שתף קטע נבחר
הכי באזזזז
    זירת הקניות
    בין חברת חשמל לנמל ועד ליגת העל בכדורסל: המאבק על זכות השביתה
    השביתה הפתאומית והלא חוקית בנמלים ועתירת המדינה נגד זכות השביתה של עובדי חברת החשמל מעלות לסדר היום את שאלת הלגיטימיות של נשק יום הדין הזה. מתי שביתה נחשבת לגיטימית, מהי שביתה פוליטית, ואיך זה קשור ל"רפורמת הזרים" בליגת העל בכדורסל? ynet עושה לכם סדר

    כאן שביתה: אם אכן תאושר סופית הרפורמה בחברת החשמל, המאבק הגדול על זכות השביתה בין המדינה לבתי הדין לעבודה ככל הנראה יונח בצד, אך השאלה המהותית אם לאפשר לעובדים לשבות כנגד הרעת תנאים ופיטורים שנגרמים להם עקב רפורמה מבנית תשאר באוויר. להכרעה בשאלה זו יכולה להיות השפעה על מאבקי עובדים רבים, אפילו על מאבק שחקני הכדורסל הישראלים.

     

    גם האחד במאי התחיל משביתה. צפו

    גם האחד במאי התחיל משביתה. צפו

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    זכות יסוד, אך לא תמיד לגיטימית

    העולם המערבי לא תמיד הכיר בזכות השביתה. בבריטניה ובארצות הברית היו זמנים בה נחשבה השביתה אף לקשירת קשר לביצוע עברה, שכן היא נתפסה כהתארגנות של כמה אנשים לפגוע בעסק או בקניין של המעביד ולהפר את החוזה עמו. רק עם עליית התנועות הסוציאליסטיות בתחילת המאה העשרים והתגברות כוחם של ארגוני הפועלים, זכות השביתה הפכה לזכות לגיטימית, למורת רוחן של האליטות השלטוניות והמשפטיות.

     

    כיום זכות השביתה נמנית עם זכויות היסוד של עובדים במדינה דמוקרטית, ומוכרת בחוקים ובחוקות של מדינות רבות ובאמנות בינלאומיות שונות, ביניהן כאלה שישראל חברה בהן. עם זאת, זכות השביתה איננה מוחלטת.

     

    שביתה בעריית תל אביב (באדיבות דוברות ההסתדרות)
    שביתה בעיריית תל אביב(באדיבות דוברות ההסתדרות)

    בסקירה משווה שבוצעה בעבר על ידי הלשכה המשפטית של הכנסת בעקבות הצעה לתקן את "חוק יישוב סכסוכי עבודה", צוין כי "ההגבלות האפשריות על זכות השביתה נעות בין איסורים מוחלטים על שביתה, דרך חובות לספק רמת שירות מינימאלית בשירותים חיוניים ועד עיכובים, השעיות ודחיות של שביתות או חובת מתן הודעה מוקדמת".

     

    מבחינה משפטית, כדי לקבוע האם שביתה היא לגיטימית יש לקבוע בתחילה באיזה סוג שביתה מדובר – כלכלית, פוליטית, או מעין פוליטית. את השביתות מסווגים לפי מטרותיהן, ולפי הגוף שנגדו השביתה מתנהלת.

     

    שביתה כלכלית: הנפוצה ביותר, ומטרתה להשיג יעדים במשא ומתן קיבוצי על תנאי עבודה, והיא מכוונת בדרך כלל נגד המעביד. סוג שביתה זה מוכר כשביתה לגיטימית במשפט הבינלאומי והישראלי.

     

    במסגרת השביתה הכלכלית נכללת גם "שביתת האהדה", שבה העובדים בעסק מסוים שובתים כאות תמיכה במאבקם של עובדי עסק אחר. דוגמה אחת לכך היא שביתת הסולידריות שקיימה ההסתדרות לאחר הודעת חברת טבע על פיטורי אלפי עובדים כחלק מתוכנית התייעלות של החברה.

