עושים לימונדה בדרך לבחירות 2020

ככל שנוקפים ימי המנדט של יו"ר כחול לבן בני גנץ, הולכת ומתקדרת התמונה הפוליטית. גנץ, ייאמר לזכותו, החל את המקצה שלו מאז קיבל את המנדט מנשיא המדינה, ראובן ריבלין, חדור מוטיבציה ורצון להצליח. הוא מקיים שיחות ופגישות אינטנסיביות, מימין ומשמאל - מנפץ את חומות הזכוכית שיצרו הקמפיינים בבחירות. מסמוטריץ' ועד עודה, כולם לגיטימיים בעיניו לשיחות על קווי יסוד כדי למנוע בחירות נוספות.  

למרות זאת, מרחב התמרון של גנץ עדיין קטן מאוד ובאופק לא נראית שורה תחתונה - או ממשלה. בלי הליכוד, נכון לרגע זה, הוא לא יכול להתקדם וגם חרב האיומים שהניף בדמות ממשלת מיעוט איבדה השבוע מהחדות והיעילות.  

השקט התעשייתי של הימים האחרונים והירי הדו-צדדי אתמול הוכיח דבר אחד: ממשלת אחדות כנראה כבר לא תהיה פה. זה לא רק משבר האמון החריף והפערים התהומיים בדרישות ובעמדות, אלו גם לוחות הזמנים המשפטיים שהולכים לסבך עוד קצת את מה שמסובך ממילא.

בני גנץ בכנס פעילים, בנימין נתניהו בטקס סיום קורס קצינים(צילום: חיים הורנשטיין, עמית שאבי)

על פי ההערכות, היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט עשוי להכריע בשאלת כתב האישום של נתניהו סביב סוף החודש (נובמבר). ואם כך, כחול לבן בכל מקרה לא תסכים לשום עסקה עם נתניהו, שבעוד זמן קצר עשוי להפוך ממועמד תחת כתב חשדות למועמד עם כתב אישום.

נתניהו וסביבתו הקרובה מבינים את המשוואה הזאת, ערים היטב ללוחות הזמנים. בקמפיין מועד א' עסק צוות קמפיין הליכוד בהרחבה באירוע המשפטי של נתניהו. כתב החשדות נגדו התפרסם בעיצומה של מערכת הבחירות ובסביבת נתניהו הגו יחד איתו תוכנית פעולה רחבה איך לשרוד את האירוע. הקו האסטרטגי שעליו הוחלט הוא דה-לגיטימציה להחלטה של מנדלבליט, לקעקע את אמון הציבור במערכת כך שכאשר "המערכת" תפרסם את החלטותיה, הציבור יטיל ספק. זה תורגם לקמפיין אגרסיבי סביב כותרות כמו "משחק מכור" ו"לא נתניהו, לא חוקרים".  

השבוע קיבלנו תזכורת למערכת הבחירות ההיא. בעוד גנץ נושא נאומים באווירה של בחירות ועם מבט לשם, התחושה היא שנתניהו כבר מצוי עמוק בתוך קמפיין. ההוכחה הטובה ביותר לכך היא האופן שבו "טופלו" האירועים האחרונים.  

חקירת אנשי הקמפיין של נתניהו בחשד להטרדת עד המדינה שלמה פילבר הייתה בית ספר לתקשורת. טעות שעשתה המשטרה נוצלה באופן המקסימלי כמו שרק אנשי הקמפיין של נתניהו יודעים לעשות, גם אם הם הפעם כוכבי הפרשה. יונתן אוריך ועופר גולן עשו קילומטרז' באירועים תקשורתיים מהסוג הזה. אחרי כמה שעות של הלם, הם התחילו להשיב אש: סיפור של הטרדת עד מדינה בתיק 4000 הפך לסיפור של חדירה לטלפונים הניידים של אנשי נתניהו ומתקפה חסרת תקדים על המשטרה והפרקליטות שאליה נרתם גם שר המשפטים, אמיר אוחנה.  

יועצו של נתניהו, יונתן אוריך, הגיע להתלונן במח"ש(צילום: שאול גולן)

"עושים מהלימונים לימונדה", החליטו. והתחילו לבצע. התלונות במח"ש, האווירה בטוויטר, העקיצות של אנשי המעגל הרחב יותר של אנשי הקמפיין, שמסרו עדות ובסיומה חזרו לרשתות החברתיות, אותתו שצוות הקמפיין של הליכוד באווירת בחירות.

אבל לא רק האירוע הזה הוכיח עד כמה הקמפיינים הם שמכתיבים את סדר היום. אתמול החליטו גנץ ולפיד להצטרף לשיחות המשא ומתן עם הליכוד בכפר המכביה. לא השיקול של פתרון המשבר הפוליטי הניע אותם, והם לא תלו תקוות ביריב לוין ובזאב אלקין. הפרשנות לצעד - שהם מגויסים לאחדות - היא הסיבה. הגעתם אמורה הייתה להשרות אווירה של נפש חפצה, אך בפועל הוכיחה עד כמה אנחנו קרובים לבחירות. אף אחד לא רוצה לצאת אשם. 

דקות אחרי שפורסמו הידיעות על הגעת גנץ ולפיד קיבל לוין שיחת טלפון. על הקו היה נתניהו, שביקש לברר מה מתחולל ומדוע הגיעו ראשי כחול לבן. ממש דקה אחרי, כאשר החבורה ספונה בחדר המשא ומתן, כבר יצאו לתקשורת בהמלצת לוין הודעות תוקפניות שמאשימות את כחול לבן בתרגיל יחסי ציבור. גנץ ולפיד קראו את ההודעות בזמן שהם יושבים בחדר מול לוין שניסח את ההודעה, החליפו מבטים וחיוכים אבל החליטו לא להגיב.  

כמה שעות אחרי התרגיל הזה, השיב נתניהו בתרגיל משלו. גנץ נפגש עם עודה וטיבי מהרשימה המשותפת ובליכוד מיד ערכו והפיצו קולאז' מפואר: גנץ עם ערבים לצד ראש הממשלה ושר הביטחון עם חיילים (אתמול בסיום קורס קצינים בבה"ד 1). ואם זה לא קמפיין, אז מה כן? 

בגוש הימין מתחילים להבין לאן נושבת הרוח ומוטרדים מאוד. בימים האחרונים חוזרים ונשמעים התדרוכים משם שמערכת בחירות שלישית עלולה להוביל את הגוש לפגיעה קשה בהרבה מזו שספג. אתמול באולפן ynet אמר ח"כ משה גפני מיהדות התורה שככל שהאפשרות לבחירות תתקרב - הגוש יצטרך להתפשר. גפני לא היחיד. הוא וגם האחרים מבינים שממשלת אחדות כנראה כבר לא תהיה כאן, וצריך להתחיל לעסוק בתרחישים האחרים.