שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    איך להגיב למצבי רוח של מתבגרים?

    בחופשת הקיץ ללא שיגרה מסודרת למתבגר, הוא עלול לסבול מתנודות במצבי הרוח, להיסגר בתוך עצמו ואף להפגין חוסר מצב רוח. כיצד תדעו האם מדובר בדיכאון חולף או שמא מדובר בבעיה הדורשת ייעוץ מקצועי?

    בחופשת הקיץ הארוכה שבה יש הרבה זמן פנוי ואין מסגרות מחייבות, לבני הנוער יש מרחב גדול למחשבות והתלבטויות. רבים חשים מבולבלים, וסובלים מתנודות במצב הרוח ונטייה להסתגר ולחוש עצב, מתח פנימי ועצבנות.

     

    "הוא לא יוצא מהחדר כבר כמה ימים, עצבני ולא מדבר איתנו בכלל. אני ממש חסרת אונים ולא יודעת איך לעזור לו. אני אפילו לא מבינה למה קשה לו, אם רק היה משתף קצת, אני משוכנעת שהיינו יכולים לעזור", כך מספרת אם לנער בן שש עשרה.

     

    "מצבי הרוח משתנים מהר. רגע אחד היא שמחה ולא מפסיקה לדבר, ואחרי שעה מצוברחת, עצבנית ולא מתקשרת. לפעמים זה ממש מדאיג", מוסיף אב לנערה בת חמש עשרה.

     

    קיראו עוד:

    "זה משעמם": בילוי משפחתי בלי המתבגר

    מה גורם לילדים להיות מאושרים?

    שתיקת המתבגרים והתגובה הנכונה של ההורים

     

    "לא זיהינו שמדובר בדיכאון עד שהלכנו להתייעץ עם איש מקצוע. זאת הייתה תקופה שהיא הרבתה לבכות, להסתגר בחדר ולא היה לה תיאבון. חשבנו שזה יחלוף, שזה רק "דיכי" כזה, ושזה בטח קשור לאיזו מריבה שהייתה לה עם החברות. במהלך חודש שלם ההסתגרות והעצב רק הלכו והחמירו", אומרת אם לנערה בת 14. אלו רק חלק מהדוגמאות איתן מתמודדים הורים בחופשה ובחיי היומיום.

     

    נערה (צילום: shutterstock)
    מצבי רוח משתנים. גיל ההתבגרות(צילום: shutterstock)

     

    כך תדעו לאבחן מה עובר על המתבגרים שלכם:

     

    להבין את הקושי בגיל ההתבגרות

    כמבוגרים, אנחנו נוטים לשכוח כמה קשה להיות בגיל ההתבגרות. חלקנו עושים אידאליזציה לגיל ההתבגרות שלנו, נזכרים באהבות הראשונות ובחוויות עם החברים. כשאני מדברת עם הורים, הם לעיתים קרובות משתאים אל מול מצבי הרוח הקשים של המתבגרים שלהם, ולא מבינים מדוע אינם מרגישים חופשיים ומאושרים כמו שהם היו.

     

    חלקם מציינים שהיו חוזרים בשמחה לגיל הזה, ללא האחריות הרבה שמוטלת עליהם כיום כמבוגרים עובדים ובעלי משפחות. אולם, אם ננתח את המאפיינים הפסיכולוגיים, החברתיים והפיזיולוגיים של הגיל הזה, נבין שיש לבני הנוער את כל הסיבות להיות מבולבלים, ולסבול מתנודות במצב הרוח שלהם.

     

    המעבר מילדות לבגרות מבלבל ומטלטל מבחינות רבות. ראשית, בני נוער חווים שינויים גופניים מהירים ואינטנסיביים שקשה להסתגל אליהם. ההורמונים המשתוללים בגופם, מעלים לעיתים פנטזיות מיניות כשיש פער בינן ובין המציאות, שבה הם לעיתים מתביישים ליצור קשר עם בני המין השני או סובלים מבדידות.

     

    בני נוער רבים מצויים בקונפליקט בין הרצון להיות עצמאים לבין ההתרפקות על התמיכה והעזרה של הוריהם. זהו גיל של חיפוש נפרדות מההורים, שלעיתים כדי להשיגה, חשים בני הנוער שהם צריכים לבעוט ולמרוד בהוריהם.