     

    בישראל שביתת האהדה לגיטימית, וההיגיון לכך נעוץ בעובדה כי הבסיס הקיומי של התארגנות עובדים נעוץ בעקרון הסולידריות. הנימוק העיקרי נגד הזכות לשביתת אהדה הוא שהמעביד הנפגע מהשביתה הוא למעשה צד שלישי ואינו יכול להיעתר לדרישות עובדיו או להסדיר את העניין במסגרת הסכם קיבוצי. עם זאת, גם בשביתה כלכלית רגילה יכולים להיות צדדים "לא מעורבים" אשר נפגעים ממנה, כמו לקוחות החברה למשל.

     

    סוג השביתה אשר אינו לגיטימי בישראל וגם במשפט הבינלאומי הוא השביתה הפוליטית, אשר בעיקרון מכוונת נגד המדינה ומטרתה להשיג יעדים פוליטיים, שאינם נוגעים ישירות לתנאי העבודה של השובתים. החשש הוא ששביתה פוליטית יכולה לפתוח לאנרכיה וללחץ פסול על מוסדות הדמוקרטיה.

     

    ישנו סוג נוסף של שביתה אשר נמצא בין השביתה הפוליטית לכלכלית, והוא השביתה המעין-פוליטית. שביתות אלה עוסקות בסוגיות של מדיניות כלכלית וחברתית המשפיעות על תנאיהם של העובדים, אך במקרים אלו השביתה לא אמורה לשמש ככלי לחץ כלכלי בניהול משא ומתן קיבוצי, אלא כלי לביטוי מחאת העובדים, שביתות מעין-פוליטיות מוגבלות בדרך כלל לשביתות מחאה קצרות, שאינן מיועדות להפעיל לחץ כלכלי על המעביד.

     

    מאבק על גב הרפורמה בחברת החשמל

    דוגמה עדכנית למקרה בו נדרש בית הדין לעבודה לעסוק בזכות השביתה הוא המקרה החמור של השביתה הפראית שפרצה בנמלים, בו בית הדין קבע כי לעובדי הנמלים אין עילה מספקת לשבות, אך במהלך חריג, ראשי הוועדים בנמלים בחרו לבזות את צווי בית המשפט ולצאת לשביתה שאינה חוקית. למרות סיום השביתה, נראה כי במקרה זה יהיו השלכות אישיות משמעותיות וחסרות תקדים, התואמות להתנהגות של אותם ראשי ועדים.

     

    חברת החשמל. שביתה לגיטימית? ()
    חברת החשמל. שביתה לגיטימית?

    המאבק המשפטי על זכות השביתה בישראל הגיע לכדי פיצוץ בקיץ שעבר, כאשר בעקבות עתירה של המדינה לבג"ץ כנגד החלטת בית הדין הארצי לעבודה, שופטי בג"ץ מתחו ביקורת חריפה ונדירה על פסיקת הארצי בכל הנוגע למוסד השביתה. השופטים טענו כי בית הדין מתייחס באופן מתירני מדי לזכות השביתה, בכך שהוא מאפשר לעובדי חברת החשמל לנקוט עיצומים כמעט ללא הגבלה, במחאה על הרפורמה שמנסה המדינה להעביר בחברה. נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות, אמרה בפסק הדין ש"יש להכיר בזכותו של הריבון לערוך שינוי מבני במשק החשמל".

     

    גישת בית הדין לעבודה אליה התייחסו שופטי בג"ץ היא זו שהשתקפה מהחלטה שנתן נשיא בית הדין הארצי לעבודה לשעבר, יגאל פליטמן, אשר סיים את תפקידו לפני מספר חודשים והוחלף על ידי סגניתו, השופטת ורדה וירט לבנה.

