לפני כמה שנים, במהלך סיור במאחזים עם קמפיינר ותיק ומוכשר, הוא סיפר כיצד נולד המושג "מאחז לא חוקי". האוזן הישראלית לא יכולה לסבול את צמד המילים "לא חוקי", ולכן כאשר התבקשנו להכשיר את השטח לקראת המשך ההסכמים עם הפלסטינים בתחילת שנות האלפיים הבנו שצריך לעצב תודעתית יחס לא אחיד למרחבי יהודה ושומרון. ככה באו לעולם שלושה מושגים: גושי ההתיישבות, התנחלויות מבודדות והמאחזים הלא חוקיים.
"גושים" משקפים את חשיבותם ועוצמתם. התנחלות מבודדת, לעומת זאת, גם אם חיים בה 10,000 אנשים, מצטיירת כמשהו רחוק, מוזנח ולא רלוונטי – שני קרוואנים ועז. מאחז בלתי חוקי זו חבורה של עבריינים מסוכנים שגנבו בלילה אדמות של פלסטינים אחרי שכרתו להם עצי זית.
דוח המאחזים של טליה ששון ב-2005 נתן תוקף רשמי לכך שכל ההתיישבות האסטרטגית שהוקמה לאחר הסכמי אוסלו, ברובה הגדול על אדמות מדינה, איננה חוקית. האיש שהזמין את דוח המאחזים היה גם האיש שדחף להקמתם. כשהסכמי אוסלו יצאו לדרך, אריק שרון ז"ל, אסטרטג מהמעלה הראשונה, הבין כי כדי לחזק את האחיזה בשטחי C וכדי למנוע מסירה נוספת של אדמות יו"ש לפלסטינים יש להקים שורה של יישובים חדשים במקומות אסטרטגיים, כאלו שישלטו מצד אחד על הכבישים הראשיים ובכך ייתנו מענה ביטחוני, ומהצד השני ייתנו גם מענה התיישבותי.
מסלול ההסדרה מייגע. הכינוי "מאחזים לא חוקיים" הוא תוצר של כמה מוחות מבריקים, שעשה את שלו, אולם בפועל מדובר ביישובים שקמו בתמיכתה ובעידודה של מדינת ישראל
ככה קמו להם עשרות יישובים בעלי חשיבות אסטרטגית, והתושבים שנקראו לדגל עשו זאת מתוך תחושת שליחות ציונית. כשביישוב עלי קמה ב-1998 שכונה חדשה (גילוי נאות, הייתי בין המקימים), הגיע שרון כשר התשתיות כדי לברך ולהודות בשמה של מדינת ישראל. "אתם החלוצים החדשים", הוא אמר לתושבים, שקראו לה "שכונת היובל" - כמחווה למדינת ישראל בת החמישים.
שש שנים אחר כך התהפך הגלגל כששמה של השכונה נכלל בדוח המאחזים שהוזמן על ידי אותו אריק שרון, שהיה אז כבר ראש ממשלה. ככה הפכו להם בן-לילה עשרות יישובים למאחזים בלתי חוקיים, והתושבים שלהם, שהיו החלוצים החדשים, הפכו לעבריינים לכאורה.
הדוח לא התקבל רשמית על ידי מדינת ישראל, ואלמלא תנועת שלום עכשיו ובג"ץ הוא כנראה היה מעלה אבק עד היום. מדינת ישראל נדרשה פעם אחר פעם להחליט על גורלם של המאחזים. עוד בג"ץ ועוד פינוי הובילו לכך שמדינת ישראל הבינה שצריך לעשות כאן סדר. ב-2014 הכריז נתניהו שכל מקום שאותו ניתן יהיה להסדיר "נסדיר", וכל מקום שלא - "נסיר".
במסגרת תוכנית ההסדרה הרסו ופינו את מה שלא היה ניתן להסדיר. נותרו עכשיו עוד 70 יישובים ויותר מ-20 אלף תושבים שחיים על אדמות מדינה בתנאים של "מאחזים לא חוקיים", ללא תשתיות בסיסיות כמו מים, חשמל, ביטחון וכבישים.
מסלול ההסדרה מייגע, ובסופו נמצאת ארה"ב. מה יגידו שם, זה מה שקובע. ארבע שנים של ממשל אוהד בארה"ב מצד אחד וועדת הסדרה מהצד השני יכלו כבר מזמן לספק את הסחורה. הכינוי "מאחזים לא חוקיים" הוא תוצר של כמה מוחות מבריקים, שעשה את שלו, אולם בפועל מדובר ביישובים שקמו בתמיכתה ובעידודה של מדינת ישראל.
רגע לפני שהנשיא דונלד טראמפ מסיים את כהונתו, תואיל בבקשה מדינת ישראל לעשות צדק ולהסדיר. הגיע הזמן לחשוב על כינוי חדש.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com