שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    שואפים גבוה ונשארים במקום: אל תוותרו על החלום והייעוד שלכם

    פסאודו פרסונה הוא מצב בו אנחנו מתפשרים על החלום שלנו ומוותרים על הייעוד, כתוצאה מכך, החיים שלנו לא מחייכים אלינו. כיצד מזהים זאת לפי מדע הכירולוגיה האבחונית ומה אפשר לעשות בנידון. לאונרדו דניאל מסביר

    אחת השאלות הנפוצות ביותר, זו שאנחנו שואלים את עצמנו, וכמטפלים גם שומעים אותה לעיתים תכופות מהלקוחות שלנו, היא שאלת מיליון הדולר "מה המטרה שלי בעולם הזה. מה הייעוד שלי? בשביל מה נולדתי?".

     

    מה שמביא אותנו להתבשל עם השאלה הזאת היא סיבה כפולה:

    1. אנחנו רוצים להגשים את עצמנו, להיות מאושרים, לחיות בשפע בכל התחומים.

    2. אנחנו מודעים לעובדה שיש פער בין המקום שאנחנו נמצאים לבין המקום שהיינו רוצים להיות בו.


    כיוון דרך בחיים (צילום: shutterstock)
    לאן מועדות פניי בחיים?(צילום: shutterstock)

    הפער הזה, בין המציאות לפוטנציאל, יוצר דיסוננס שגורם לדכדוך, מועקה, ולפעמים גם דיכאון. אבל הבעיה זה לא הפער בפני עצמו. כי הרי אדם שמאמין ביכולת שלו לסגור את הפער לא ירגיש דכדוך אלא התרגשות ומוטיבציה להשיג את מה שהוא רוצה. תסתכלו על טראמפ, למשל, ולא משנה אם אתם מצדדים בו או לא. אחרי שהוא פשט רגל מספר פעמים בעסקיו, הוא עדיין האמין ביכולת שלו להשיג את הכסף מחדש וזה רק דירבן אותו לקום על הרגליים.

     

    החסך, המחסור, הפער הזה בין המקום שאני נמצא בו למקום שאני רוצה להיות בו, אמור להיות גורם מדרבן, שמכניס לנו אנרגיה לרוץ בכל הכוח אל המקום החדש, המקום של השפע הרגשי, החומרי והאישי. כך זה היה אמור להיות אם העולם היה עולם מושלם. הכוונה היא לא לעולם שבחוץ, אלא העולם הפנימי בתוכנו. אם היינו מושלמים, במובן שלא היו לנו חסמים רגשיים שהיו פוגעים ביכולת שלנו להאמין בעצמנו וביכולתנו לממש את מה שבאנו לממש בעולם הזה בלי לוותר על הרצון ובלי לפחד.

     

    כיוון דרך בחיים (צילום: shutterstock)
    באיזה מסלול עליי לבחור?(צילום: shutterstock)
     

    בעולם פנימי מושלם היינו צריכים להתנהל כמו המים משיעורי הביולוגיה. אלו שעוברים בדיפוזיה ואוסמוזה, מהמקום שבו ריכוז החומר (כמו מלח למשל) נמוך, למקום שבו ריכוז החומר גבוה. ככה אנחנו היינו אמורים להתנהל. לעבור ממקום שריכוז השפע שלנו נמוך, אל מקום שבו ריכוז השפע גבוה. בקלות ובקלילות.

     

     

    עוד כתבות בתחום הכירולוגיה:

     

    אבל למרות שאנחנו עשויים 70 אחוז מים לפעמים אנחנו לא מתנהלים כמו מים, שתמיד מוצאים את הנתיב הקל להגיע ממקום למקום, אלא מתנהלים כמו בלוק בטון, ותוקעים את עצמינו במקום או מוותרים על הרצון שלנו בשביל לרצות רצון של מישהו אחר או בגלל הסרטים שלנו בראש, הפחדים והחששות.

