רובנו מכירים את אלכסנדר פן כמשורר רומנטיקן וסוער. זה עם המעיל הפשוט וציץ הוורד או האהבה הרעה לתפארת. האמן חובב החרוז והשיכר, שחתום על שורות כמו "בכל פגישה מקרית פורחת איזו תכלת" או הפואמה הסוציאליסטית "הוא היה אדם פשוט". כעת, קטעי וידאו נשכחים מתוך הסרט הלא-גמור "אביבה", מציגים פן נוסף של פן: כוכב הקולנוע שיכול היה להיות. צפו כאן לראשונה.
את חומרי הגלם של הסרט "אביבה", שצולמו 15 שנים לפני קום המדינה, מצאו לפני שבועות מספר אנשי הארכיון הישראלי לסרטים בסינמטק ירושלים. הילה אברהם, מנהלת האגף הדיגיטלי בארכיון, מגדירה את מציאתם כלא פחות מ"נס". "בעקבות שיטוט באינטרנט, עליתי על שם של איזשהו סרט ארץ-ישראלי משנת 1933, שלא הכרתי את שמו, והדבר כמובן מאוד הפתיע אותי, היות ולא נעשו הרבה סרטים בשנים האלו", היא נזכרת. עצם קיומו של הפרויקט הקולנועי - בניצוחו של הבמאי לזאר לאיוש, מחלוצי הראינוע ההונגרי וציוני נלהב - היה מוכר לחוקרים, אך מעולם לא נודע מה עלה בגורלו. חיפוש יסודי חשף את סלילי הפילם הישנים, ובארכיון מיהרו להעביר אותם תהליך דיגיטציה, באמצעות המכשור המתקדם ביותר.
בניגוד לצילומים, פס הקול של הסרט דווקא אבד, ייתכן שכבר בשנים שלאחר הצילומים, ובארכיון מעריכים בזהירות כי לא יימצא גם בעתיד. הדבר נכון גם לגבי התסריט, שנעלם עד להודעה חדשה. ובכל זאת, מחקרי עבר נותנים לנו מושג על הפרויקט השאפתני. החוקר יעקב גרוס ז"ל, מחבר "הסרט העברי: פרקים בתולדות הראינוע והקולנוע בישראל", סיפר כי "אביבה" התבסס על רב המכר "תנובה" מאת הסופר אביגדור המאירי, שגם עיבד אותו לכדי תסריט. "תנובה" עסק בחייהם של החלוצים, ובפתח אחת המהדורות המאוחרות שלו, העיר המאירי כי זהו "הרומאן, הארצישראלי, העברי, החלוצי הראשון ולעת עתה גם האחרון". הדבר תואם את תעשיית הקולנוע הראשיתית של אותם ימים, שמומנה בעיקרה על ידי איגודים ציוניים, אף שאברהם מציינת כי ניתן לחוש שהייתה ליוצרים "מוטיבציה אמנותית מאוד גדולה, אולי אפילו יותר מהציונית".
3 צפייה בגלריה
מתוך הסרט "אביבה"
מתוך הסרט "אביבה"
אלכסנדר פן, מתוך הסרט "אביבה"
(באדיבות הארכיון הישראלי לסרטים בסינמטק ירושלים)
בארכיון של סינמטק ירושלים רואים בקטעים מתוך "אביבה" פיסת היסטוריה בעלת ערך, שכן מדובר ככל הנראה בניסיון המשמעותי הראשון לייצר קולנוע מדבר בארץ ישראל. צפייה בסלילים חושפת מגוון של סצנות העוסקות בחיי הבנייה והנדל"ן בארץ ישראל של שנות ה-30 או בבתי הקפה הצנועים של התקופה. כך ניתן לראות את אלכסנדר פן, עם בלוריתו הידועה ופניו המסותתים, קורא עיתון עברי, שותה חלב עם קש, ומשתתף בעבודות בנייה, כאחרון הפועלים. על פי גרוס, איתור השחקנים לסרט נעשה באמצעות תחרות כישרונות, שפורסמה בעיתון "כל-נוע", ומשכה מאות מעוניינים. בצילומים השתתפו לבסוף, בין היתר, גם אברהם ניניו והזמרת המצליחה שרה אסנת הלוי.
"אביבה" מעולם לא הגיע לכדי השלמה, והסיבות לכך עלומות. על פי חלק מהחוקרים, הדבר נבע מבעיות כספיות. בפרויקט הושקעו אלפי לירות, סכומים חריגים בגודלם בתעשיית הקולנוע המקומית של העת ההיא, וכאשר התברר למשקיעים כי העלות תהיה אף גבוהה מהמתוכנן, בשל הקושי לצלם סרט מדבר, הם הפסיקו את תמיכתם. מומחים אחרים מעלים תרחיש פיקנטי ודרמטי בהרבה, ולפיהם הפרויקט הגיע לקצו בשל מחלוקות - ספק אישיות, ספק אמנותיות - בין הבמאי והשחקן הראשי שלו, המשורר חם המזג. גרוס אף טוען במחקרו כי הבמאי לאיוש הביע מפעם לפעם את רצונו לירות בשחקן הראשי שלו. "ראיתי אזכורים לכך שפן היה מאוד 'אחיד בדעתו'. כלומר, אם היה משהו שהוא לא האמין בו, לא הייתה לו בעיה 'לפוצץ' דברים", אומרת אברהם.
3 צפייה בגלריה
מתוך הסרט "אביבה"
מתוך הסרט "אביבה"
פן מצד שמאל. מתוך הסרט "אביבה"
(באדיבות הארכיון הישראלי לסרטים בסינמטק ירושלים)
תהא הסיבה אשר תהא, בארכיון מעריכים כי הסרט מעולם לא הגיע לשלבי עריכה, וכך נותרנו רק עם חומרי הגלם, שהתגלגלו תחילה לידיו של חלוץ הקולנוע נתן אקסלרוד, בהמשך נקנו על ידי ארכיון המדינה, ולאחר שהבינו שם שהם אינו יודעים כיצד לטפל בהם - נמסרו לארכיון הישראלי לסרטים, שם הם נמצאים כיום. החומרים כוללים כארבעים דקות של טייקים חוזרים ונישנים, אך נוכח גודל הפרויקט, ניתן להעריך בזהירות שהיוצרים תיכננו לצלם סרט שאורכו כשעה לפחות.
3 צפייה בגלריה
מכתב שאלכסנדר פן פרסם ב"דבר"
מכתב שאלכסנדר פן פרסם ב"דבר"
מכתב שאלכסנדר פן פרסם בעיתון דבר", על אודות צילומי הסרט
(מתוך "דבר")
בימים אלו עובדים בארכיון על בניית אתר אינטרנט שיעלה לאוויר במהלך הקיץ הקרוב, וינגיש לציבור הרחב חומרים ארכיוניים נדירים, כמו אלו מהסרט "אביבה". בקטעים המובאים לפניכם ניתן לראות טעימה ראשונה מהמיזם, והיא בהחלט ייחודית. "תמיד צצים דברים מעניינים, אבל פחות בקולנוע הארץ-ישראלי שלפני 1948, והנה אנחנו מגלים מתחת לאף סרט שנשמר במצב מופלא, ופשוט נפל תחת הראדר. זו תגלית עצומה, מתקופה מאוד מסעירה ומורכבת בתולדות הקולנוע שלנו", אברהם אומרת, וההתרגשות ניכרת בקולה. האם היא חשה בכל זאת החמצה מסוימת נוכח כישלון הפרויקט הקולנועי, ואובדן הסאונד? לא ממש. "עבורי זה היה ממש חדש לגלות שמישהו חשב לשים הרבה כסף על ציוד סאונד, והאמין בזה. האנשים האלה היו פורצי דרך, סטארטאפיסטים. אנשים שחולים על קולנוע, שמעו מה האפשרויות בעולם, והלכו לגייס כסף כדי לעשות את זה".