני שמעתי כילדה חרדית, לא היו קלטות שנשים שרו בהן. והנה, את שרת, זה משהו שלא היה מקובל בזמנו.

    "זה התחיל במסגרות שבהן לימדתי. הייתי באה לתת הרצאות לגננות, ורציתי להפיץ את זה הלאה. ואז נתקלתי בנושא ההלכתי (איסור על שמיעת שירת אישה)".

     

    ייעוץ עם רבנים הביא להסכמות בעל-פה: "הפתרון שהוצע היה פשוט לכתוב על הווידיאו והקלטת שהם מיועדים לנשים ולילדים בלבד וזהו. בזה נגמר הסיפור. היו כל מיני הנחיות אחרות, למשל, לוודא שאם אוכלים אז שתהיה ברכה לפני, אבל נושא השירה הסתיים שם".

     

    הבעל היה אחראי על השיווק, מלכהלי על הצד היצירתי ושמונת הילדים היו השחקנים. "זה היה משה רבינו בתיבה, וזו הייתה מרים... זה מעצב את החיים בבית כי התנ"ך הופך למוחשי ונוכח. כשאת שמה את הילד שזה עתה ילדת בסט עם 'תיבה', אז עם כל זה שזו הצגה, את פתאום מבינה מה עברה יוכבד, אמא של משה, ומה זה להילחם על החיים של הילד שלך, עד שהמוצא האחרון זה לשים אותו בתיבה בנהר".

     

    בלויא-חנוכה אולי לא מגדירה את עצמה כ"פמיניסטית", אבל העצמה נשית יש שם, ובגדול: "נשים יולדות ביחד, מגדלות ילדים ביחד, מתמודדות עם אתגרים דומים כולנו. אז אין סיבה שלא ניתן כוח אחת לשנייה", היא מסכמת.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים