1 צפייה בגלריה
ישיבת ממשלה
ישיבת ממשלה
נשיא לבנון מישל עאון וראש הממשלה לפיד
(צילום: אוליבייה פיטוסי,אוראל כהן, AFP, DALATI AND NOHRA)
לא ברור אם אכן ייחתם הסכם בין ישראל ללבנון בנוגע לגבול הימי, ואם כן אז מתי - אך ללא קשר, ישנן שלוש סוגיות שלא הוסברו כהלכה, למרות הוויכוח הפוליטי הלוהט. הסוגייה הראשונה היא: איך נקבע גבול? ובכן, מעמד פורמלי של גבול מחייב הסכמה של שני הצדדים. כך, למשל, הקו שאליו נסוגה ישראל מלבנון בשנת 2000 אינו גבול, שכן לבנון לא מכירה בו.
הסוגייה השנייה: איך קובעים גבול ימי? ובכן, ישנן שלוש שיטות מוכרות. השיטה הראשונה היא הטלת ניצב (90 מעלות) לקו החוף. בשנת 2000, אחרי שישראל סיכמה עם האו"ם על קו הנסיגה היבשתי, אימצנו באופן חד-צדדי שיטה זו - ולכן הקו המתחם את המים הטריטוריאליים הוא בכיוון צפון-מערב, באזימוט 291 מעלות.
האו"ם, שייצג את העמדה הלבנונית, אימץ שיטה שנייה - והיא המשך של קו הגבול היבשתי. היות שקטע הקו היבשתי המערבי ביותר פונה בדיוק מערבה, 270 מעלות, נוצר אפוא משולש אי-הסכמה ענק בין ישראל לאו"ם - אבל הסכמנו שלא להסכים, הבהרנו שחיל הים הישראלי יגן על הקו שאותו אימצנו, ואף סימנו את הק"מ הראשונים של קו זה, מראש הנקרה וצפון-מערבה, במצופים צהובים.
לפני כעשור הסכימה ארה"ב לתווך בין ישראל ללבנון, והציעה להתבסס על השיטה השלישית לסימון, הנקראת "שיטת החציונים". לשיטה זו, המועדפת לפי החוק הבינלאומי, יש מגבלה אחת: גם אם מסכימים לה עקרונית, הרי שניתן למדוד את הקו בדרכים מעט שונות. וכך נוצרה המחלוקת הידועה כיום בין המדידה הישראלית למיקום קו זה לבין המדידה הלבנונית. משולש אי-ההסכמה הנוכחי הוא קטן בהרבה מזה של שנת 2000, שכן שני הצדדים הסכימו כבר לפני שנים לאמץ את שיטת "החציונים".
הסוגייה השלישית, והחשובה יותר, נוגעת להבדל שבין מים טריטוריאליים למים כלכליים. מים טריטוריאליים מתוחמים בקו בטווח של 12 מייל מהחוף, שהם כ-22 ק"מ. מים אלה הם שטח המדינה מכל בחינה שהיא. מים כלכליים הם המים שמקו זה ועד טווח מקסימלי של 200 מייל. השאלה החשובה ביחס להסכם המתגבש היא: האם ישראל מוותרת גם על מים טריטוריאליים? התשובה שלי היא שכן.

גיורא איילנדגיורא איילנדצילום: אסף פרידמן
ישראל מתעקשת שהגבול הימי יהיה כפי ששרטטנו בשנת 2000, אבל רק לאורך חמישה ק"מ ולא לאורך 22 ק"מ. אחרי חמישה ק"מ יש "שבירה" של הקו דרומה. המשמעות היא שאנחנו מוותרים של שטח בצורת טרפז של כ-250 קמ"ר של מים טריטוריאליים, שהם שטח ריבוני לכל דבר. אפשר לפתור בעיה זו, אם נסכים שהגבול המוכר יהיה רק בתחום המים הכלכליים (מנקודת ה-22 ק"מ והלאה מערבה), אבל אז השארנו פרצה לא מוסדרת.
למרות בעיה זו, וללא קשר אליה, וללא קשר ל"וויתור" הזניח על הגז - אני בעד ההסכם. הסיבה העיקרית היא זו: מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה מבין כי בכל תרחיש של מלחמת לבנון השלישית ייגרם נזק עצום בלבנון, ובהיות חיזבאללה תנועה פוליטית עממית הוא לא יוכל להצדיק הרס כזה רק כי ישראל פגעה בשני פעילי חיזבאללה בסוריה. הוא חייב שיהיה לו תירוץ לבנוני "פטריוטי", דוגמת "ישראל שודדת את אוצרות לבנון" - וההסכם שומט את השטיח הזה מתחת לרגליו.
  • אלוף (מיל') גיורא איילנד היה ראש המועצה לביטחון לאומי
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il