     

    הרצון והפוטנציאל באגודל

    לפי מדע הכירולוגיה הפסיכו-דיאגנוסטית, האגודל היא האצבע של הרצון והפוטנציאל. בניגוד למרכיבים אחרים בכף היד, שמשתנים בהתאם למהלכי החיים ולחוויות המשתנות, האגודל הוא בעל מרכיב גנטי יציב שנשאר קבוע במהלך החיים והוא מדבר על רצונו ויכולתו של האדם להשיג יעדים בחייו. ככל שהאגודל יותר יציבה, ארוכה ועבה, לאדם יהיו שאיפות גדולות להגיע למימוש אישי ורצון להשיג את מטרותיו והוא ישאף לממש את עצמו בחיים.

     

    אם האגודל יהיה רופס, קצר, או דק מדי, האדם יחסר את המוטיבציה הפנימית לעמוד על שלו ולשאוף להגדיר ולהשיג מטרות או חלומות, וירגיש טוב במישרות שלא דורשות מאמץ רב או מחויבות גדולה.

     

    אגודל חזק
    אגודל חזק

    שלא יטעו אותכם – פוטנציאל הוא צורך: כשיש לי פוטנציאל מסוים להשיג או להיות משהו בחיי, אותו פוטנציאל מהווה צורך בסיסי של האדם שקורא למימושו. כאילו הנשמה של האדם זועקת ממעמקים "באתי לפה להגשים א,ב,ג , מה קורה עם זה?" ולכן צריך להבחין בין "צורך" הנובע מרצונות של אחרים לבין "צורך" הנובע מהרצון שלי והפוטנציאל של הנשמה ששואף למימוש עצמי והגשמה.

     

    הרבה אנשים שקראו הרבה ספרים של הניו אייג' וקואצ'ינג, ממהרים לתקן מישהו שאומר להם משהו כמו "אני צריך ללמוד X" או "לעשות Y " , ואומרים להם בקול סמכותי "אתה לא צריך. אתה רוצה". זהו שלא. הרצון המודע שלי לעשות, להיות או להשיג משהו בחיים, כאשר אותו רצון מחובר להוויה הפנימית שלי בלבד, מהווה צורך של הנשמה לממש את אותו רצון ואת אותו פוטנציאל.

     

    לכן, בכירולוגיה הפסיכו-דיאגנוסטית אומרים שפוטנציאל זה צורך. הצורך הפנימי של הנשמה שלי לעשות הכל כדי לבטא את היכולות שלי ואת הייעוד שלי עלי אדמות. כאשר אותו צורך למימוש מתפספס או לא מתקיים, האדם מרגיש דכדוך עמוק וצער גדול על משימה שהתחייבנו לבצע ולא עמדנו בה. רכבת שהיינו אמורים לקחת ולפעמים מרגישים שאחרנו את המועד.

     

    ככירולוג פסיכו-דיאגנוסטי האגודל של האדם אומר לי עד כמה הפוטנציאל שלו גבוה, ועד כמה החלומות שלו רוצים וצריכים להתממש. הבעיה מתעוררת לא כאשר לאדם אין פוטנציאל או רצון, כי אז לא היה מגיע לטיפול, אלא כאשר יש לו המון פוטנציאל ורצון לממש אבל מסיבות שונות הוא החליט במהלך חייו לוותר על הצורך שלו בשביל "צרכים" או רצונות של אחרים או כתוצאה מפחדים והערכה עצמית נמוכה. זאת אומרת, ישנו פער בין הפוטנציאל והצורך של הנשמה לבין הביטוי של אותו פוטנציאל בפועל.

     

    התפשרות על כוח הרצון הוא אחד הגורמים המשמעותיים לוויתור עצמי שמוביל לתסמינים קשים של דכדוך ומועקה. אחת התסמונות שמלמדות על ביטול הרצון העצמי למען רצונם של אחרים ניקראת בכירולוגיה הפסיכו-דיאגנוסטית "פסאודו פרסונה".

    לצאת מהמחשבות השליליות ולנוע קדימה (צילום: shutterstock)
    לצאת מהמחשבות השליליות ולנוע קדימה(צילום: shutterstock)
      

    פסאודו פרסונה – הוויתור המודע על הרצון שלי

    "מה תרצה להיות כשתהיה גדול?" שואלים את הילד הקטן. בתמימותו הילדותית הוא עונה בכנות שהוא רוצה להיות רופא, או כבאי, טייס או נהג קטר. או אז חולפות השנים, ניסיון החיים שלו וההיכרות העמוקה עם עצמו עוזרים לו להגדיר מחדש רצון בוגר יותר ובשל יותר של מה היה רוצה להיות ומה נכון לו באמת לעשות. נגיד שבמהלך חייו הקצרים הוא הבין שמה שבאמת באמת היה מתאים לו זה ללמוד אמנות ולהיות צייר מצליח.