     

    בהחלטה שנתן בחודש יוני לפני שנה בסכסוך המדובר, כתב השופט כי "כאשר אלפי עובדי חברת החשמל צפויים לפיטורים נוכח החלטת הממשלה על רפורמה בחברה המפקיעה מידה את מקור הכנסתה העיקרי - ייצור החשמל, ומעבירה אותו לידיים פרטיות - לעובדי חברת החשמל קמה זכות השביתה. עצם נכונות הממשלה להיכנס למו"מ עם ארגון העובדים, כשהחלטתה, כפי שהיא, היא סוף פסוק מבחינתה, עדיין אינה סוף פסוק לגבי זכות השביתה של העובדים".

     

    הפסיקה של בית הדין הארצי לעבודה בעד זכות השביתה בחברת החשמל נתפסה ע"י משרד ראש הממשלה ככזו ששוחקת את "הלכת בזק", שנקבעה ב-1993, כאשר בית הדין אסר על עובדי בזק לשבות כנגד הפרטת החברה. במקרה של בזק קבעו השופטים כי הפרטת החברה הממשלתית אינה החלטה של המדינה כמעסיק, אלא של המדינה כריבון, ולכן מדובר בשביתה פוליטית אסורה.

     

    במקרה של חברת החשמל בית הדין דווקא התיר לעובדים לשבות כאמור, בטענה כי להחלטות המדינה במשק החשמל יש השלכות עצומות על העובדים, שאלפים מהם צפויים לפרוש או להיות מפוטרים. וכי יש להם זכות לשבות אם המדינה מממשת את כוונותיה שלא על בסיס מו"מ בהסכמה אתם.

     

    במשך מספר חודשים עמדו שני הצדדים – ראש הממשלה ויו"ר ההסתדרות על הרגליים האחוריות וקשרו את גורל הרפורמה ההיסטורית עצמה בהחלטה העקרונית של בג"ץ על זכות השביתה. יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן הצהיר כי "זכות השביתה היא זכות הקיום של ההסתדרות" והבהיר כי ללא נסיגת המדינה מהעתירה לבג"ץ, לא תחתם הרפורמה.

     

    דירקטוריון חברת החשמל (צילום: יוסי וייס)
    דירקטוריון חברת החשמל מאשר את הרפורמה(צילום: יוסי וייס)

    מנגד ראש הממשלה בנימין נתניהו לא ויתר ובמשך חודשים ארוכים סירב למשוך את העתירה והמדינה דחתה שוב ושוב את הגשת עמדתה בנושא לבג"ץ. בסופו של דבר, לאחר לחץ פוליטי מצד שר האוצר משה כחלון, אשר האהדה ושיתוף הפעולה העמוקים הקיימים בינו ובין יו"ר ההסתדרות אינם סוד, הודיע משרד ראש הממשלה כי נתניהו מוותר למעשה על זכותו למצות את הדיון על זכות השביתה של עובדי חברת החשמל, וזאת בתנאי שתושלם הרפורמה תוך 45 יום.

      

    נכון להיום, לאחר שחברת החשמל כבר אישרה את הרפורמה ההיסטורית בדירקטוריון החברה, ובאופן עקרוני נותר אישור הממשלה כדי להוציא אותה לפועל, ככל הנראה שבג"ץ כבר לא יזכה לעסוק בפסיקה העקרונית, אך דוגמה למאבק עובדים שיכול להיות מושפע מפסיקה עקרונית שכזו אפשר למצוא לא רק בחברת החשמל והנמלים, אלא אפילו במגרשי הכדורסל.

