בשיאה של מגפת "הדבר השחור" שהכתה באירופה, ויותר ממאה שנה לפני גירוש ספרד, התרחשה דרמה אמיתית בקהילה היהודית הספרדית המפוארת, שטלטלה אז את העולם היהודי. במרכזה – רבה הראשי של העיר בורגוס שהתנצר עם ילדיו והפך למומר להכעיס, ורעייתו שנצמדה ליהדותה כנגד כל הסיכויים, אך לא נצרבה בתודעה ההיסטורית. כלומר, עד לאחרונה.
בימים אלה יוצא "אשת הרב, אשת הבישוף" (הוצאת "ידיעות ספרים") - ספרם של הסופרת חיותה דויטש והחוקר ד"ר דוד יעקבסון, שעושה תיקון היסטורי דרך סיפור מרתק של תקופה ושל אישה שהייתה באמת – לא פרי הדמיון הקודח – ומספק פרטי טריוויה מקסימים ומרתקים. למשל, מה לובשת כלה יהודייה בחתונה בספרד של המאה ה-14 (שמלה כחולה, כמובן), מה עושים יהודים עשירים שמחתנים את ילדיהם (מוצאים חתן וכלה עניים ומממנים את החתונה שלהם), וגם שודדי הים היהודים שנמלטו מספרד, ועל מצבת קברם נחרטו גולגולת ושתי עצמות.
בסוף המאה ה-14 הכתה מגפת "הדבר השחור" בכל אירופה, וקטלה עשרות מיליונים. באנגליה עמדה תוחלת החיים הממוצעת על 30-25 שנים, ונאסר על יהודים לגור בה. בצרפת גירש המלך שארל, שכונה על ידי עמו "המטורף", את כל יהודי המדינה בשנת 1392. אשר ליהודי ספרד – "תור הזהב" שהחל במאה ה-9, הסתיים במאה ה-14 בסדרה ארוכה של טרגדיות, ששיאן בגירוש ספרד, ב-1492, ואיימי האינקוויזציה.
יואנה בנבנישתי נולדה בשנת 1359, למשפחה מיוחסת. אמה אורה בונה לבית אדר"ת, הייתה נכדתו של הרשב"א. בהיותה בת 20 נישאה לשלמה הלוי, בנו של גובה המיסים של מלך קסיטיליה, יצחק הלוי, ועברה בעקבותיו לעירו, בורגוס. בחלוף ארבע שנים, בשנת 1383, נפטר רבה של העיר וראש הישיבה, הרב מאיר אבולעפיה, והקהילה הכתירה שלמה הלוי כרב העיר, שהפך כשנה לאחר מכן גם לגובה המיסים של מלך קסיטיליה, כאביו.
"ליהודים לא היה סיכוי"
דומה כי החיים האירו פנים לאצולה היהודית, ולזוג נולדו ארבעה בנים ושתי בנות. התפנית החלה בשנת 1391 לאחר "גזירות קנ"א" – אז, מסביר ד"ר יעקובסון, הייתה ספרד מורכבת מאוסף של ממלכות שכוחן נחלש, כנסייה נוצרית מפולגת שניסתה להתחזק, והרבה חקלאים עניים שפחדו ממגפות וקנאו ביהודים המצליחים.
אבל הבעיה החמורה ביותר הייתה החיילים הרבים שלא קיבלו משכורות בזמן, והתפרנסו, מפעם לפעם, מעריכת פוגרומים ביהודים שכללו מעשי רצח, אונס וביזה, לרוב בברכת הכנסייה. למרות שהיה בן פחות מ-40, זכה הרב שלמה הלוי להערצה ולכבוד לא רק בשל בקיאותו בהלכה היהודית, אלא גם בשל עושרו ובשל תפקידו החשוב כאיש הכספים של מלך קסטיליה.
באותו הקיץ, כאשר הפוגורמים בספרד החלו להתפשט מסיביליה לשאר הממלכות באזור, הרב ריכז את היהודים במצודה עתיקה, ושילם כסף לשומרים שאמורים היו להגן עליהם, "אבל המצודה העתיקה היתה מחוררת", מספר יעקובסון. "הייתי שם וראיתי. ליהודים לא היה סיכוי".
לאחר שהפורעים פרצו למצודה, יואנה ומשפחתה נמלטו לביתו של סוחר נוצרי עשיר. בחלוף יומיים אחרי הטבח שנערך בצאן מרעיתו, הרב הלוי נשבר, התנצר עם חמישה מילדיו, והפך לכומר בשם פבלו דה סנטה מריה. אבל יואנה סירבה להתנצר, ונשארה לגור לבדה בבית המשפחה. השנים חלפו, ובשנת 1406 - בעקבות חוק שמתיר ליהודים לחזור ליהדותם – ביאטריס, בתם של יואנה והרב שהפך לכומר, וטודרוס בן הזקונים שלהם, חזרו ליהדות.