     

    אביו (ולפעמים גם האם) תופס אותו לשיחה ואומר לו שממש לא כדאי לו להיות צייר. אין בזה כסף והוא יתקשה לפרנס את עצמו. "תלך ללמוד מחשבים.

    שם נמצא הכסף", אומר לו האב. החלום של הבחור זה להיות צייר. אבל הוא מעריך את דעתו של אביו ולא רוצה לאכזב אותו. הוא מחליט בצורה מודעת לוותר על החלום האמנותי שלו ולהירשם להנדסת תכנה. הוא מסיים את לימודיו בהצלחה, מתקבל לעבודה בחברת היי טק, מתחיל להרוויח טוב במשכורת אבל גם מתחיל לשלם מחיר כבד מאוד על החלטתו להתפשר על הרצון שלו. הוא אמנם מגיע למשרד כל יום אבל שונא כל רגע. הוא יודע שאין לו ולא הייתה לו חיבה כלשהיא לתחום המחשבים, אבל כבר אין לו ברירה. לא רצה לאכזב את אביו.

     

    שאיפות עצמיות בדרך למעלה (צילום: shutterstock)
    שאיפות עצמיות בדרך למעלה(צילום: shutterstock)
     

    אנשים כאלה שהתפשרו על הרצון שלהם כדי לרצות אנשים אחרים, מתחילים להרגיש דכדוך עמוק על כך שסטו מנתיב החיים שלהם ועכשיו הם כביכול חיים את הסרט של מישהו אחר, ולא את התסריט שהם היו רוצים לחיות על פיו.

     

    איך מזהים את סינדרום הפסאודו פרסונה בכף היד? לפי הכירולוגיה הפסיכו-דיאגנוסטית והמחקרים שנעשו על ידי ד"ר ארנולד הולצמן, כאשר האצבע המורה ביד מתקפלת לזווית של 90 מעלות או יותר, האדם סובל מתסמין הפסאודו פרסונה, בו הוא וויתר על הרצון שלו למען רצונו של אביו או אמו. זהו מצב שגורם לדכדוך ולעיתים אפילו דיכאון בגלל הרצון לרצות את האחר על חשבון הרצון שלי עצמי.

     

    פסאודו פרסונה
    פסאודו פרסונה

    אז מה עושים כדי לחזור למסלול החיים הנכון? פוטנציאל, כפי שכבר ציינו, זהו צורך של הנשמה. ברגע שהתפשרנו על הרצון שלנו נרגיש מועקה גדולה. על מנת לחזור למסלול הנכון לנו רצוי לעבור תהליך אישי בו נזקק את הייעוד האמיתי, הרצון הפנימי, מהקולות החיצוניים של אחרים שהסיטו אותנו מהדרך. להגיע לשורש הרצון והפוטנציאל זה להרגיש את הדברים שבאמת מזיזים לנו את נימי הנפש וגורמים לנו לאושר, בלי קשר למה שאחרים ירצו, יגידו או יעשו לנו.

     

    משם מתחיל המסע חזרה אל האומץ הפנימי לקחת את עצמינו בידיים ולהיפרד באהבה מהרצונות הלא ממומשים של אלה שרוצים להכתיב לנו איך לחיות ומה לעשות. לפעמים מאוחר מדי להיות טייס או אסטרונאוט, אבל לא מאוחר להרגיש מימוש ושמחה כשתחזור להיות נאמן, קודם כל, לאדם היחיד שידרוש ממך דין וחשבון בסוף מסע חייך – אתה, ואת.

     לאונרדו דניאל   - מומחה לכירולוגיה פסיכו-דיאגנוסטית. אבחון-הכוונה-העצמה

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: shutterstock
    אל תוותרו על השאיפות שלכם
    צילום: shutterstock
    צילום: דני בכר
    לאונרדו דניאל
    צילום: דני בכר
    מומלצים