לא-כשר בהכשר הבד"ץ: כדי שלא יהיה חורבן שלישי
סערת יקבי ברקן שככה, אבל לא אצלי ולא אצל חבריי בני הקהילה האתיופית. כדי לייצר חברה מתוקנת אנחנו חייבים לנטרל את כוחה העסקי של התפיסה הגזענית שמוביל בד"ץ העדה החרדית. להפסיק לקנות מוצרים שמעוטרים בכשרות של מי שאינו רואה אותנו ככשרים. זה לא רק הסיפור שלנו, זה הסיפור של כולכם. זה הסיפור של העתיד שלנו כחברה
סיפור חסידי ידוע מספר על קבוצת חסידים שנשלחו על ידי רבם למשימה מרוחקת. בשעת לילה מאוחרת הגיעו לכפר נידח, ואחרי חיפושים ארוכים מצאו יהודי אחד בכפר, בעל פונדק. כשהגיש להם בעל הפונדק ארוחה, החלו החסידים להמטיר עליו שאלות בענייני כשרות המזון, מקורותיו, אופן בישולו, שמירת הכלים ועוד.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
לפתע שמעו החסידים קול קורא. הסבו את מבטם וראו מאחורי התנור יהודי זקן ולבוש קרעים. הוא הביט בהם בעיניים נוקבות ואמר: "הלוואי שיותר משאתם מקפידים על מה שנכנס לפיכם, הייתם מקפידים על מה שיוצא מפיכם".
קראו עוד בערוץ היהדות :
כשיהודים מתנהגים כמיעוט נרדף: החוק שיפרק את ישראל/ הרב ד"ר אריאל פיקאר
ימי בין המצרים הם הזדמנות טובה להיזכר בעיקר ובטפל של חיי היומיום שלנו. קטעי הפורענות מדברי הנביאים שאנחנו קוראים בשבועות אלה, מזמינים אותנו להסתכל ולבחון לעומק את החברה, את טוהר מידותיה, את אחדותה הפנימית, את יכולתה להיות חברת צדק ומופת, שמתוך כך זכות קיומה.
זהו הבסיס, כך קורא בעוז הנביא ירמיה לזכות הגדולה שהייתה לבני דורו, שלה זכינו גם אנו, לשבת בארץ הזו ולקבל הזדמנות לבנות בה את אותה חברת מופת. זכות שהיא גם אתגר גדול.
הבעיה היא לא ביקבי ברקן
יש מי שיישם את תפיסת הנביאים במיזם ה"כשרות החברתית" שהולך ומתעצם בשנים האחרונות, המעניק תעודת כשרות למסעדות ומוסדות לא רק לפי רמת ההקפדה של ברירת האורז ושטיפת החסה - אלא גם לפי ההוגנות ביחס לעובדים, נגישות המקום והתנהלותו הערכית-חברתית.
לפני מספר שבועות סערה הארץ בפרשת יקבי ברקן, עם חשיפת ההפרדה המרושעת בין "ערכים" לבין "ביזנס", והגזענות המכוערת שהתעטפה במסווה של הקפדה הלכתית. קצב חיינו המטורף השאיר את הסערה הזו מאחור, ואני ביקשתי לעצור ולהתבונן. לא לוותר. לא לתת "לביזנס" השוטף של החיים להשתלט עלינו ולמנוע מאיתנו להתחיל סוג של תיקון. שכן הבעיה המהותית לא נעלמה. היא ממשיכה להתקיים.
אותם אנשים הרואים בי ובאחיי בני קהילת "ביתא ישראל" (ואולי גם קהילות נוספות) נחותים,לא מספיק יהודים, כאלה שאינם ראויים לבוא בקהל ישראל – ממשיכים להניע את ה"ביזנס". הבעיה האמיתית הרי איננה ביקבי ברקן, גם אם היינו מצפים מכל אדם העומד מול עוולה חברתית להתייצב בגבורה ולומר "עד כאן, לא במשמרת שלי".
למחות במעשים
אבל הבעיה המהותית הממשיכה לכרסם ביסודות החברה היא התפיסה הגזענית והמעוותת של אותו גוף המכונה "בד"ץ העדה החרדית"; גוף המייצג חלק קטן מהציבור שומר המצוות במדינת ישראל אך השפעתו גדולה מאוד. גוף שהוא "מכונת כשרות" פיננסית שרוכבת על השאיפה הלגיטימית של המוני אנשים לכשרות כהלכתה. הכשר בד"ץ העדה החרדית מצוי כיום על מוצריהן של רוב חברות המזון הגדולות בשוק, ומבטיח רווח כלכלי מקהל קונים נרחב.
זה הזמן להתעורר. זה הזמן להתייצב ולמחות נגד הגזענות והשנאה. לא בלייקים, בשיתופים ובשיחות סלון - אלא במעשים. לפני שבועיים החלטנו "להרים את הכפפה". להפסיק לקנות מוצרים שמעוטרים בכשרות של מי שאינו רואה אותנו ככשרים. החלטנו שלא להכניס לפינו את מוצריו של מי שהוציא מפיו דברי בלע וחושך.
בקניות האחרונות גילינו גם עד כמה זה מורכב, כמה רבים הם המוצרים שנגועים בהכשר בד"ץ העדה החרדית, כמה מורכב למחות נגד העוול הגדול. אך המחאה כאן איננה זכות או פריבילגיה – היא חובה לכל מי ששואף לחברה מתוקנת, חברת מופת בארץ הזו. לכל מי שימי בין המצרים וקריאתם החברתית נוגעים בו. אפשר לנצח את הגזענות – יחד.
אז מה עושים ?
1. בודקים. משקיעים עוד רבע שעה בקנייה השבועית בכדי לוודא שכשרות המוצרים שנקנה היא של מי שראוי לאמוננו. לא נקנה מוצרים שאות הקלון של בד"ץ העדה החרדית, אות הגזענות והשנאה, מתנוסס עליו.
2. משתפים. שכן "קור עכביש אחד המתחבר לקורים רבים יכול לקשור אפילו אריה" (מאוצר הפתגמים של יהודי אתיופיה).
3. מיידעים. משתפים האחד את השני במוצרים וחברות שאין עליהם את אות הקלון; מוצרים שכשרותם ניתנת על ידי גופים כשרים.
4. פותחים עיניים. ממשיכים בתהליך, ממשיכים להסתכל סביבנו ולדרוש תיקון של כל עוולה שאנחנו מזהים. משלבים כוחות נגד "כוחות השוק", וערכים נגד "ביזנס".
בואו לא נתבלבל
זה לא סיפור של אתיופים. זה ה-סיפור של היהודים והישראלים. זה ה-סיפור הגדול של הימים האלה, ימי בין המצרים, זה ה-סיפור של התגשמות חלום הדורות ואתגריו, זה ה-סיפור של העתיד שלנו כחברה והאם אנחנו, בניגוד לשני החורבנות הקודמים, נצליח להיות מספיק ראויים לארץ הזו ולהזדמנות הזו.
- הכותבת היא מנכ"ל עמותת "עולים ביחד"
לפנייה לכתב/ת 