6 צפייה בגלריה
ברכת "אשר יצר אתכם בדין", בעברית ובספרדית, מ-1598 בכניסה לבית עלמין שבו טמונים יוצאי ספרד
(צילום: דוד יעקבסון)
בשנת 1415 מונה פבלו דה סנטה מריה לתפקיד הבישוף של בורגוס, העיר שבה כיהן כרב הראשי רק 14 שנים קודם לכן, ובה המשיכה רעייתו היהודייה להתגורר עם שני ילדיה שחזרו ליהדותם. היא נפטרה בגיל 61, אך לא זכתה לקבר ישראל, ונקברה בכנסייה, בתוך מנזר שבנה בעלה. הוא עצמו מת 14 שנים אחר כך, ונקבר לצדה.
בשנת 1836, בשל הכוונה להרוס את המנזר והכנסייה, הוציאו צאצאיהם את עצמות יואנה ובעלה, וקברו אותם מחדש בקתדרלה של בורגוס, לצד עצמות בנם, יהודה-אלפונסו, שהפך לארכיבישוף של בורוגוס לאחר מות אביו.
ספריו ניסו להוכיח את צדקת הנצרות
סיפורו של הרב שהפך לבכיר בכנסייה הקתולית, ידוע היטב בהיסטוריה הספרדית. אבל סיפורה של רעייתו הושתק. ההיסטוריון ד"ר דוד יעקבסון (65) גילה אותו ממש במקרה, במסעותיו לספרד, חלם לספר אותו וכך הגיע לסופרת חיותה דויטש. הוא סיפק את המחקר והפרטים – והיא הפיחה חיים ביצירה.
"הסיפור של יואנה נגע לליבי - הצעירה שמתחתנת עם רב שהיה היהודי העשיר בממלכה, ואז התנצר עם שני בניו, בתו ואחיו", אומר ד"ר יעקבסון. "היא דבקה בדת היהודית ונשארה לגור בביתם, בעוד שהוא הופך לכומר, מתקדם בסולם הדרגות הקתולי, ומפרסם ספרים שמנסים להוכיח את צדקת הנצרות. התחלתי לכתוב עליה, אבל הגעתי למסקנה שהיכולת לספר סיפור היא כישרון שאין לי".
יעקבסון, תושב אלעזר, שימש, בין השאר, כקונסול ישראל בבוסטון, אוחז בדוקטורט בהיסטוריה עברית ומרצה. "חשבתי לכתוב על סיפורה של יואנה כשעשיתי את 'קמינו דה סנטיאגו', מסלול עלייה נוצרי לרגל, בן 800 ק"מ, שמתחיל בפירנאים של צרפת ומסתיים בספרד, אבל חיפשתי סופרת - כי מדובר בסיפור נשי – ושומרת מצוות, שמבינה את צורת החשיבה של היהודים שסירבו לעזוב את דתם".
צאצאים בארץ ישראל
חיותה דויטש מצאה זמן לכתיבה בזכות הקורונה, וזהו ספרה התשיעי. היא מתארת בצורה מרתקת את המאכלים, השירים, ואפילו ביטויים בלדינו שבהם השתמשו באותם ימים, ומכבירה פרטים היסטוריים מעניינים העונים על המורכבויות בסיפור המפותל הזה, שאותם תרם ד"ר יעקבסון. "משך אותי אומץ הלב שלה, בחירתה במסלול הקשה כדי לא לבגוד בדרכה, בעמה ובתרבותה", היא מספרת, ומחדדת כי יואנה לא נקברה כנוצרייה, על אף הבחירה לקבור אותה בקתדרלה. "היא נשארה יהודייה עד יום מותה, ועם זאת, בעלה שלמה-פבלו רצה כנראה שתיקבר איתו, והיה לו הכוח להחליט את זה".
למה לדעתך סיפורה נשכח?
"הבישוף פבלו דה סנטה מריה הוא דמות מפורסמת בעולם הנוצרי. הערותיו על תרגום כתבי הקודש ללטינית, לצד תרגום 'הברית הישנה', היו מהספרים הראשונים שהודפסו עם המצאת הדפוס. זה הפך אותו למפורסם. היותו אחד המומרים החשובים בעולם היא זו שמעסיקה את ההיסטוריונים, ואילו אשתו ש'נותרה מאחור' ודבקה ביהדותה לא מעניינת אותם".
עטיפת הספרדויטש מספרת כי כתבה את הספר במהירות רבה. "העובדה שיצרתי את דמותה של 'רות' בת זמננו, הכלואה בבית בימי קורונה, אפשרה לי לשאול דרכה שאלות ולהתלבט התלבטויות שהעסיקו אותי בזמן כתיבת דמותה של יואנה. זה נתן לי כלי מצויין והקל עליי את מלאכת הכתיבה של אישה השייכת לתקופה רחוקה כל כך. רות אוהבת ומזדהה עם יואנה, כי היא מבינה את הבדידות שלה".
שני ילדיהם ששבו ליהדותם המשיכו את הענף היהודי של יואנה והרב המומר. "בספרד לא נותר איש", דויטש אומרת. "ספרד 'נוקתה' מיהודים בגירוש ספרד, כמאה שנה אחרי פרעות קנ"א אז חיו שלמה ויואנה. צאצאיהם היהודים מצאו את דרכם לפורטוגל, אחר כך להמבורג, ואחדים מהם אף עלו לארץ ישראל. ייתכן מאד שדוד יעקבסון, שותפי לספר, הוא אחד מצאצאיה של יואנה. אין כאן וודאות אלא השערות דרך בדיקה של רשימות גניאלוגיות".
