4 צפייה בגלריה
אריה ארליך
אריה ארליך
אריה ארליך
אפתח בהצהרה בלתי צפויה: הביקורת שנמתחה על חלקים בציבור החרדי שהחליטו לפתוח את מערכת החינוך ללא תיאום עם הממשלה, היא מוצדקת לחלוטין. לנו החרדים אין זכות להתלונן כנגדה. הרווחנו אותה ביושר.
אסביר: פתיחת מוסדות החינוך הייתה צעד חריג של אי-כיבוד החוק ואי-התחשבות בהוראות המדינה. וכשמישהו לא מכבד את החוק - המינימום שמצופה ממנו הוא שיידע לספוג ביקורת, אפילו קשה, ולא יחכה לחיבוק תקשורתי. כך שבניגוד למקרים רבים אחרים - הפעם הביקורת מובנת. היא בחלקה אפילו עניינית. עובדה שהיא הגיעה גם מכיוונם של רבים שאינם חשודים ביחס עוין ומובנה כלפי אורחות חייו של האזרח החרדי. הורים רבים ישבו בבית ואמרו לעצמם: "למה אנחנו משתגעים בבית עם ילדים שמטפסים לנו על הראש, והחרדים מקיימים לימודים בחופשיות?". אכן, תחושות קשות.
החרדים קיבלו את ההחלטה בהוראת המנהיגים הרוחניים שלהם. לא כולם, אגב. חלק ניכר ממערכת החינוך החרדית עדיין מושבת ורוב המוסדות ממתינים להחלטת הממשלה (כל המוסדות של הציבור הספרדי, חלק ניכר מהליטאים, חלקים בציבור החסידי, חסידות חב"ד כולה, וכל המוסדות לבנות, כמעט בכל החוגים. גם ילדיי טרם חזרו למוסדות הלימוד).
אבל אלה שעומדים מאחורי ההחלטה לפתוח את מוסדות הלימוד לקחו בחשבון את הביקורת שהיא תגרור. הם הבינו את המשמעות, היו ערים להשלכות, לקחו בחשבון את הנזק התדמיתי - ואחרי כל זה קיבלו החלטה מתוך תפיסה שלפיה הנזק החינוכי שנגרם לילדים מחודשים ארוכים ללא מוסד חינוכי - הוא גדול בהרבה מכל נזק ציבורי.
זהו נזק לטווח ארוך, עם תוצאות אפשריות שקשה להמעיט בממד האסוני שלהן: חודשים ארוכים ויקרים שיורדים לטמיון, ללא התקדמות לימודית, ללא לימוד תורה שנתפס כחמצן הנשימה של היהודי, ללא חינוך תורני שיטתי בשנים שבהן הילד דומה לשתיל רך שזקוק לטיפוח מסור ויומיומי. תשאלו כל אדם שיש לו שתיל צעיר בגינה - מה ההשלכות מחודשים של הזנחה, ללא טיפול, השקיה, גינון וזימור. בסוף השתיל יתייבש וימות.
החלופות ללמידה מרחוק שמוצעות עבור תלמיד במערכת החינוך הכללי אינן רלוונטיות עבור תלמיד חרדי. ולא שבעבור המשפחה הלא-חרדית מדובר בפתרון משגע
הנזק הזה הוא תולדה של חודשים ארוכים של שעמום ובטלה - תופעה שתפיסת החינוך החרדית רואה בה אסון קולוסאלי. חז"ל קבעו (במסכת כתובות, דף נ"ט) ש"הבטלה מביאה לידי שעמום והשעמום מביא לידי חטא". הרבי מקוצק אמר פעם לתלמידיו: "אני רוצה שלא תחטאו, לא מפני שלא תרצו לחטוא - אלא מפני שלא יהיה לכם זמן לחטוא".
לשבת חודשים ארוכים בבית, ללא מעש, ללא סדר יום נורמלי, ללא שעות שינה ויקיצה סדירות, בלי מחויבות לימודית ובלי תוחלת ואופק מצד מקבלי ההחלטות שהפכו את הסגר החינוכי לדוקטרינה ללא מתווה יציאה - זה מחיר יקר מדי מבחינת החינוך החרדי. מחיר בלתי נסבל.
4 צפייה בגלריה
ביתר עילית
ביתר עילית
ביתר עילית, בשבוע שעבר
(צילום: שלו שלום )
החלופות ללמידה מרחוק שמוצעות עבור תלמיד במערכת החינוך הכללי אינן רלוונטיות עבור תלמיד חרדי. ולא שבעבור המשפחה הלא-חרדית מדובר בפתרון משגע. הייתי אומר שמדובר אפילו בבדיחה או בסבל לכל הצדדים - למורים, לילדים וגם להורים. ולרוב החרדים - אפילו את זה אין. אז החרדים - בחלקם, כאמור - קיבלו החלטה חריגה, והם אמורים לדעת להתמודד עם הביקורת שהיא תגרור.
ואחרי שאמרנו את כל זה, ולאחר שבוע של מרדפים מצולמים ברחובות הערים אחר כל ילד תשב"ר שנצפה נושא בידיו חומש, בואו ננהל לרגע דיון ענייני. בואו נדבר על החלופות. ובואו נדבר על עוד משהו: על מערכת החינוך הכללית.
אני לא רוצה שמישהו יקרא את הדברים שנכתבו לעיל ויראה בהם חלילה התנשאות - כאילו בעבור החרדים החינוך חשוב יותר. החינוך חשוב עבור כולם - איש לפי השקפת עולמו והאופן שבו הוא רוצה לראות את ילדיו מתחנכים. כולם רוצים לחנך את ילדיהם, וליבם נחמץ לנוכח הבטלה הארוכה, ויותר מכך - לנוכח החלופות העלובות, לעתים המגוחכות, של תוכנית הלמידה מרחוק.

על המציאות קשה לחלוק: אוטוטו נסכם שמונה חודשים שבהם כל הורה בישראל נקרע למראה ילדיו מתהלכים חסרי מעש. כל הורה שאכפת לו - לא מסוגל להמשיך עוד רגע אחד עם המצב הבלתי הגיוני הזה. הממשלה - שללא ספק מחויבת להורדת התחלואה והצלת חיי אדם - הפכה את הרעיון לתוכנית עבודה. סוגרים את מערכת החינוך, לא מודיעים על חזרה לשגרה מתישהו, ושההורים יתמודדו.
אינני אפידמיולוג ולכן לא אכנס לשאלת הסיכונים, ועד כמה ילדים מתחת לגיל 12 מדביקים ונדבקים. אשאיר זאת למומחים. אני גם לא חבר קבינט שחשוף לנתוני האמת ומכיר את מלוא הסיכונים. אבל אני כן הורה, שבדיוק כמו כל הורה אחר - חילוני, חרדי, דתי-לאומי או ערבי - מבין שאין פה תכלס. שסגירת מערכת החינוך לשמונה חודשים - ועוד היד נטויה - היא לא פתרון לטווח ארוך; שהגיע הזמן להציג מתווה שפוי יותר, צופה פני עתיד, שייקח בחשבון את עתידם החינוכי והלימודי של מיליוני ילדים בחינוך הממלכתי, הממלכתי-דתי והחרדי. ילד, כל ילד, ראוי ליחס רציני.
תחשבו על השתילים הרכים. קחו גם אותם בחשבון.
  • אריה ארליך הוא עורך המגזין בשבועון החרדי "משפחה", ומגיש "אליטוב וארליך" בכאן רשת ב'

מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com