שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    איך קוראים לזה: כשהתורה מדברת על יחסי מין
    יחסים שיש בהם היכרות עמוקה, כאלה שהם מהנים ומענגים, מיניות שיש בה הדדיות - או יחסי מין טכניים: התורה משתמשת בפעלים רבים לתיאור המיניות בין איש לאשתו ובין זרים. ומה קורה בעברית בת ימינו? עם צאת ספרו, "תורה של הנפש", הרב אילאי עופרן מדייק את השפה

     

     

    בארבעה פעלים שונים מתארת התורה יחסי מין: לדעת, לצחק, לבוא ולשכב. ארבעה פעלים אלה הם למעשה שמות מושאלים, הרומזים על מהות המעשה המיני כפי שביקשה התורה להציגו בהקשר מסוים.

     

    << הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>

     

    לדעת: היכרות מעמיקה בין איש לאשתו

    הפועל הראשון שבו מתארת התורה מגע מיני בין איש לאישה הוא "ידע" – "וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת קַיִן וַתֹּאמֶר קָנִיתִי אִישׁ אֶת ה'" (בראשית ד', א'). פירוש השורש "ידע" קשור בהתמצאות, תפיסה והבנה. השאלת השורש הזה לתיאור יחסי מין קושרת בין המגע המיני שבין איש לאשתו לבין היכרות מעמיקה ביניהם.

     

    קראו עוד בערוץ היהדות  

     

    השימוש בפועל הזה מחבר בין הקירבה הגופנית לבין המציאות הנפשית הרצויה, הרואה במגע המיני חיבור נפשי ואישיותי ולא מעשה גופני גרידא. יתרה מכך, יש לזכור כי התורה מספרת כי האדם "יודע" את חוה אשתו מעט אחרי שהיא מספרת כי הוא אוכל מעץ ה"דעת". פרי עץ הדעת גורם לאדם וחוה לגלות כי הם עירומים, ולחוש בושה עקב כך. ה"ידיעה" המדוברת איננה גילוי בתחום האינפורמציה או הקוגניציה, אלא גילוי המיניות האנושית. בחירת פועל זו מעלה את המעשה המיני לדרגה "גבוהה", שעיקרה במרחב הרוחני-נפשי.

     

    לצחק: עניין של הנאה ועונג

    פועל נוסף שמצוי בתורה כתיאור למגע מיני הוא הפועל "לצחק" – "וַיְהִי כִּי אָרְכוּ לוֹ שָׁם הַיָּמִים וַיַּשְׁקֵף אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים בְּעַד הַחַלּוֹן וַיַּרְא וְהִנֵּה יִצְחָק מְצַחֵק אֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ" (בראשית כ"ו, ח'). אף שנחלקו הפרשנים במשמעות המדויקת של פועל זה, ברור כי מדובר במעשה מיני מובהק, שהרי כך יודע אבימלך שרבקה איננה אחותו של יצחק, שכן מדובר במעשה שאדם עושה עם אשתו אך לא עם אחותו.

     

    יצחק ורבקה (רמברנדט) (רמברנדט)
    יצחק ורבקה(רמברנדט)

     

    בבסיס החיבור שבין השורש "צחק" לבין המרחב המיני עומד מכנה משתף רחב וחשוב. הצחוק והמיניות קשורים שניהם בהנאה ובעונג, הם בוקעים ומתגלגלים ממעבה הנפש באופן ספונטני, ואין הם יכולים להתרחש בלא ממד של שחרור וקלות ראש. כאשר התורה בוחרת לתאר פעילות מינית בפועל המתאר צחוק, היא מבקשת לקשור בין המרחב המיני לבין מושגים של שמחה ועונג, ולעמוד על הצד במיניות הקשור בשחרור ובהנאה.

     

    לבוא: קירבה מינימלית נדרשת

    פועל שלישי, וכנראה הנפוץ ביותר לתיאור קרבה מינית בתורה, הוא הפועל "לבוא". למשל: "וַיָּבֹא אֶל הָגָר וַתַּהַר וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ" (בראשית ט"ז, ד'). נראה כי פעולת ה"ביאה" טעונה במשמעות רגשית פחותה מהשורשים "ידע" ו"צחק". אין בה אלא תיאור של התקרבות והתכנסות.

     

    שכיחותו של פועל זה בהקשר המיני מעידה על עומקו וחשיבותו. לא בכל פעם זוכים בני זוג כי המגע המיני ביניהם יגיע לדרגת ידיעה הדדית. לא בכל מפגש מיני חווים בני זוג הנאה ועונג של מחוזות הצחוק והצחקוק, אך דרישת הסף המינימלית היא כי המעשה המיני יכלול התקרבות הדדית ו"ביאה" של האיש כלפי אשתו.

     

    לשכב: עניין טכני ונטול רגישות

    הפועל "שכב" שונה בתכלית משלושת הפעלים שמנינו לעיל. פעולת השכיבה כתיאור למגע מיני נזכרת בתורה עשרות פעמים, אך לעולם אינה מתארת יחסי מין בין בני זוג, אלא בעיקר מעשי זנות ואיסורי עריות. כך למשל מסופר על בנות לוט: "וַתַּשְׁקֶיןָ אֶת אֲבִיהֶן יַיִן בַּלַּיְלָה הוּא וַתָּבֹא הַבְּכִירָה וַתִּשְׁכַּב אֶת אָבִיהָ וְלֹא יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקוּמָהּ" (בראשית י"ט, ל"ג).

