המדיניות לטיפול בקורונה נכונה - ועדיין יש כשלים

אתמול לפנות ערב עברתי (לבדי, ברגל) ליד תיאטרון הבימה. התיאטרון היה מואר אך שומם, והכיכר שבינו לבין היכל התרבות כמעט ריקה מאדם. אבל בשני בתי קפה הממוקמים מול התיאטרון ישבו עשרות צעירים כמעט צמודים זה לזה ומיד נזכרתי במה שקרה באיטליה. גם כאן, הייתה התעלמות מוחלטת של אותם צעירים תל-אביביים ומנהלי בתי הקפה מהלקח המר של האיטלקים שהמשיכו בשגרת חייהם החברתיים כרגיל, גם אחרי שכבר ברור היה שמגפת הקורונה מתפשטת בעולם וגם אחרי שראש ממשלת איטליה חזר והזהיר מפני הצטופפות במקומות ציבוריים. לכן, האמצעים שעליהם הכריז אתמול ראש הממשלה למניעת התפשטות הנגיף היו בעיתם וצריך שייאכפו.

התפשטות הקורונה - עדכונים אחרונים

ההנחיות המלאות של משרד הבריאות

מה פתוח ומה ייסגר? שאלות ותשובות

מצב חירום במערכת המשפט: משפט נתניהו נדחה למאי

בצה"ל משאירים חלק מהחיילים העורפיים בבית

משרד התחבורה: הימנעו מנסיעות לא חיוניות בתחבורה ציבורית

מחיר האלכוג'ל יוגבל ל-9.90 שקלים ל-100 מ"ל

משפט נתניהו נדחה למאי  

ואמנם, אפשר לקבוע שבסך הכל משבר הקורונה מנוהל בישראל היטב. הפורום הבין-משרדי שמנהל אותו ראש הממשלה מתפקד היטב. ראש הממשלה מתקשר כהלכה עם הציבור ובכך הוא מטפל גם במניעת התפשטות מהירה של הנגיף וגם בפיזור חוסר הוודאות. בכך נתניהו משכך את החרדה בציבור וגם מסביר את מהות המחלה שמאפשרת לכל אחד מאיתנו לאמץ דפוסי התנהגות נכונים עבורו אישית ועבור משפחתו, וגם להתכונן להתפתחויות שעלולות עוד לבוא. התוצאה הנלווית הכמעט בלתי נמנעת היא בהלת הקניות שקורית כל אימת שהציבור נקלע למצבים כאלה של חוסר ודאות. אגירת מזון, אגירת מים נקיים ואפילו אגירת נייר טואלט הם תוצרים של טראומה גנטית שירשנו מהדור שחווה את מלחמת העולם הראשונה, מלחמת העולם השנייה, והשפעת הספרדית ב-1918. שר האוצר ושר הכלכלה מבטיחים לנו שאין מחסור בכלל ובעיקר לא במוצרי מזון חיוניים ותרופות, וכי המשק ערוך לתפקוד בשעת חירום. אבל זה אינו משכנע חלק ניכר מהאזרחים שחוו תפקוד לקוי של המשק בתקופת מלחמת לבנון השנייה שבה בסופו של דבר נטלו אנשים פרטיים עתירי ממון כמו ארקדי גאידמק את היוזמה לידיהם ועשו מה שהממשלה הייתה צריכה לעשות. הציבור מצביע ברגליים ונוהר למרכולים, אולם אפשר להעריך שהתבהלה הזאת תירגע ככל שרשתות המזון והפארמה יוכיחו שהמדפים מתמלאים מידי יום מחדש, וככל שהשירותים החיוניים כמו חשמל, מים, ובריאות יינתנו ללא הפרעות.

למרות כל זאת, מדינת ישראל עדיין לא נערכה כראוי למשבר הקורונה שאנחנו נמצאים בתוכו. ראשית, אין די בפורום הבין-משרדי בראשות ראש הממשלה כדי לנהל את המדינה בתקופה כזו של חוסר ודאות. כמו שבשעת מלחמה נקבעת המדיניות ואפילו ניהול המדינה על ידי קבינט ביטחוני-מדיני, שבו ראש הממשלה הוא אחד בין שווים, כך נחוץ שהקבינט הביטחוני של מדינת ישראל ינהל, יפקח ויתווה מדיניות לניהול המשבר הנוכחי. צריך לומר ביושר, על אף שהוא מתקשר-על, נתניהו בהופעותיו מערב במסריו אגו נרקיסיסטי ופוליטיקה מפלגתית ובכך הוא מכרסם מאוד באמון שרוחש לו הציבור.

כמו כן, נחוץ תקציב למדינה כדי לנהל נכון את הכלכלה ואת ענייני הביטחון וצה"ל שסובלים כעת מהקפאת מצב משבשת. משתי סיבות אלו, חוסר האמון של חלק מהציבור בראש הממשלה והתחושה שהוא יוצר היסטריה לצרכיו ההישרדותיים הפוליטיים והמשפטיים והצורך הדחוף בתקציב, נחוצה כאן ממשלת חירום לאומית. חשוב שבקבינט הביטחוני מדיני יהיו אנשים בעלי הכרות טובה עם מערך החירום של מדינת ישראל וניסיון בהפעלת מסגרות גדולות. לרוב חברי הקבינט הנוכחי אין את הניסיון והכישורים המתאימים למצב הזה, ולכן רצוי שלפחות חלק מהקוקפיט של כחול לבן יהיה חבר בקבינט הביטחוני, כולל יאיר לפיד, שיש לו ניסיון כשר האוצר. בצה"ל נהוג בשעת מלחמה להציב ליד מפקדי חזיתות וזירות לחימה מפקד 'צל' - רמטכ"ל או אלוף לשעבר שעימו יכול מפקד הזירה שיש לו ספקות להתייעץ על בסיס קבוע. 'הצל' נמצא לידו, מכיר את כל הנתונים בשעת אמת, ולעצם נוכחותו יש השפעה מרגיעה על המפקד בפועל. לכן צריך לשדרג את הרכב הקבינט ולהפעיל אותו מיד. כרגע הוא אינו מופעל, וכל העומס והאחריות נופלים על ראש הממשלה שגם נתון ללחצים אחרים המשבשים בהכרח את שיקול דעתו.

הציבור מצביע ברגליים. נהירה לסופרמרקט(צילום: בני דודפור )

יש כמה כשלים שאפשר לתקן מיד ובלי קושי רב. ראשית, יש לבטל את המעקב בסייבר אחרי נשאים פוטנציאליים של נגיף הקורונה. המעקב הזה מתבצע על ידי הצלבת נתונים על תנועה וממשקים חברתיים של מי שכבר ידועים כנשאי קורונה. הצעד הזה לא רק שהוא חדירה לא-סבירה לפרטיות של אזרחי ישראל, אלא גם אינו נחוץ ובזבזני. במקום לנהל מעקב אחרי עשרות אנשים שבאו במגע עם נשא ידוע של הנגיף, אפשר לעשות בדיקות לאיתור הנגיף הן אצל מי שמבקש זאת, והן בצורה רנדומלית, כמו שעשו בדרום קוריאה. הדוגמה הטאיוואנית שהשתמשה בסייבר למעקב אחרי נשאים, נראה שלא הייתה יעילה כמו הבדיקות בהיקף רחב לאיתור נשאים באמצעים רפואיים שנעשו בדרום קוריאה. לכן המאמץ לא צריך לעבור לשב"כ וליחידה 8200, שגם כך משאביהם מוגבלים. הם צריכים להמשיך בניטור טרור פוטנציאלי וניסיונות של איראן לפגוע בביטחוננו. את ניטור הקורונה צריכים לעשות אנשי רפואה, אבל לשם כך חייבים להגדיל בצורה דרמטית את כמות הבדיקות ובעיקר את הנגישות של הציבור לבדיקות כאלו. זה עולה כסף, וצריך להכשיר מעבדות ובודקים ובזה צריך להתמקד המאמץ. בנוסף, חשוב מאוד להשקיע במיגון לצוותים הרפואיים: בגדים ואמצעים שמבודדים את הצוות מהחולים.  

כשל נוסף שצריך לתקן הוא ההתעלמות מהמגזר הערבי בישראל. הנאומים היומיים של ראש הממשלה נישאים בעברית, ואין שום גורם מוסמך שעושה דבר דומה בערבית. 20% מאזרחי ישראל צריכים להתאמץ ולקבל את המידע שלהם מתחנות הרדיו האזוריות ומהטלוויזיה בשידור הציבורי במקום שהמידע יהיה מונגש להם בצורה ישירה ומיידית כמו שהוא מונגש לאזרחי ישראל הדוברים עברית. אגב, 13% מהצוותים הרפואיים שמתמודדים כעת עם המגפה, הם ערבים וזו לבדה סיבה טובה להנגיש להם את כל המידע בשפתם. אם זה ייעשה, זה ישרת מטרה נוספת. אנחנו מתייחסים אל מדינת ישראל כאל אי מבודד ונוטים לשכוח את הפלסטינים, תושבי יהודה ושומרון וחבל עזה שגם הם צריכים לדעת איך להתמודד עם הנגיף. יתרה מזאת, צריך לסייע להם כמו שמתאם הפעולות בשטחים עושה, בנקיטת אמצעיים רפואיים וציבוריים כדי למזער את התפשטות מחלת הקורונה. התפרצות המגפה בקרב הפלסטינים בדרום או ביהודה ושומרון, עלולה לשים לאל את כל המאמצים שאנחנו עושים כאן בישראל, וחוץ מזה, אסור להתבייש לומר את זה, גם משיקולים הומניטריים.

גם הקוקפיט של כחול לבן צריך להיות חלק מהקבינט(צילום: מוטי קמחי)

לסיכום, אפשר לומר שמדיניות ממשלת ישראל כפי שהיטיב לנסח אותה שר הביטחון נפתלי בנט בפוסט שהעלה אמש לפייסבוק, היא נכונה גמישה ומידתית, ומתאימה את עצמה להישתנות התנאים. מאחר שאיש אינו יודע מה יוליד יום, ומתי תהיה "ההתפרצות הגדולה" של המגפה אצלנו (נקווה שלא תהיה), אי אפשר להגיד לציבור בוודאות לאן אנחנו הולכים. עם זאת, צריך לעשות את הכל על פי מה שידוע כעת, כדי למזער את הפגיעה הכוללת, הרפואית והכלכלית, שאת ממדיה לא ניתן כעת לחזות.