בית המשפט העליון דחה היום (ה') את ערעורו של דניאל נחמני שרצח את נועה אייל בת ה-17 ב-1998. העונש שגזר עליו בית המשפט המחוזי נותר על כנו - מאסר עולם ו-16 שנות מאסר בפועל במצטבר.
בית המשפט דחה את הערעור על העונש ועל הקביעה כי הרצח בוצע "בנסיבות חריגות בחומרתן", בציינו כי "אין בכוחן של מילים לתאר את התופת שהעביר המערער את המנוחה ברגעי חייה האחרונים". בפסק דין ארוך ומפורט נדחו כל טענות ההגנה, כולל הטענה שראיות ה-DNA הושגו בצורה בלתי חוקית.
2 צפייה בגלריה
דניאל נחמני ונועה אייל
דניאל נחמני ונועה אייל
(צילום: יעל פרידסון, באדיבות המשפחה)
הרצח של נועה אייל ז"ל זעזע את המדינה - אך נותר בגדר תעלומה במשך 16 שנים. רק ב-2014 הגיעה פריצת הדרך בחקירה, בזכות התקדמות מדעית בתחום הזיהוי הפלילי שאפשרה לבצע "חיפוש משפחתי" במאגר ה-DNA המשטרתי. חיפוש שכזה מאפשר למצוא דמיון בין הדגימות שבמאגר לדגימות מזירת הפשע - ולא רק חיפוש עבור זהות ספציפית.
החיפוש שערכה המשטרה ב-2014 העלה כי מנחם נחמני, אביו של דניאל נחמני, עשוי להיות קרוב משפחה של הרוצח. בדיקה ראשונית העלתה כי למנחם נחמני שני בנים, ולאחר סדרת בדיקות נוספות הגיעו במשטרה למסקנה כי דניאל נחמני הוא החשוד הרלוונטי.
המשטרה עקבה אחרי דניאל נחמני באופן סמוי, תפסה דגימת רוק מיריקה שלו באחד מרחובות ירושלים והעבירה את הדגימה לבדיקת DNA שהעלתה כי ישנה התאמה מלאה בין פרופיל ה-DNA של המערער לפרופיל שהופק מהזירה. בעקבות זאת נעצר נחמני ובמהלך חקירתו ניטלה ממנו - בהסכמתו - דגימת DNA נוספת, שגם לפיה התקבלה התאמה מלאה לפרופיל שהופק מזירת הרצח.
2 צפייה בגלריה
נועה אייל ז"ל. נאבקה ברוצח ברגעיה האחרונים
נועה אייל ז"ל. נאבקה ברוצח ברגעיה האחרונים
נועה אייל ז"ל. נאבקה ברוצח ברגעיה האחרונים
(באדיבות המשפחה)
שלושת שופטי העליון, יצחק עמית, דפנה ברק-ארז ועופר גרוסקופף, דחו כאמור את טענת ההגנה שראיות ה-DNA הושגו בצורה בלתי חוקית, ואת בקשתם לפסול את השימוש ב"חיפוש המשפחתי", כמו גם את פירותיו. נפסק כי משטרת ישראל מוסמכת לבצע "חיפוש משפחתי" במאגר ה-DNA שלה, שכן הדין מאפשר לה "לערוך השוואה" בין נתוני זיהוי שהופקו במהלך חקירה לנתוני זיהוי שבמאגר לצרכים פליליים. השופטים קבעו בנוסף כי אין עילה לפסול את דגימת הרוק של נחמני שנתפסה על-ידי המשטרה ברחוב, וכי הדבר אינו נחשב ל"חיפוש בגוף החשוד", כפי שנטען על ידי ההגנה.
הרצח התרחש בפברואר 1998. נועה אייל המתינה לפני חצות בכיכר הדוידקה בירושלים לאוטובוס שייקח אותה לביתה שבשכונת רמות. היא הגיעה לכיכר עם בן זוגה, אך השניים התפצלו. לפי כתב האישום, נחמני עצר את רכבו סמוך לתחנה שבה המתינה ולאחר זמן מה היא נכנסה לרכבו. במהלך הנסיעה סטה הנאשם מהכביש ונסע לשביל בתוך יער רמות, שם ביצע בה מעשה סדום בעודה נאבקת בו ולאחר מכן רצח אותה באכזריות. גופתה של נועה נמצאה ביום שלאחר מכן כשהיא כפותה, ומאז פעלה המשטרה בניסיון לעצור את האחראי למעשים המזוויעים - אך כאמור רק ב-2014 הגיעה פריצת הדרך.
בפרקליטות ביקשו בעקבות דחיית הערעור על פסק הדין לחזק את משפחתה של נועה. "בני המשפחה נותרו במשך שנים ארוכות עם פצע פתוח כשהם מודעים לסבל האיום שעבר על יקירתם ועל הדרך המזעזעת בה הומתה, אך לא מסוגלים 'לסגור את המעגל'. הטראומה טלטלה גם את יושבי ירושלים ואת כלל הציבור במדינת ישראל", מסרו עורכי הדין עידית פרג'ון ורוני זלושינסקי מהמחלקה הפלילית בפרקליטות. "לאחר למעלה מ-16 שנים קיבל הזדון שם ופנים, ובמהלך המשפט שנוהל בשנים שלאחר מכן, הוכח מעבר לכל ספק מיהו איש הזדון שביצע את מעשה הזוועה".