רגע לפני פרישה? השנה המאתגרת של משה כחלון במשרד האוצר

אם משה כחלון יחזיק בתפקיד שר האוצר עד לאחר הבחירות המתוכננות לראשית האביב - הוא ישבור את שיאו בן 51 השנים של שר האוצר המיתולוגי פנחס ספיר, שכיהן ברציפות חמש שנים וחודש כשר האוצר. אולם בימים אלה, יש מי שמעריך כי כחלון צפוי להודיע בקרוב על פרישתו מהחיים הפוליטיים. גם אם יפרוש כעת כחלון יהיה שר האוצר שכיהן במשך הזמן הממושך ביותר, במצטבר, אחרי פנחס ספיר ואברהם בייגה שוחט, שכיהנו פעמיים בתפקיד כפוי הטובה הזה.

השר הנעלם הפקיר את התקציב, ובכירי האוצר רבים מי יקבע אותו

האבטלה בשפל? שהשמחה של כחלון וכהן לא תהפוך לאופוריה

האם כחלון הטביע את חותמו על הכלכלה הישראלית? התשובה חיובית, אך לאו דווקא רק לטובה. כחלון אחראי לכ-30 רפורמות שהוצאו אל הפועל, חלקן חדשניות וחלקן שנויות במחלוקת, בהן תוכנית הדגל שלו - מחיר למשתכן. את התוכניות האלה הגה ויזם יחד עם בכירי משרדו בארבע השנים הראשונות לכהונתו, עד לבחירות בחודש אפריל השנה. מאז - נעלמו עקבותיו. כחלון המיואש מתוצאות הבחירות הראשונות של שנת 2019 מיעט להתבטא בפומבי, נעלם מהתקשורת שאותה כה חיבב עד אז (ויש לומר שהיא חיבבה גם אותו) - ופשוט התאדה.

שר האוצר, משה כחלון(צילום: אבי מועלם)

השאלה אם כחלון היה שר אוצר טוב או פחות טוב לא במקומה, שכן תמיד יימצאו מי שישבחו תוכנית כלכלית מסוימת וכמובן מי שיתקפו אותה בחריפות. דוגמה לכך היא תוכנית מחיר למשתכן, שיש מי שסבור שסייעה לזוגות צעירים רבים ברכישת דירה ויש מי שמבקר אותה בין היתר על העלות הגבוהה שלה לתקציב המדינה - יותר משמונה מיליארד שקל.

שר האוצר או השיכון?

האמת צריכה להיאמר: כחלון היה הראשון שהרים את הכפפה והחליט להפוך יותר לשר השיכון מאשר לשר האוצר. בארבע השנים הראשונות לכהונתו הוא יזם שורה של תוכניות בתחום הדיור, תוך העלאת המס למשקיעים וניסיונות חוזרים ונשנים להרחיקם מהשוק. על תוכנית "מס דירה שלישית" נאלץ לוותר. עליית מחירי הדירות שהתייקרו בכל שנה בין 8% ל-12% - נבלמה, אף כי הדירות שוב חזרו להתייקר השנה.

ואז הגיעה שנת 2019, שאי אפשר שלא לכנותה, בעיקר בתחום הכלכלי, "השנה האבודה". יש לומר שלא באשמתו של כחלון נתקע המשק וכל הרפורמות שתוכננו הושלכו למעשה לפח. המדינה נקלעה למערבולת של מערכות בחירות, ממשלות מעבר והדבקת טלאי על טלאי בכמה וכמה מהלכים כלכליים שלא היה מנוס מביצועם, כמו קיצוץ תקציבי חלקי ולא חכם (ייקור המס על מכוניות מזהמות פחות), כדי לממן תוכנית ביטחונית סודית ואת המשך רפורמת הצהרונים. כל השאר, כמו בית הספר של החגים, לא מומן - ונעלם.
 