     

    בניגוד לפעלים "לדעת", "לצחק" או "לבוא", המתארים מציאות רוחנית ונפשית, הפועל "שכב" מתאר מציאות טכנית – מנח הגוף במאוזן. כעת ברור מדוע משתמשת התורה בפועל הזה לתיאור מעשי זנות או איסורי עריות, שהרי אלה במהותם אינם אלא מעשים טכניים, נטולי רוחניות והוד. בני זוג במקרא לעולם אינם "שוכבים" זה עם זה, שכן "שכב" הוא תיאור של אובייקט, בעוד המפגש המיני הזוגי חייב להיות מפגש בין סובייקטים.

     

    לכלל הקובע כי בני זוג במקרא לעולם אינם "שוכבים" ישנו חריג אחד: "וַיָּבֹא יַעֲקֹב מִן הַשָּׂדֶה בָּעֶרֶב וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ וַתֹּאמֶר אֵלַי תָּבוֹא כִּי שָׂכֹר שְׂכַרְתִּיךָ בְּדוּדָאֵי בְּנִי וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ בַּלַּיְלָה הוּא" (בראשית ל', ט"ז).

     

    יעקב הבא מן השדה עושה את דרכו לאוהלה של רחל אהובתו. לאה, אשתו השנואה, יוצאת לקראתו ומבקשת "אליי תבוא" – היא מעוניינת בביאה, בהתקרבות, במפגש ראוי שבין בני זוג. אך יעקב, ליבו בל עימו. נפשו כמהה לרחל, אך הוא נשכר לבלות את הלילה עם לאה, ולכן נוקט המקרא לשון – "וישכב עימה בלילה הוא".

     

    חרף רצונה ובקשתה של לאה, ביאה אין כאן אלא שכיבה גרידא. זוהי כאמור הפעם היחידה בתורה כולה שבה מתאר הפועל "שכב" מגע מיני בין בני זוג. המפגש המיני בין בני זוג, בניגוד לזנות ולעריות, הוא מפגש בין סובייקטים, בין נשמות ובין אישיויות. לא בין חפצים. אי אפשר לצמצמו לתיאור של תנוחת הגוף בלבד.

     

    עברית, לאן הידרדרת?

    כמה ארוכה הדרך שעברה העברית מלשון המקרא לעברית המודרנית. פעלים כמו "ידע", "צחק" או "בא" אינם משמשים יותר לתיאור של מגע מיני. מבין כל הפעלים המקראיים - רק הפועל "שכב" עודנו נושא משמעות מינית בעברית בת ימינו. תיאור יחסי המין בעברית המתחדשת הופקע מן הפעלים המתארים קירבה, הנאה וחיבור נפשי, ונותר רק עם התנוחה הפיזית.

     

    הרב אילעאי עופרן
    הרב אילעאי עופרן

     

    כמה סמלי ומתסכל לראות כי הפועל "שכב", המשמש במקרא לתיאור מין מתועב, פוגעני, זנותי וטכני, נחשב בלשוננו ל"נקי" ול"עדין" מבין הפעלים האפשריים לתיאור מגע מיני.

     

    נוסף על כך, השימוש הסלנגי בשורש זי"ן, שמשמעו בעברית התחמש בנשק, מחבר את המיניות עם הכוחניות. השימוש בביטוי זה לתיאור של ניצחון מוחץ, ענישה חמורה, השפלה או סתם בלבול מוח הוא אמירה רבת משמעות לגבי האופן שבו תופס הרחוב העברי המודרני את מרחבי המין והמיניות.

     

    השימוש בפעלים המיניים לתיאור תוקפנות והשימוש בפעלים התוקפניים לתיאור המיניות יוצרים חיבור מחריד שאחריתו מי ישורנה. השפה המקראית מבקשת לעדן את מעשי האדם, לקדשם ולרומם אותם. הסלנג המודרני עסוק כל העת בניסיון ההפוך: לדבוק בחומרי ולראות באדם אובייקט מיני ומושא לתוקפנות גרידא.

     

    ויכוח גדול ניטש בקרב חוקרי השפה ובקרב הסוציולוגים בשאלה אם שפה משקפת תרבות או מחוללת תרבות, אך בין כך ובין כך, התמורה הלשונית הזו מעידה כאלף עדים על חומרת המצב ביחס למקומו של המין בתרבות המודרנית שלנו.

     

    השפה המינית של המקרא דורשת מאיתנו לשוב ולחבר את הגוף והנפש, את האובייקט והסובייקט. לקדש את המיניות האנושית, להרחיקה מן התוקפנות. לחזור מ"שכב" ל"ידע".

     

    • ספרו של הרב והפסיכולוג אילעאי עופרן, "תורה של הנפש" (הוצאת "ידיעות ספרים"), יצא בימים אלה

     

    עטיפת הספר "תורה של הנפש"
    עטיפת הספר "תורה של הנפש"

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים