צבא, דת וטבע האדם. לקחי האנושות ממגפות
הפער המדעי הופך כל השוואה בין הקורונה למגפות ההיסטוריות למופרכת. אבל יש כמה דברים שלא משתנים, ואותם צריך לזכור כדי למנוע איוולת
מגפת הדבר. המוות השחור(צילום: GettyImages)
מאז פרצה מגפת הקורונה הוצפו בתקשורת שמותיהן של שתי האיומות במגפות העבר: "המגפה השחורה" - מגפת הדבר שהגיעה לאירופה בשנת 1347, ומגפת השפעת הספרדית מ-1918. אזכור שתי דוגמאות אולטימטיביות אלו שאיימו על האנושות מנסה להציג את הפנדמיה כאירוע סופני ומעלה את מפלס החרדה הציבורי. אבל הנטייה ליצור קשר בין ימינו לבין מגפות בעידן שקדם ליידע על מחוללי המחלות - החיידקים והווירוסים - היא מופרכת.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
הניסיון ליצור קו מחבר בין תקופתנו לבין הימים שבהם ההבנה המדעית גרסה שמקורן של מגפות הוא בזעם האל או באדי אוויר מזוהם העולה מן הקרקע, הוא עיוות של המציאות. ההתקדמות המדעית של האנושות מאז 1918 גדולה אף יותר מזו שבין שנת 1347 ל-1918. רק לפני מאה שנים, הגורם לשפעת הספרדית - וירוס מסוג H1N1 — כלל לא היה ידוע לאנשי המדע; טיפול בדלקת הריאות החיידקית שפגעה במרבית החולים לא היה קיים; יחלפו עוד קרוב ל-30 שנה בטרם יפותחו תרופות אנטיביוטיות, ועל חיסונים כנגד השפעת לא היה מה לדבר. גם המעבדות של לפני 100 שנים לא ידעו לזהות וירוסים וכמובן לא לייצר חיסון מתאים.
על אף זאת, מגפת השפעת הספרדית ממשיכה להדהד כסמן קיצוני לאיום על האנושות על ידי אלו שאינם היסטוריונים אך מסתמכים על תקציר מד"ר גוגל. האנושות נמצאת במצב טוב משמעותית כדי להתמודד עם מגפה, לא רק בזכות המדע אלא גם תודות לתנאי תברואה ומוסדות אשפוז שבעבר לא היו בנמצא.
מגפת הקורונה - טורים נוספים:
- להחליף את ליצמן לפני שיהיה מאוחר / פרופ' יורם יובל
- מחדל ההסברה שבגללו אתם לא מבינים כלום / ינקי גלנטי
- חכו רגע עם הסגר וההגבלות. אין בזה צורך / פרופ' ענת ביאגון
- אובדן דרך בטיפול במגפת הקורונה
/ רוני אלשיך
לדוגמה, היכולת המדעית לאבחון גורם התחלואה: במגפת הקורונה הצליחו המיקרוביולוגים הסיניים תוך שבועות ספורים לאפיין את המבנה המולקולרי של הנגיף ולפתח שיטת בדיקה מהירה. בעת פנדמיות הדבר, הכולרה והשפעת הספרדית - המגפות הגיעו, קטלו וחלפו מבלי שהרופאים ידעו כלל מהו גורם התחלואה ומהם אמצעי המניעה והטיפול.
כיום, התקשורת בין כל חלקי כדור הארץ היא מיידית והעברת הידע בין העוסקים ברפואה ליצירת פתרונות יעילים טובה מאוד, בעוד שבעבר הידע נישא במהירות הסוס ומנועי הקיטור.
טיפול בחולים בשפעת הספרדית, 1918(צילום: ויקיפדיה)
מן הסתם, לא רק יתרונות יש בימינו אלא גם אתגרים מורכבים. וירוס הקורונה לא רק מתפשט בעולם במהירות הסילון, אלא גם פוגש אנושות המתגוררת בערי כרך שבהן אוכלוסייה בת מיליוני תושבים, לעומת העבר, אז מרבית האנושות התגוררה בכפרים והערים היו קטנות.
בעת מגפות העבר, המוות היה חלק מהחיים. הסיכוי של תינוק שנולד באמצע המאה ה-19 להגיע לגיל 70 היה קלוש. היום הגיל הממוצע של מתי הקורונה באיטליה מתקרב ל-80. המחלות שליוו את האנושות בתקופת מגפות השפעת, הכולרה והדבר היו שחפת, דלקת ריאות וטיפוס. כיום זו תחלואת לב, כלי דם וסרטן. ההיסטוריה של הפנדמיות היא בחינה דקדקנית של מציאות שלא קיימת יותר ואיננה מאיימת עוד על האנושות.
אז אם המדע, הטכנולוגיה, התקשורת והחברה השתנו ללא הכר, מה בכל זאת ניתן ללמוד ממגפות העבר ורלוונטי לימינו? התשובה היא טבע האדם. הצרכים הבסיסיים, החששות, הכעסים, החרדות והרצונות נותרו דומים. מעצם כך, ומתוך המשברים שחוללו המגפות בעבר והטעויות שנעשו, ניתן להגיע לכמה תובנות חשובות בהקשר של ממה ראוי להימנע.
1. מי שמאמין לא מפחד, אבל חולה. קיומן של תפילות המוניות וכינוסים דתיים גרמו לאורך ההיסטוריה להפצת מגפות, בשל הצפיפות ותנאי ההיגיינה הירודים. עולי רגל מוסלמים שהגיעו מהודו למכה במהלך המאה ה-19 הפיצו את חיידקי הכולרה במזרח התיכון ומשם לכל העולם. האמונה שהתפילה תסייע בהצלת הנפשות מביאה לכינוסים המוניים, צפיפות, הדבקה ומוות. ראינו זאת לאחרונה בעיר קום באיראן, בכנסייה בעיר דייגו בדרום קוריאה ובקריאת מגילת אסתר בבתי הכנסת בארץ.
2. הסגרים יוצרים לחץ חברתי. מגפות, על אף שיעורי התחלואה והתמותה הגבוהים בפרק זמן קצר, נוטות לחלוף במהירות ומחזירות את הציבור לתחלואה במחלות הרגילות שנשכחו. אבל החרדה הציבורית מהמגפה המגיעה בגלים חריפה יותר, וההסגר הכפוי יוצר מתח ותחושת כליאה בזמן סיכון בריאותי. ההסגרים, האשפוז הכפוי בבתי חולים לחולי המגפה הביאו בעבר לפרוץ מהומות, ניסיונות הימלטות מהערים הנגועות ופגיעה בגורמי הממשל ובאלו שנחשדו כמפיצי המחלה, ולכן חשוב לשמר לפחות חלק מחירויות הפרט גם בזמן מגפה.
3. צוותי הרפואה בין הפטיש לסדן. צוותי הרפואה שילמו לעיתים בחייהם בעת מגפות כתוצאה מהידבקות בעת טיפול. נראה שמיגון הצוותים הרפואיים הוא נקודת תורפה לאורך ההיסטוריה. אבל זו אינה הסיבה היחידה שבעטיה היו הרופאים בסכנת מוות: כאמור, הם הואשמו לאורך ההיסטוריה בכך שהם ממיתים את החולים בעת מגפות כדי לעצור את התחלואה בשיתוף פעולה סמוי עם המשטר. הדבר נבע ממתן טיפולים מוטעים ותרופות ניסיוניות ובלתי מתאימות, שלרוב הביאו לתמותה מוגברת דווקא אצל החולים המטופלים. לכן, כל טיפול רפואי טומן בחובו סכנה לא רק לחולה אלא גם לאמון הציבורי במערכת הבריאות.
4. צבא ומגפה זהו חיבור קטלני. לאורך ההיסטוריה התרחש חיבור קטלני בין מלחמות לבין מגפות. מלחמות וצבאות פולשים סיפקו תנאים מושלמים להתפרצות מגפות. מרבית חיילי נפוליאון שיצאו לכיבוש רוסיה בשנת 1812 מתו ממגפות הטיפוס, ולא מהכפור כפי שנוטים לחשוב. השפעת הספרדית החלה לצבור תאוצה במחנות המגויסים האמריקנים בקנזס ומשם התפשטה באוניות הצבא בדרכן לשדות הקטל של מלחמת העולם הראשונה. מחנות צבא נוטים להיות צפופים, וכך מחלות מדבקות מופצות מהחיילים לאוכלוסייה האזרחית. לכן רצוי להרחיק את הצבא מהערים.
לסיכום, לאורך מאות שנים התמודדה החברה עם מגפות, ושרדה על אף מחסור בידע ובתנאי היגיינה נאותים. האתגר שמגפת הקורונה מעמידה בפנינו גדול מאוד, ולכן חשוב ללמוד מטעויות העבר ולא לחזור עליהן.
- ד"ר דן בראל הוא מיקרוביולוג, היסטוריון של הרפואה ומחבר הספר "רוח רעה - מגפות הכולרה בארץ ישראל בשלהי התקופה העות'ומאנית"
- מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
ד"ר דן בראל
מומלצים