מקורביו של כחלון מספרים כי הוא נפגע השנה עמוקות מיחס הבוחרים אליו. כל תוכניות הורדות המכסים ומיסי הקנייה שביצע, תוספות התקציב לפרויקטים שונים, השקעות גדולות בתשתיות והתמדה במדיניותו שלא להעלות מיסים - לא השפיעו על הבוחרים. אלה הנחיתו עליו מכה אנושה והורידו את מפלגתו מעשרה לארבעה מנדטים, ממש על סף אחוז החסימה. "כחלון נכנס לדיכאון וחושב שהציבור נהג בכפיות טובה במקום להודות לו על פועלו", אמר ל-ynet אחד מהמקורבים אליו ביותר.

וכך, השנה כחלון לא קיים שתיים מהבטחותיו העיקריות: "לא הקמתי את כולנו כדי לחזור לליכוד", הוא הכריז לא פעם, עד שחזר כמעט בזחילה לליכוד אחרי המכה הקשה שספג בבחירות באפריל. "לא אשב תחת ראש ממשלה עם כתב אישום", הבטיח, וזה בדיוק מה שהוא עושה כעת: יושב בממשלתו של נתניהו, אחרי שהיועץ המשפטי לממשלה כבר הודיע על הגשת כתב האישום.

משה כחלון בקלפי. "לא הקמתי את כולנו כדי לחזור לליכוד", הכריז כחלון, עד שחזר כמעט בזחילה לליכוד אחרי המכה הקשה שספג בבחירות באפריל(צילום: אלעד גרשגורן)

שר אוצר בקמפיין בחירות ממושך

השנה הייתה שנה קשה במיוחד לשר אוצר מכהן, כאשר הכל עסוקים במערכות בחירות חוזרות ונשנות. אולם, יש שיגידו כי כחלון מנהל מערכת בחירות מאז שהתמנה בכלל לתפקיד, לפני ארבע שנים ושמונה חודשים. הוא ניסה להיטיב עם העם מהרגע הראשון: המציא את תוכניות הנטו השונות, שהביאו להפחתת המכסים על אלפי מוצרים, דאג למנוע קיצוצים כואבים מדי בתחומי החינוך, הרווחה והבריאות, וגרם לכך, שבחודש ספטמבר השנה, לראשונה - למעלה ממחצית עסקאות רכישת הדירות החדשות היו במסגרת תוכנית מחיר למשתכן.

עם זאת, שנת 2019 הביאה את קופת המדינה למצבה הגרוע ביותר מזה שנים. התוכניות המיטיבות עם העם גרמו לעלייה קלה מדי בגביית המיסים. הבטחותיו ערב הבחירות למגזרים שלמים, כמו השוטרים, שיזכו רטרואקטיבית לתשלומים המסתכמים ב-21 מיליארד שקל, עובדי חברת החשמל שנהנו מהרפורמה, והנכים (לא שלא מגיע להם), תוך התעקשותו הבלתי הגיונית למנוע בכל מחיר הטלת מיסים חדשים או ייקור מוצרים חיוניים ואחרים - הגדילו את החור בחבית התקציב המתרוקנת. "51 מיליארד שקל גירעון זה סכום שלא היה צריך להגיע אליו בשום מקרה", אמר לנו כלכלן בכיר, שהיה בעבר מראשי משרד האוצר.
 

וכך, לצד הרפורמות הרבות שיזם וגיבש משרד האוצר בהנהגת כחלון בשנים האחרונות, כמו רפורמות הצהרונים והפרדת חברות כרטיסי האשראי מהבנקים, כשל כחלון בעניינים קטנוניים ורק בג"ץ הכריח אותו לחזור למסלול ההגיוני: כך סירב בתוקף לייקר את מחירי תוצרת החלב, התעקש שלא להטיל מס גבוה על הטבק לגלגול, ולא הסכים בשום אופן להעלות את גיל הפרישה לנשים, עד שהתברר באופן לא מפתיע שתשלומי הפנסיה עומדים להיפגע, משום שתוחלת החיים עולה וקופות הפנסיה מתדלדלות.

אולם, מדיניות משרד האוצר בתקופתו של כחלון - ואין להתכחש לכך - הביאה את ישראל גם להישגים כלכליים מרשימים: מעמד המשק הישראלי בעולם הוא במילה אחת טוב ובשתי מילים טוב מאוד, כפי שנהג הפרופ' סטנלי פישר להתבטא. ישראל היא אחת מ-15 מדינות שדירוג האשראי שלה הוא פעמיים AA, ולכן הריביות בהלוואות הניתנות למדינה, שאותן הוביל החשב הכללי, רוני חזקיהו, הן הנמוכות ביותר אי פעם.

ועוד נתונים חיוביים: כחלון יסיים את כהונתו כאשר שיעור האבטלה בשפל ונע סביב 3.5%, נתון מהטובים בעולם, הצמיחה מתנדנדת סביב 3%, הרבה יותר מאשר ברוב מדינות המערב, ההשקעות במשק הישראלי גדלות, בין השאר בזכות חברות כמו אינטל וסודהסטרים, וחובות המדינה יחסית לתוצר אמנם עלו מעט השנה, אך ישראל מדורגת בצמרת העולמית גם בנתון הזה.

כחלון היה השנה גם השר הישראלי שנפגש יותר מכל השרים עם עמיתו הפלסטיני, והוא מיודד במיוחד גם עם שר האוצר האמריקני, סטיבן מנוצ'ין (מה שסייע רבות לכלכלת ישראל) ועם מזכ"ל ארגון ה-OECD, אנחל גוריה.

ויחד עם כל אלה, בטיפול במצוקות הלא מעטות שקיימות במשק - נדמה כי כחלון נרדם בשמירה: הפריפריה ממשיכה להיות מנותקת ממרכז הארץ, השכר ושירותי הבריאות והחינוך בה רחוקים מאד מאלה שבמרכז הארץ, שכר הנשים ממשיך להיות נמוך מאוד בהשואוה לזה של הגברים, והמגזרים החרדי והערבי ממשיכים לפגר מאוד בהשתתפותם בכוח העבודה במשק. כספים שהובטחו לצפון ולאילת עדיין תקועים אי שם באגפי התקציבים והחשב הכללי, התוכניות הלא מתוקצבות עדיין בתחום החינוך כשלו - ראו תוצאות מבחני פיזה - ובבתי החולים לא רק שזקנה שוכבת במסדרון, אלא שחולים צולמו גם "מאושפזים" במעבר למגרש החניה.

ואולי הגרוע מכל: חרף כל מאמציו של כחלון, שטען כי הכריז מלחמה על יוקר המחיה - ישראל נחשבת גם בתום כהונתו למדינה יקרה ביותר, שבה דירה בתל אביב עולה יותר מאשר בטוקיו ובמנהטן, והמילקי ממשיך לעלות פי שלושה מאשר בברלין.

ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר משה כחלון(צילום: אלכס קולמויסקי)

ומה צפוי לשר האוצר הבא?

המשמעות של השנה האחרונה בכהונה הארוכה של כחלון, היא שללא ספק הדבר הראשון ששר האוצר הבא ייאלץ לטפל בו הוא מצבה הרעוע של קופת המדינה, תוך כדי שהוא עושה את כל מה שכחלון נמנע מלעשות, בריבית דריבית:

העלאת מיסים: השר הבא יצטרך לבחור בין העלאת מס ערך מוסף, מיסי קניה ומכסים, מס הכנסה ומס החברות.

לחתוך גם בבשר החי: השר הבא יצטרך לקצץ, להערכת פקידי האוצר, כ-15 מיליארד שקל לפחות מתקציבי משרדי הממשלה. התוצאה תהיה: פגיעה קשה בשירותים שמעניקה הממשלה לאזרחים ועצירת העלייה ברמת החיים, שהייתה נאה בשנות כהונתו של כחלון במשרד האוצר.

אבל, כחלון תמיד יוכל לטעון שהוא לא אשם, שהרי השנה הוא היה כרואה ואינו נראה. השנה האחרונה שלו ללא ספק פגעה בשנותיו הקודמות כשר האוצר, ועל כך ניתן רק להצטער.