יוני 2019, עוד רגע אני עולה לאונייה להפלגה פרטית של עשרה ימים בלב האוקיינוס הארקטי בחיפוש אחר דובי קוטב, כלבי ים, ניבתנים, לווייתנים, מגוון ציפורים וכל מה שהטבע יזמן לנו. עשרה ימים של טבע נטו, בלי תקשורת סלולרית, מנותקת לגמרי מהעולם החיצון.
לכל הכתבות במדור "נזכרים בטיולים" - הקליקו
אבל רגע, לפני שמתחילים בחוויה - קצת פרטים "יבשים": פחות או יותר במחצית הדרך שבין נורבגיה לקוטב הצפוני ממוקם הארכיפלג סבאלברד (Svalbard) – קבוצת איים המקיפה את הקוטב הצפוני. האי הגדול ביותר בארכיפלג הינו שפיצברגן (Spitsbergen), והעיר הגדולה באי, שממנה עולים להפלגה, היא העיר לונגרביין (Longyearbyen). ניתן להפליג בארכיפלג רק במהלך חודשים ספורים בקיץ, כי בשאר הזמן הכול קפוא לחלוטין ואין גישה.
יומיים לפני ההפלגה אני עולה ביחד עם קבוצת צלמים על טיסה מישראל לאוסלו, ואחרי קונקשן ארוך למדי (כחצי יממה), אני עולה על טיסת ההמשך ליעד. אחד הדברים המיוחדים בסביבת הקוטב בתקופת הקיץ הוא שהשמש אינה שוקעת, כך שאני מוצאת את עצמי נוחתת בלונגרביין בשעה 3 לפנות בוקר באור יום מוחלט.
פאסט-פורוורד ליום ההפלגה: בשעה 16:00 אני עולה על האונייה MS Malmo, שתהיה הבית שלי בעשרת הימים הקרובים. זו אונייה קטנה וישנה, ואנחנו 22 אנשים - 12 מטיילים ועשרה אנשי צוות שכוללים מדריך ישראלי, שני מדריכים מקומיים, קפטן ראשי וקפטן משנה, מכונאים ושף אחד יחיד ומיוחד, שדאג לנו לארוחות שלא היו מביישות מסעדת מישלן.
כמה שעות לתוך ההפלגה אנחנו עושים עצירה ראשונה בלב האוקיינוס. השעה כבר מאוחרת, אבל זה היתרון ב-24 שעות של אור יום, גן עדן מבחינת הצלמים.
אנחנו יורדים לראשונה לסירות הזודיאק, שמאפשרות קרבה גדולה יותר וצילום בגובה העיניים, ועושים גיחה לחיפוש בעלי חיים.
לצד מגוון גדול מאוד של שחפים ארקטיים ועופות ימיים למיניהם, אנו פוגשים בכלב ים מזוקן (Bearded Seal) שממש נראה כאילו הוא משתזף להנאתו על חתיכת קרח, ועל הדרך מדגמן לנו בשלל פוזות.
35 צפייה בגלריה
יסעור שחפי מתכונן להמראה. על האף יש לו בלוטת מלח המסייעת לו להתפיל את גופו, שסופג כמות גדולה של מים מלוחים מהאוקיינוס
(צילום: איילה פישהיימר)
כעבור שעתיים, כשחוזרים לאונייה, מסתמן שהאזור שאליו רצינו להפליג, אזור שידוע ככזה עם ריכוז גבוה של דובי קוטב, חסום כולו בקרח וספק אם נצליח לעבור בו.
ההחלטה מתקבלת: יוצאים לכיוון הנגדי, מרחק הפלגה של כמעט יממה, והקפטן מזהיר שהולך להיות לילה סוער.
אחסוך את התיאורים על מחלת הים שתוקפת אותי למחרת הלילה הראשון של ההפלגה, אבל כנראה שזה "חלק מהחוויה". לשמחתי הרבה עד הצהריים אני כבר אחרי זה, ותודה לקפטן שדאג לי לכדורים חזקים במיוחד.
לאחר התאוששות מהבוקר הקשוח שעבר עליי, אני יוצאת למרפסת ליהנות מהנוף. ממרפסת האונייה נשקף האוקיינוס הארקטי, מוקף מכל עבר הרים עטורי קרח. מדי פעם מגיעים לקרחונים עצומי ממדים, ולאורך כל המסע מלווים אותנו שחפים ארקטיים שתופסים טרמפ על זרמי האוויר שמייצרת האונייה. והאוויר... כל כך נקי וטהור, ממש תחושת גן עדן.
35 צפייה בגלריה
נוף ארקטי טיפוסי. צבעו הכחול של הקרחון מעיד על כך שמדובר בקרחון ותיק
(צילום: איילה פישהיימר)
כעבור יומיים מגיע הדבר שכולנו חיכינו לו – מפגש עם הטורף היבשתי הגדול בעולם. בחלומות הכי גדולים שלי לא האמנתי שהמפגש הראשון שלי עם דובי קוטב יהיה מפגש כל כך מרגש.
יומיים לתוך ההפלגה, המדריך המקומי רץ אלינו בהתרגשות ואומר: "לזודיאק, יש דובים! הלב פועם בחוזקה, מתארגנים תוך דקו ספורות ויורדים אל הסירות. מתחילים לצמצם מרחק והלב מחסיר פעימה - מרחוק מתגלים אמא דובה וגור בן שנה וחצי לערך, שמתכרבלים מולנו על קרח צף.
