הבמאי ואיש התיאטרון הישראלי-איטלקי ג'ילברטו טופאנו הלך לעולמו בסוף השבוע והוא בן 91. טופאנו, שבמהלך שהותו בישראל ביים את הסרט "מצור" בכיכובם של יהורם גאון וגילה אלמגור, ומונה כמנהל תיאטרון חיפה, סבל בשנים האחרונות מדמנציה, ובעקבות הידרדרות במצבו הבריאותי אושפז בבית חולים בבולוניה שם מת.
טופאנו נולד ברומא ב-1929. אביו סרג'יו היה שחקן, מחזאי ומאייר נודע בארצו. בשנות החמישים, אחרי סיום לימודיו, פנה לתחום התיאטרון והשתלב בהפקות אופרות מקומיות. בין השנים 1956-60 עבד ביחד בתיאטרון פיקולו במילאנו תחת מנהלו הנודע ג'ורג'יו סטרלר. ההתנסות המשמעותית הראשונה שלו בקולנוע הייתה כניצב באתר הצילומים של "מלחמה ושלום" של קינג וידור באיטליה. לאחר מכן הספיק לביים בעצמו כמה סרטי טלוויזיה.
2 צפייה בגלריה
ג'ילברטו טופאני
ג'ילברטו טופאני
ג'ילברטו טופאני
(צילום: באדיבות שמואל טופאנו)
טופאנו הגיע לישראל ב-1964 כדי לסייע לצוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית, והשתלב היטב בחברה המקומית. הוא נישא לבינה פיינר הישראלית, החל בלימודי עברית והתחיל לעבוד בתיאטרון "בימות" בתל אביב בניהולו של יעקב אגמון. ביחד עם אשתו עיבד לבמה את ההצגה "כוח הכוח" המבוססת על המקרה העגום של יוליוס ואת'ל רוזנברג, אשר הואשמו על ידי הממסד האמריקני בריגול עבור ברית המועצות והוצאו להורג. ההצגה התקבלה בביקורת ציבורית קשה וירדה אחרי זמן קצר. לאחר מכן ביים את המחזה "קרחת" מאת יונתן גפן. באותה התקופה זכה טופאנו את ההתנסות המשמעותית ביותר שלו כבמאי קולנוע בעברית בדרמה "מצור", אותה הפיק אגמון, אשר זכורה עד היום כיצירת מופת מקומית ולפני כשנתיים אף זכתה להקרנה מיוחדת עם עותק מחודש בפסטיבל קאן.
"מצור" שיצא לאקרנים ב-1969 עוסק בחוויית השכול הישראלית ומתמקד באשתו של לוחם ישראלי שנפל בקרב ובניסיונות ההתאקלמות שלה מחדש בחברה אשר מצפה ממנה להתייסר ולהסתגף לנצח. גילה אלמגור, יהורם גאון ודן בן אמוץ כיכבו בסרט שהתקבל בהתלהבות מצד הקהל והמבקרים ואף נכלל בתחרות הרשמית של פסטיבל קאן באותה שנה. בעקבות הצלחת הסרט, הוא הוזמן על ידי עודד קוטלר להצטרף לתיאטרון חיפה כבמאי. בשנות ה-80 המשיך לעבוד בתיאטרון חיפה ואף מונה למנהלו - תפקיד בו כיהן זמן קצר לפני שעזב את ישראל ב-1989 והשתקע באיטליה.
2 צפייה בגלריה
ג'ילברטו טופאני
ג'ילברטו טופאני
ג'ילברטו טופאני עם יהורם גאון
(צילום: באדיבות שמואל טופאנו)
עם שובו לאיטליה, חידש את שיתוף הפעולה שלו עם סטרלר בתיאטרון פיקולו במילאנו. השניים עבדו יחדיו על פרויקט ענק המבוסס על "פאוסט" של גתה, בו לקח טופאנו חלק כתחקירן דרמטי ומתרגם. ב-1992 העלה על במת התיאטרון עיבוד למחזהו של לאונה דה סומי "יהודי בחצר הדוכס". באותה התקופה הוא ערך והציג קריאות דרמטיות המבוססות כתבים הקשורים לשואה ואשר כללו מסמכים, יומנים, ראיונות, דו"חות וצווים. ביניהם גם הפרוטוקולים של ועידת ואנזה, עליו ביסס את ההפקה "לילה וערפל" שיזם עבור בתי ספר מקומיים.
במהלך שנות ה-90 הוא לקח חלק בפרויקט כלל אירופי שהיה פרי רעיון מקורי שלו: תוכנת מחשב ליצירת סטוריבורד דיגיטלי בתלת מימד לשימוש בהפקות קולנוע ותיאטרון. הוא המשיך לעסוק בפן הטכנולוגי של היצירה הדרמטית כשייסד סטודיו אנימציה. במקביל לעבודתו כיוצר ויזם, לימד באוניברסיטאות סיינה ורומא. ב-2005 טופאנו עבר לבולוניה ושהה במעון לאמנים בגיל מבוגר. בשנים האחרונות הוא סבל מדמנציה ובריאות רופפת ובסוף השבוע הלך לעולמו לאחר אשפוז קצר בבית החולים.
"אבי היה אדם טוב לב, ג'נטלמן אמיתי", ספד בנו שמואל טופאנו, "הייתה לנו מערכת יחסים עדינה מאוד, שוחחנו תמיד על פוליטיקה, היסטוריה, אנתרופולוגיה, אמנות ומדע, אבל נדירים היו הרגעים בהם דיברנו על עניינים אינטימיים מכיוון שבדרכו שלו הוא היה סגור וביישן. אבל הוא מעולם לא רצה להתנשא מעל אחרים, ולא היה לא צורך בתשומת לב. הוא נהנה מכל דבר שהאנושות יכלה להציע לו. לכל היותר הוא התחרט על כך שלא היה מסוגל לספק למשפחתו פרנסה רבה יותר. אבל העולם הזה לא סלחני לאדם נעים הליכות שכל מה שהוא רצה זה ליצור אמנות ושסירב להתפשר בגלל מניעים מסחריים. תמיד יהיו לי זיכרונות טובים מהבישולים שלו לבני המשפחה ולכל החברים שלי, מהדקדקנות שלו והניסיון למצוא פתרונות להכול - בין אם בבימוי בתיאטרון או בנטיעת ירקות וטיפול בבעלי החיים בחווה בה גר בטוסקנה. אנצור עמי את הרגעים לצד האח ובשדות ובחורשות, והפעמים ההם כשישבתי בשקט ביציע וצפיתי בעבודתו על הבמה. אהבתי אותו מאוד".