     

    גם בליגת העל בכדורסל רוצים לשבות נגד רפורמה

    בשבועות האחרונים עלה לכותרות הספורט מאבק שחקני הכדורסל הישראלים, אשר הכריזו סכסוך עבודה ומאיימים בשביתה, בעקבות כוונת "מנהלת ליגת העל", הגוף המוסמך לקבוע את חוקי הליגה הבכירה בכדורסל בישראל, לבטל חוק אשר מכונה "החוק הרוסי", וקובע כי על הקבוצות בליגה להציב לפחות שני שחקנים ישראלים על המגרש בכל עת. חוק זה, יחד עם חוקים נוספים בנוגע להגבלת מספר השחקנים הזרים שמותר לכל קבוצה לרשום למשחקי הליגה, נקבעו לפני שלוש שנים לאחר מו"מ עם ארגון השחקנים המאוגד תחת ההסתדרות, כאשר גם אז עמד איום השביתה באוויר.

     

    דרישה זו של השחקנים להגבלת מספר הזרים וקביעת מינימום של שחקנים ישראלים אשר חייבים להיות על המגרש בכל עת, נובעת מרצונם מהעובדה ששחקני כדורסל אמריקאים המגיעים לישראל זכאים להטבת מס משמעותית תחת אמנת המס הקיימת בין ישראל לארה"ב. ובכך עלותם לקבוצות פחותה מזו של שחקן ישראלי אשר משתכר שכר דומה. היענות לדרישתם של השחקנים מבטיחה להם כי הביקוש עבורם על ידי הקבוצות יעלה וכך יוכלו לשפר את שכרם.

     

    הציוץ שעלה בחשבון הטוויטר של תומר גינת (צילום מסך מתוך טוויטר)
    קמפיין השחקנים הישראלים בחשבון הטוויטר של שחקן הפועל ת"א תומר גינת(צילום מסך מתוך טוויטר)

    עם זאת, למרות חילוקי הדעות הקיימים בין נציגי הקבוצות המרכיבים את מנהלת הליגה, מטרתם המוצהרת היא לייצר ליגה איכותית ותחרותית ככל האפשר, ולייצר הכנסות גבוהות לבעלי הקבוצות מחסויות וזכויות שידור. לראיית רובם, מענה לדרישותיהם של השחקנים יכביד על הוצאותיהם, אך גם יוריד את רמת הליגה ויפגע באיכותה, ובכך יקטין בעקיפין את הכנסותיהם מחסויות זכויות שידור, וגם ממכירת כרטיסים למשחקים שלכאורה הופכים לפחות אטרקטיביים עבור הצופים.

     

    ניתן להתווכח על המניעים של כל הצדדים המעורבים, אך אפשר לומר שגם כאן מדובר בעובדים אשר מבקשים לשבות בגין "רפורמה", שאומנם כמובן פוגעת בהם כלכלית, אך למעשה נובעת לכאורה מכך שהגוף הממונה או "הריבון" של ליגת העל בכדורסל מבקש לבצע שינוי במדיניות. וכך, יש מי שיטען כי אם בג"ץ יקבע שעובדי חברת חשמל לא יכולים לשבות כנגד הרעת תנאים ופיטורים שיגרמו להם עקב הרפורמה בחברה, אז למה בעצם ששחקני הכדורסל הישראלים בליגת העל יוכלו לשבות כנגד הרעת תנאיהם במסגרת הרפורמה שמבצעת מנהלת הליגה?

     

    אין ספק כי השביתה היא כלי יום הדין של העובדים, וראוי כי ישתמשו בו בתבונה. תפקידם של בתי המשפט בישראל הוא לשמור שהם אכן עושים זאת, כך הם גם עשו בנוגע לשביתה בנמל אשדוד ונמל חיפה, כאשר הטילו קנסות אישיים משמעותיים, ושלחו את המשטרה אחרי ראשי הוועדים שפתחו בשביתה פראית. עם זאת, על כך שהמשטרה אכן תצליח לעשות את עבודתה, לבתי המשפט כבר אין ממש שליטה.


    פורסם לראשונה 12/05/2018 16:49

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "בין חברת חשמל לנמל ועד ליגת העל בכדורסל: המאבק על זכות השביתה"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים