לפני כחודש, בעת שהשחקנית חן אמסלם ובעלה מאור זגורי נמו את שנתם עם שני ילדיהם לאב (שלוש וחצי) והירו (חצי שנה) בבית הוריה של חן בעפולה, נשמעו צעקות מעבר לדלת הבית, וקריאות "תפתחו מהר! צאו מהבית!".
"כמעט פירקו לנו את הדלת, בעיטות, צרחות. קפצנו מהמיטה בבהלה", היא משחזרת. "אני כמובן הלכתי על האקסטרים וחשבתי שזה מחבלים. שלפנו את הילדים ואת סבתא שלי מהמיטות, יצאנו מהבית בפיג'מות, ואז ראינו עשן ואש עולים מאחורי הבית. הייתי בטוחה שהבית נשרף. רק כשכוחות הכיבוי הגיעו הבנו שזה לא אצלנו, אלא שהבית של השכנים שצמוד אלינו עלה באש. איזה מזל שהשכנים המדהימים שלנו הצילו אותנו והזעיקו מכבי אש, כי הכל יכול היה להיגמר אחרת. למחרת, כשחזרנו הביתה, הבנתי שעברתי חוויה טראומטית. אמרתי למאור 'אתה קולט שאני צריכה ללכת לבית הכנסת לברך הגומל?'".
מי שהייתה עם חן באותו אירוע, כאמור, היא אמה, נרלית אמסלם, שאיתה גם בחרה להצטלם לשער גיליון זה. כשאני שואלת את חן מה לקחה מאמה לאימהות שלה, היא עונה בכנות: "קודם כל את החרדות. מאור קורא לנו 'מהנדסות בטיחות', כי כשאנחנו מגיעות למקום חדש, אנחנו קודם כל רואות את הפוטנציאל של האסונות שיכולים לקרות בו. מדרגות, גובה, תאורה, מיחם, עניינים, סורקות את השטח כמו מהנדס בטיחות. אנחנו דומות בהכל, יש לנו קשר מאוד הדוק ואינטנסיבי. אמא שלי היא החברה הכי טובה שלי".
אני חיילת, הוא המפקד
אז אמא היא החברה הכי טובה, אבל השותף של אמסלם לחיים הוא הבעל מאור זגורי. למעלה משמונה שנים חלפו מאז עלתה לשידור "זגורי אימפריה", הסדרה שהוא יצר וביים, שאמסלם כיכבה בה ושעל הסט שלה הכירו והתאהבו. בימים אלה עלתה למסך הגדול הדרמה האוטוביוגרפית "בתולים", סרטו הראשון של זגורי, שבו הם משתפים פעולה שוב. "בתולים" מגולל את סיפור התבגרותו של נער רגיש (מאור לוי) ביישוב מבודד בערבה בשנות ה־90, שמגלה את מיניותו. אמסלם מגלמת את אמו, אישה דיכאונית ומרירה, אמא לשני ילדים אבודים במשפחה לא מתפקדת.
בחיים האמיתיים היא הפוכה לגמרי, שלא לומר קיצונית לצד השני. "אני חזק מאוד באימהות ואוהבת מאוד להיות אמא", היא אומרת.
"כשאני ואמא שלי מגיעות למקום חדש, אנחנו קודם כל רואות את הפוטנציאל של האסונות שיכולים לקרות בו. מדרגות, גובה, תאורה, מיחם, עניינים, סורקות את השטח כמו מהנדס בטיחות"
היה לך קשה להתחבר לדמות של אמא כל כך לא מתפקדת?
"הסרט צולם לפני חמש שנים, לפני שנהייתי אמא. אבל אני מכירה נשים כאלה, עם עצבות בלתי נגמרת, שלא מימשו את החלום ואת הפוטנציאל שלהן, שלא מרוצות מהזוגיות שלהן ומוציאות את הכל על הבעל והילדים. בואי נגיד שהיו לי השראות".
יש יתרונות לעבודה עם הבעל?
"מאור נותן לי חופש כשחקנית, אני מרגישה שיש מי ששומר עליי, והוא מוציא אותי הכי טוב שאפשר בכל פרויקט שלו. אני אוהבת מאוד לעבוד איתו. אנחנו יודעים לעבוד טוב ביחד, כי אני חיילת טובה והוא מפקד מדויק".
כשחקנית, זה עוזר שיש לך קשר אינטימי עם הבמאי?
"דווקא בגלל שאנחנו נשואים יש בינינו איזה דיסטנס על הסט, כדי ששחקנים אחרים לא ירגישו שהם פחות. הוא הכי קשוח איתי על הסט בגלל זה. חשוב לנו מאוד לשים גבולות בעבודה".
בסרט יש לך סצנת סקס עם עמוס תמם. איך מאור עמד בזה?
"בואי לא נגזים, אי־אפשר לקרוא 'סצנת סקס' לשלוש שניות, אבל ברור שזה מורכב בשביל מאור. אני לא יודעת מה אני הייתי עושה אם הייתי צריכה לביים את הבעל שלי בסצנת סקס. טוב, אני קצת קנאית, וטוב שכך. אם זה במידה כמובן".
איך זה שעבר כל כך הרבה זמן בין הפרויקט הראשון שלכם יחד ובין הנוכחי?
"אני לא שואלת. אני יודעת שאם מאור יחשוב שאני מתאימה לתפקיד שהוא כותב, הוא יגיד לי. אני חיה עם בעל שבטוח שאני מריל סטריפ הישראלית, אני יודעת שאני תמיד האופציה הראשונה שלו. תודה לאל, אני לא תלויה רק בפרויקטים שלו. בין 'זגורי' ל'בתולים' היו מלא דברים: 'לעבור את הקיר' בבית ליסין, הסרט 'מכתוב', הסדרה 'הרמון', המחזמר 'שיער', ההצגה 'חצוצרה בוואדי' והסדרה 'פמת"א', תפקיד שהייתי מועמדת עליו פעמיים בטקס פרסי הטלוויזיה, ולא זכיתי".
נרלית: "חן תמיד היא הייתה מלאת ביטחון, בעוד שאנחנו אנשים מופנמים וביישנים יותר. תמכתי מהצד, הייתי שם בכל ההופעות וההצגות, אבא שלה הסיע אותה לכל חוג אפשרי, ותמיד נתנו לה את האפשרות לבחור"
התבאסת?
"היה איזה רגע של עצבות, אבל אני לא אכנס עכשיו מתחת לשמיכה ולא אצא מהמיטה, יש פרופורציות. בשני הטקסים הייתי בהיריון, ואמרתי לעצמי 'כבר זכית, שחררי, את לא צריכה את זה, אל תהיי גרידית'. אני בן אדם שחי בהכרת הטוב, והערך העליון אצלי זה משפחה, זה הדבר הכי חשוב בחיים".
נרלית אמסלם (57) מספרת שהכיוון של בתה בחיים היה לה ברור מגיל צעיר. "לא היה לי ספק בהצלחה שלה. הדרך הייתה ברורה מאוד: חבורות זמר, להקות מחול, מגמת תיאטרון. בואי נגיד שאם היא הייתה יוצאת עורכת דין הייתי מופתעת יותר. מה שכן, המהירות שבה זה קרה הפתיעה אותי".
איך עודדת את הכישרון ואת הביטחון העצמי שלה?
"לא היה צורך לעודד אותה, היא עודדה את עצמה. הכל הגיע ממנה. תמיד היא הייתה מלאת ביטחון, בעוד שאנחנו אנשים מופנמים וביישנים יותר. תמכתי מהצד, הייתי שם בכל ההופעות וההצגות, אבא שלה הסיע אותה לכל חוג אפשרי, ותמיד נתנו לה את האפשרות לבחור".
3 צפייה בגלריה
"כולם עושים השתדלות רק כדי שאוכל להרגיש טוב לחזור לעבודה"
(צילום: עדי אורני, סגנון: חומי פולק )
אני בג'ינגול מטורף
אמסלם (31) מככבת בימים אלה בהצגה המוזיקלית "לעבור את הקיר" בתיאטרון בית ליסין ע"ש ברוך איבצ'ר, שעלתה כשהיא כבר הייתה בהיריון עם הירו. החזרה לעבודה בערבים לא הייתה קלה בשבילה. "אני אמא טוטלית ואני עדיין מיניקה, קשה לעזוב ילד כל כך קטן, למרות שיש לי עזרה ממאור ויש לי גם גיסה ובת דודה בהיכון ומטפלת במשרה מלאה", היא מסבירה. "כולם עושים השתדלות רק כדי שאוכל להרגיש טוב לחזור לעבודה. יש לי עכשיו במשך שבועיים כל ערב הצגות עם נסיעות בכל הארץ, ואני בג'ינגול מטורף. אבל זה עוד כלום - אוטוטו מתחילים הצילומים לעונה השלישית של 'זגורי', ואז נראה איך נעמוד במבחן כששנינו לא נהיה בבית".
"כשעשיתי את 'שיער' בקאמרי, לא הייתה לי בכלל התעוזה לבקש לא לעבוד בשבת. הייתי עושה וידיאו־קידוש עם המשפחה וזה היה כל כך עצוב, שאני לא מוכנה לזה יותר"
גבול אחד היא כן הציבה: "אני לא מגדירה את עצמי דתייה, אבל אני לא מדליקה אש בשבת, שומרת כשרות ולא עובדת בשבת. עד לפני שנה־שנתיים לא הייתה אפשרות לבקש בחוזה דבר כזה, ולשמחתי היום יש הרבה שחקנים שלקחו על עצמם לא לעבוד בשישי בערב וסללו לי את הדרך. לפני שש שנים, כשעשיתי את 'שיער' בקאמרי, לא הייתה לי בכלל התעוזה לבקש דבר כזה. הייתי עושה וידיאו־קידוש עם המשפחה וזה היה כל כך עצוב, שאני לא מוכנה לזה יותר".
הירו נולד לפני חצי שנה, בלידה רגילה שהפתיעה אותה לטובה, אחרי הלידה הארוכה והמייסרת של לאב. "עם לאב באתי בביטחון, חשבתי שזה מה־זה קטן עליי, ואז הבנתי ששום דבר לא תלוי בי. הלידה הייתה קשה מאוד, לחצתי כמעט שעתיים וחצי ועד שהיא יצאה אמא שלי התעלפה. הפעם באתי צנועה יותר, בלי ציפייה לכלום. אמרתי לעצמי 'אני מתמסרת לחוויה ולא מנסה לשלוט בה'. הפקתי לקחים, אמרתי לאמא שלי 'את נשארת בחוץ' והבאתי דולה. תוך שלוש שעות הוא יצא".
איך הגעתם לשמות כל כך מיוחדים?
"חוץ מזה שאנחנו חיים בסרט? אנחנו אוהבים שמות מיוחדים. גלשנו בכל מיני אתרים בארץ ובחו"ל וחיפשנו שמות שיתאימו לנו. חשבתי שאנחנו מיוחדים, אבל יש מלא ילדים עם השם הירו. מלא אמהות שלחו לי תמונות של ההירו שלהן, שאני לא אעוף על עצמי שחשבתי על זה ראשונה".
"אני לא מצליחה להבין למה ב־2022 נשים שעושות יותר מהגבר צריכות להתנצל. אבא שלי היה נכנס בחצות הביתה ומעולם לא החליף לנו טיטול, והוא האבא הכי מדהים בעולם"
זה לא קצת מלחיץ להלביש עליו ציפיות שאולי הוא לא יעמוד בהן?
"אני לא יודעת. לקרוא לילדה יפה זה יותר טוב? לכל שם יש משמעות יומרנית. אני מקווה שכשהם יגדלו הם לא יתבאסו עליי, למרות שלאב ממש אוהבת את השם שלה".
תכלס, זה כלום לעומת השם של אמא שלך: נרלית.
"כן, היא נולדה בחנוכה וסבתא שלי עפה על עצמה. יש את השיר 'נר לי נר לי', וזה נהיה נרלית. יש שתי נרלית בארץ ושתיהן גרות בעפולה".
"חשבתי שאנחנו מיוחדים, אבל יש מלא ילדים עם השם הירו. מלא אמהות שלחו לי תמונות של ההירו שלהן, שאני לא אעוף על עצמי שחשבתי על זה ראשונה"
איזה אבא מאור?
"מושלם. הוא קשוח יותר ממני, שם גבולות בלי להרים את הקול, אני מאיימת ולא מיישמת. מה שאני אוהבת אצלו זה שהוא הכניס את לאב לעולם שלו. הוא לוקח אותה לקולנוע, להצגות, ואני לוקחת אותה לנדנדות".
מה חלוקת התפקידים ביניכם בבית?
(מתרעמת): "אני אגיד לך את האמת, אני לא מצליחה להבין למה בשנת 2022 נשים שעושות יותר מהגבר צריכות להתנצל. בחלוקת התפקידים אני עושה יותר ממאור. יש תקופות שהוא שותף מלא ויש תקופות שהוא מפורק בעשייה ועושה מה שהוא יכול לעשות. ממתי מי טיגן את החביתה בבוקר מגדיר איזה אבא אתה? אבא שלי היה נכנס בחצות הביתה ומעולם לא החליף לנו טיטול, והוא האבא הכי מדהים בעולם. הוא עבד קשה כדי להביא פרנסה הביתה".
הראיון המלא עם חן ונרלית אמסלם מתפרסם בגליון "לאשה" החדש, השבוע בדוכנים