אנו מתקרבים בזהירות, תוך הקפדה לא להפריע או להבהיל את השניים. אני מתמקמת הכי נמוך שניתן בסירת הגומי, מייצבת את עצמי ומתחילה לצלם, לא מאמינה שהגעתי כל כך קרוב לדבר שרציתי מכל. אחרי פרק זמן מסוים אני עוזבת לרגע את המצלמה, מתבוננת בפלא שניבט מולי ומבינה שהגשמתי חלום של שנים. אלוהים, כמה מדהים פה.
במהלך ימי ההפלגה הבאים אנחנו פוגשים לא מעט בעלי חיים – לווייתנים שמלווים אותנו במסע מפעם לפעם, כלבי ים, ניבתנים, שחפים ועופות מים למיניהם. אבל יותר מכל, אנחנו חווים תשעה (!) מפגשים שונים עם דובי קוטב לאורך כל ההפלגה.
מתברר שההחלטה על שינוי הכיוון פעלה דווקא לטובתנו.
35 צפייה בגלריה
שלישיית ניבתנים מנסה לרדת למים תוך כדי טיפוס זה על זה, עניין לא פשוט כשמדובר ביצור ששוקל כל כך הרבה
(צילום: איילה פישהיימר)
באחד הבקרים, בלי יותר מדי הכנה מוקדמת, אנו נדהמים לגלות דוב קוטב סקרן במיוחד מתקרב ממש עד לפתח האונייה. כל כך קרוב שאני יכולה להגיד שזכיתי להסתכל לדוב קוטב בשחור של העיניים. אגב, עובדה מעניינת על דובי הקוטב: מתחת לפרווה שלהם הם בכלל שחורים. ניתן ללמוד זאת מהחלקים החשופים בגופם, כמו האף, פנים האוזניים וכפות הרגליים.
בהמשך ההפלגה אנחנו זוכים למפגש נוסף מקרוב, הפעם עם גור דוב קוטב סקרן ומתוק במיוחד, שנותן לנו תצוגה מהסרטים עם השתקפויות חלומיות.
באחד הימים האחרונים של ההפלגה, המדריך המקומי מקפיץ אותנו בהתלהבות רגע לפני שכולנו מתיישבים לארוחת הערב, ומספר שיש תצפית של דוב קוטב על קרחון כחול - מחזה די נדיר בקוטב מאחר שהדובים לרוב מעדיפים את הקרח הלבן, שהוא שטוח וקל לטפס עליו, וגם כי כלבי הים, שהם התפריט העיקרי שלהם, נמצאים עליו.
לפי המדריך המקומי, הפעם האחרונה שבה הוא ראה דבר כזה הייתה לפני חמש שנים. כולנו רצים במהירות להתלבש ויורדים מיד לסירות הזודיאק בקור מקפיא, גשם שמתחיל לרדת מעלינו, רוח חזקה וגלים שלא מפסיקים להזיז את הסירה למעלה ולמטה, ימינה ושמאלה.
גם בלי לצלם אלו לא תנאים פשוטים לשהות בהם. תוסיפו לזה את הצורך לייצב את עצמך עם ציוד ששוקל לא מעט, לייצר קומפוזיציה מעניינת ולהצליח להתפקס עם המצלמה על הדוב - בהחלט מאתגר, אבל האדרנלין כל כך בשמיים שאתה פשוט מתמסר כל-כולך לרגע.
יומיים לסיום ההפלגה אנחנו עוצרים סמוך ליבשה כדי לצאת לחפש שועלים ארקטיים. אחרי שבעה ימים בלי לדרוך על קרקע יציבה, זה בהחלט שינוי מרענן. בדרכנו אנחנו פוגשים איילים ארקטיים יפהפיים שחולפים על פנינו, ולבסוף גם זוכים למפגש מתוק במיוחד עם גורי שועלים.
35 צפייה בגלריה
בקיץ השועלים הארקטיים מחליפים את פרוותם הלבנה בפרווה אפורה שתעזור להם להתמזג טוב יותר בסביבה
(צילום: איילה פישהיימר)
אחרי עשרה ימים מטורפים בלב ים, מנותקים לגמרי מהעולם החיצון, אנחנו חוזרים לציביליזציה. קשה לתאר במילים כמה מדהימה ועוצמתית הייתה החוויה, הרבה מעבר לכל דמיון או ציפייה. עכשיו נותר רק לקוות שהשמיים ייפתחו שוב, וחוויות מסוג אלו יחזרו להיות בגדר מציאות אפשרית.
איילה פישהיימר היא צלמת טבע ומדריכת טיולים בחברת פוטוטבע שארגנה את המסע אל הקוטב הצפוני. אתם מוזמנים להתרשם מעוד צילומים מרחבי העולם בעמוד הפייסבוק שלה ובחשבון האינסטגרם.
רוצים לפרסם סיפורים, חוויות, תמונות וסרטונים מטיולים מיוחדים שעשיתם? כתבו לנו הודעה בעמוד הפייסבוק של ערוץ החופש - ואולי גם הסיפור שלכם יתפרסם אצלנו.