     

    ההתפתחות הקוגניטיבית המואצת בגיל זה, ביחד עם הנטייה לחוש עצבות וריקנות מובילים לעיתים למחשבות על משמעות החיים ועל המוות, שיכולות להיות מבלבלות ומפחידות עבורם ואף קשות לעיכול. חלקם חשים כעס ורצון למרוד במבוגרים (הוריהם, מוריהם), כעס שלעיתים מסתיר מאחוריו פגיעות ועצב.

     

    קשיים בתחומים רבים

    בני נוער מתמודדים גם עם עומסים לימודיים רבים, דרישות וציפיות של הסביבה שיתפקדו ויצליחו, וצורך שלהם להוכיח את עצמם כדי להרגיש בעלי ערך. לא כל בני הנוער מוצאים את מקומם החברתי ורבים מהם מתקשים לחוש שייכים לחברת בני הגיל.

     

    כל אלה בהחלט מספיקים כדי להשפיע על מצב הרוח וליצור, בהעדר גורמי תמיכה ועזרה נכונה במקרה הצורך - פגיעות למצבים של הסתגרות, עצב, ומוטיבציה נמוכה להתמודד. כאשר בוחנים את הסיבות הללו, ישנו גורם גנטי, וישנו גם גורם סביבתי וחברתי שקשור לנסיבות חייו והסביבה המשפחתית והחברתית שבה חי המתבגר.

     

    נמרוד, נער בן 16, הגיע לטיפול אחרי חודשים של הסתגרות וירידה הדרגתית במוטיבציה ובמצב הרוח. כשהגיע לטיפול, אופיין הקשר עם המטפל בתוקפנות של נמרוד כלפיו, לעג על כך שהוא "זקן" ולא יבין אותו, וכעס על הוריו שמאלצים אותו ללכת לטיפול.

     

    המטפל שלא נבהל מהכעס שהופנה כלפיו והכיל את מצבי הרוח של נמרוד בלי ביקורת, נוכח שבהדרגה הנער מתחיל לשתף בחייו. הוא הבין שנמרוד מתמודד עם קושי ממשי למצוא את מקומו החברתי, מאז שעבר לתיכון חדש בלי חבריו מהחטיבה. הוא הרגיש שכל הילדים "מסודרים" כבר בחבורות וקבוצות והתקשה להשתלב.

     

    הוא איבד את ביטחונו העצמי וחש מסורבל, סגור וחסר מיומנויות תקשורת. הוא לא שמר על קשר עם חבריו מהחטיבה כי הרגיש שהוא כבר "בחוץ" וכבר לא חווה איתם חוויות משותפות.

     

    בשעות אחר הצהריים היה בבית לבד כי הוריו עבדו עד שעות מאוחרות ואחיו היו גדולים וחיו כבר מחוץ לבית. בהדרגה הלך והסתגר בעצמו ומצא מפלט במשחקי מחשב, בהם שיחק שעות רבות. במסגרת השיחות הסביר לו המטפל את המעגל השלילי שבו הוא מצוי ואת הפאסיביות וחוסר המעש שמובילים להידרדרות במצב הרוח.

     

    המטפל עודד אותו להצטרף לקבוצת ריצה לנוער (נמרוד היה נער ספורטיבי, אך בחודשים שקדמו לטיפול הפסיק ללכת לחדר הכושר ולרוץ), שם התחבר לכמה ילדים שלמדו בשכבה.

     

    המטפל שוחח עם הוריו של נמרוד והסביר להם שנמרוד זקוק ליותר נוכחות ותמיכה הורית. ההורים התפלאו לשמוע את זה כי הרגישו שנמרוד עוין כלפיהם ומרוחק, וחשבו שאינו רוצה בקרבתם. הם ניסו ליצור מפגש ממשי עם נמרוד בכל יום אחר הצהריים או בערב (ארוחת ערב יחד, צפייה משותפת בסדרה וכד'), ולהציע לו מדי פעם בילויים משותפים מחוץ לבית. הם שוחחו איתו והיו יותר נוכחים בבית ומעורבים.

     

    נמרוד הגיב טוב לשינוי בסביבה המשפחתית. בהכוונת המטפל, הוא חזר לקשר חלקי עם חבריו מהחטיבה והצטרף אליהם מדי פעם לבילויים. הוא החל לדווח על מוטיבציה גבוהה יותר לעשות דברים. נמרוד המשיך בטיפול למשך כמה חודשים נוספים, ונפרד לאחר מכן מהמטפל כי הרגיש שהוא יכול כבר לבד. במשך זמן מה, הגיע מדי חודש למטפל כדי לעדכן בשלומו. במקרה של נמרוד, הגורם הסביבתי היה משמעותי בהבנת מצבו והגשת עזרה נכונה.

     

    אתגרים הוריים בגיל ההתבגרות

    הורים למתבגרים שנוטים להסתגר ומתאפיינים במצבי רוח קיצוניים,  ניצבים בפני אתגרים רבים. חשוב לזכור שלמרות שבני נוער מציגים לעיתים חזות קשוחה ולא נזקקת, הם זקוקים מאוד להכוונה ונוכחות של ההורים. חשוב שההורים יצרו נקודות מפגש עם בני הנוער, גם אם הם כבר עצמאים ולא זקוקים שיכינו להם אוכל, יעזרו להם בלימודים או יסיעו אותם.

     

    בני נוער מדברים עם ההורים כש"בא להם", ולא לפי הזמנה של ההורה, ולכן חשובה הזמינות של ההורים והנוכחות. מצבו של נער שמצוי במשבר רגשי יכול להידרדר מאוד כשהוא נמצא שעות רבות לבדו בבית.

     

    כאשר המתבגר שרוי במצבי רוח קשים במשך תקופה, חשוב שההורים לא יחששו לדבר על כך עם המתבגר ולומר לו שהם שמים לב שקשה לו, שהוא במצב רוח ירוד והוא מבלה הרבה בחדר. ההורים יכולים לבדוק איתו במה הם יכולים לעזור. המסר שצריך לעבור (ויכול לעבור גם דרך התנהגות ההורה ולא רק דרך דיבור), הוא שההורים שם עבור המתבגר. אוהבים, תומכים, זמינים, לא ביקורתיים ומאמינים בו שיתגבר על המשבר.

     

    הורים רבים מתלבטים איך לתמוך ולהיות נוכחים בלי "לחפור" או להציק. חשוב לזכור שמתבגר שסובל ממצב רוח ירוד, חש לרוב שאינו שולט בכך ולכן לא יעזור לדחוק בו להיות יותר אקטיבי או להגיד לו "לצאת מזה", זה רק יעורר יותר תסכול ואנטגוניזם מצידו.

     

    האתגר הכי קשה עבור ההורה, הוא לשמור על ביטחונו העצמי ההורי, למרות המסרים שהוא מקבל מהמתבגר ולמרות הכעס שמופנה לעיתים כלפיו, ולדעת שהוא הדמות המשמעותית והקרובה ביותר עבור המתבגר, וככזאת, ההכלה והתמיכה שלו יכולות מאוד לעזור ולחולל בהדרגה שינוי לטובה במצבו של המתבגר וביכולתו להתמודד.

     

     

    אמא מדברת נערה שיחה גיל ההתבגרות  (צילום: shutterstock)
    הקשיבו להם. (צילום: shutterstock)
     

    מתי חשוב לפנות לעזרה מקצועית?

    אם חל שינוי משמעותי בהתנהגות המתבגר (כמו הסתגרות מתמשכת שאינה אופיינית לו, עצבנות, הפסקה של פעילויות שבעבר נהנה מהן, ירידה במוטיבציה), שנמשך פרק זמן ממושך (מעל כמה שבועות), אם הוא מעלה מחשבות תכופות על מוות או רצון לפגיעה עצמית.

     

    לפני שמביאים נער או נערה לטיפול, אפשר גם להתייעץ עם מטפל אם יש צורך בטיפול, איזה טיפול מומלץ, או איך ניתן כהורים לסייע למתבגר ששרוי במצוקה רגשית.

     

    אל תשאירו את המתבגר שלכם לבד, ואל תיכנעו לדפוסי ההתנהגות המסתגרים והנמנעים שלו במחשבה ש"ככה זה בגיל ההתבגרות". בני הנוער זקוקים להוריהם כדי לצלוח שלבים קשים ומאתגרים בהתפתחותם, ומהם לצמוח למקומות חדשים וטובים יותר.

     

    אסנת גרתי היא פסיכולוגית קלינית, מנהלת "מרכז גרתי" לטיפול רגשי בילדים ונוער ברעננה

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים